כבוד הכותל
מתברר שגם לנשות הכותל יש מה ללמוד דבר או שניים מטראמפ (אתם קוראים נכון), וביתר דיוק מהאגף הנשי של המשפחה. זאת לפחות בכל מה שקשור לכיבוד המסורת היהודית בכלל וקדושת הכותל בפרט.
כן, גם הגברות הראשונות של המשפחה הנשיאותית - פמיניסטיות מובהקות לא פחות מנשות הפרובוקציה - הבינו שקדושת הכותל היא מעֵבר לכל פמיניזם מוצהר, והיא מחייבת, גם בביקור ממלכתי, הפרדה מִגדרית בין המינים. ולכן הרעיה מלניה, הלא יהודייה, והבת יעל הגיורת, נפרדו לשעה קלה מבעליהן ופרשו לעזרת הנשים להתייחדות עם האתר המקוּדש.
בכך הן נתנו לכל המזלזלות היהודיות, המשתמשות בכותל ככלי מאבק פמיניסטי, שיעור מזורז בִּכְבוד מורשתנו הבלתי מעורערת ושימשו מודל מופתי בנושא.
הצב והארנב
בבחירות להסתדרות
שלי יחימוביץ' אומנם הפסידה בקרב, ואולי בגדול, אך ללא ספק ניצחה במערכה. יש לזכור כי זוהי התמודדות ראשונה שלה, כנגד כל הסיכויים, מול גוף ענק עם מנגנונים ביורוקרטיים וועדי עובדים גדולים בעלי כוח והשפעה. ואף על-פי כן, ולמרות הכל, זכתה עד כה ל-41 אחוזי תמיכה של ציבור הבוחרים!
מכירים את משל הצב והארנב? הארנב אומנם הגיע ראשון בתחרות הריצה, לאחר סדרת נמנומים, אך את הגביע האמיתי על ניצחון המאמץ, הכוח וההתמדה הבלתי מתפשרת לאורך כל המסלול, לקח, איך לא, הצב.
אז נכון, ניסנקורן הגיע, כצפוי, ראשון לקו הגמר, ויהיה ככל הנראה יו"ר ההסתדרות הבא. אך שלי היא המנצחת האמיתית בזכות התעוזה, ההתמדה וגם התוצאה היפה (מהדורה חוזרת של התמודדות העבודה בראשותה בעבר בבחירות לכנסת, כאשר הכפילה את מספר המנדטים, אך הפסידה לליכוד).
נחמת עניים? ממש לא.
חוצפה תשגה
נראה שלפחות אחד מסממני עקבות המשיח מתקיים בימינו למהדרין ובשיעור גבוה, אך ממש לא לתפארת המדינה. מדובר, איך לא, בחוצפה תִּשְׂגֶה, כלשון חז"ל, והמִספרים מדַברים.
כפי שפורסם, למעלה ממחצית תלמידי ישראל (!) מתאפיינים באלימות מילולית כלפי המורים, ו-5% באלימות פיזית. אין ספק שהפתרון טמוּן בשלוש מילות קסם - חינוך, חינוך, ושוב חינוך. חינוך למידות ולערכים כבר בגיל הרך ביותר. ולא פחות חינוך הדור המבוגר.
כי בואו נודה על האמת, המודלים שהנוער נחשף אליהם, החל מנבחרינו בכנסת ועד ההתנהגות ברחוב, ולא אחת גם בבית, הם מודלים של התנהגות אגרסיבית ובלתי תרבותית בעליל. ואם בצמרת נפלה שלהבת, מה יגידו השתילים הרכים? תחשבו על זה.
במבחן התוצאה
למרות ההכחשות החוזרות ונשנות של צה"ל, דומה כי מפקד מג"ב, קובי שבתאי, שב ומאַשר את שידענו מכבר: 'אפקט אזריה' אינו מיתוס. הוא חי ובועט בשטח, כאשר חיילים נרתעים מלחתור למגע עם מחבלים, מחשש להעמדה לדין כמו מקרה החייל
אלאור אזריה.
השאלה אם החייל פעל כדין או לא, על-פי הוראות צה"ל, היא פחות רלוונטית אצל החיילים. במבחן התוצאה העניין המשמעותי הוא שחייל הרג מחבל, שניסה לרצוח חיילים יהודים, ונענש בחומרה. הנושא עלה לכותרות במיוחד בפיגוע בארמון הנציב, בסיור הדרכה לקצינים, כאשר חיילים נמלטו מהזירה. אז עכשיו זה רשמי כעדות המפקד.
למרות המעידות הפליליות במג"ב, אי-אפשר להתעלם מהקרבת אנשיו למען ביטחון ישראל, כשהפילו חללים לא מעטים במלחמתם נגד הטרור, וחלקם הבלתי מבוטל בסיכול פיגועים, תוך הפגנת עירנות ראוייה לכל שבח. ובכלל זה גם נשים ודרוזים ביחידה. המקרה של איתור הפלשתינית חולת הסרטן עם האמל"ח הוא רק אחד מני רבים. כל הכבוד!