אידיאליזם או להפך?

חבל שבגלל הארגון הלקוי מצד היחצנים שרצו "לעבור לקחת עיתונאית" תוך סיבוב מיותר בעיר, שהוסיף לכל העיתונאים באוטובוס עוד שעה ויותר לנסיעה, שנוספו לתאונה בכביש מספר 1 החדש - ובכך היא התארכה לשעתיים ושלושת רבעי. כל זאת - ללא מים או כל דבר שהיה חייב להימצא בנסיעה כזו. למזלנו, נהג האוטובוס, בוריס, היה כה בדחן, שהצליח להצהיל את רוחינו ולהפיג את הכעס של העיתונאים במידת מה. מה שלא מחפה על הפרטאצ'ניקיות והניהול הכושל של נסיעה זו, תקלה החוזרת ונשנית המאפיינת את כל נסיעות סיקורי העיתונאים, שדרך קבע יוצאות באיחור ענק ממקום האיסוף, ובשל כך נגזלה מאיתנו הפעם האפשרות לקבל את הסיור המודרך שנערך בלעדינו. כמו-כן, הגענו לשולחן כיבוד שחוסל כמעט כליל טרם הגיענו, ומיד דחקו בנו להתחיל להסתובב ולעבור על פני חלק מהתערוכות הרבות.

1. נתחיל דווקא בלב לבייב, שהסיפור שלו עובר מתחת לרדאר בעקבות הרעש הטבעי סביב אליעזר פישמן. האפשרות שהגופים המוסדיים ייתנו ללבייב ולשותפו החדש מוטי בן משה להמשיך לנהל את אפריקה ישראל תחת הסדר חוב שני משקפת היגיון עקום ולא מוסרית, אבל היא כמובן חוקית (הרבה דברים עקומים נעשים בחסות החוק היבש). לפי ההיגיון הזה, יכול איש עסקים להיכנס למגה הסדרי חוב (במקרה הזה לא פעם, אלא כבר פעמיים) ולצאת מהם ארוז עם חוב מאורגן מחדש בעודו ממשיך להחזיק בהגאי הניהול, בלי שיישאלו כלל שאלות קשות לאורך כל הדרך.

בתוך שלוש דקות גייסו השבוע (יום ג', 6.6.17) שלושה יזמי נדל"ן תל אביביים 26 מיליון שקל, שישמשו למימון בניית מגדל מגורים בניו ג'רסי, ארה"ב. המיזם יעלה 437 מיליון דולר, כך שגיוס ההון הזה הוא רק ההתחלה. ב-12,00 נפתח המכרז האלקטרוני, ולאחר שלוש דקות נסגר, כי 200 איש הסתערו על הרכישה. 100 הראשונים, שנמדדו לפי שניות, רכשו 544 תעודות השתתפות - חמש בממוצע לכל קונה.

"לאחר עיון בבקשה, אין בידי להיעתר לה, חרף האהדה הטבעית למצוקתו של המבקש וגם לאמו הנושאת בנטל היומיומי הכבד הכרוך בטיפול בו". דבריו של המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, בהחלטה שגרתית לגמרי שנתן השבוע, ושכמוה יש רבות מדי יום. אך מבין שופטי בית המשפט העליון, דומה שרק אצל רובינשטיין המילים האנושיות הללו באות בכזו טבעיות.