אומרים, שמתקפת שלום בדרך. הקול, קולו של גרינבלט שליחו של טראמפ, והידיים ידי צפורה לבני הבלתי נלאית. לפי ניצן קדר בערוץ 7 היא שוב מוכנה להחליף בן זוג פוליטי, הפעם את בוז'י בביבי.
סימנים ל'מתקפת שלום" לא חסרים: אבו-מאזן שבר את המילה שלו שלא לחדש את המו"מ עם ישראל, אלא אם תפסיק לחלוטין כל בנייה בהתנחלויות; ג'בריל רג'וב, האיש שהכריז שלו הייתה בידם פצצה אטומית היה מפיל אותה על ישראל, הודיע על נכונותו לוותר ליהודים על הכותל; הרשות הפלשתינית ביטלה את תשלומיה החודשיים לכמה מחבלים פנסיונרים ברצועה. מן הצד השני, נתניהו העביר בקבינט את הסוג החדש של הקפאה לפי "קווי בניין", הטיל מום במועצת התכנון שמעתה תורשה להתכנס רק אחת ל-3 חודשים ומתיר בנייה בפועל של כמה מאות יחידות דיור בלבד. דוברים ישראלים וערביים רמזו, שבתמורה לצעדי הפיוס האחרונים של רמאללה נתן להם נתניהו עוד הבטחות לריסון ההתנחלות, מעבר למה שהתפרסם. הגיע אפוא הזמן שהציבור, שהוא קורבן התמרונים האלה, ינסה להבין: על מה הם מדברים, בעצם?
נתחיל בשתי המלים שנתניהו, וגם טראמפ בעצמו, דווקא נמנעים מלהגות: 'מדינה פלשתינית'. אמנם, ייתכן שה-"פיל" הזה ממשיך לעמוד בחדר, ובכל זאת - עובדה היא שאין מציגים אותו כיעד בלעדי של המו"מ. ואם לא מדינה, מה כן? ישות שהיא מיני-מדינה, אומר נתניהו. ישראל תשמור לעצמה שליטה ביטחונית בכל השטח, צה"ל יישב על הירדן, וההתנחלויות תישארנה במקומן. אשר לירושלים, לפחות מילולית הוא נשבע לשמור על שלמותה. ה'מדינה-מינוס' תורשה להחזיק נשק קל בלבד, בשמיה ישלוט חיל-האוויר הישראלי ומובן מאליו, שהכניסות והיציאות אל תוך ומתוך 'המדינה' תהיינה בפיקוח ישראלי ואנשים כמו
עזמי בשארה או צלאח ערורי, מפעיל טרור מטעם החמאס, לא יוכלו להיכנס. גם הצפת 'הישות' בגלי פליטים (צאצאי פליטי תש"ח או פליטי סוריה), מן הסתם לא תורשה, או פתיחת הגבול למשמרות-מהפכה אירניים ודומיהם. מסתמא גם ייאסרו קידוחי מים פראיים, הורסי אקוויפר, כשכבר עכשיו אנחנו מספקים להם מים מעבר למה שהתחייבנו באוסלו. וכמובן, שכמו לרש"פ היום, כך גם ל'מיני-מדינה' - לא יהיה נמל משלה, וקשה להניח שישראל תקצה לה באשדוד רציפים בריבונותה.
אם מחברים את כל הנקודות האלה ביחד מתבקשת השאלה, מה ההבדל לגבי המצב היום שבמהותו הוא אוטונומיה? התשובה היא, שזו שיטתו של נתניהו: מה שבתוך הבקבוק אכן יהיה אוטונומיה, אבל על הדבקית יהיה כתוב: "מדינה". הלא לא לחינם קוראים לו "הקוסם" - מה שאתה רואה אינו מה שאתה מקבל! אולם מכאן, אם חלילה נגיע עד כאן, מסתעפות כמה אפשרויות.
שחיקה יומיומית
הראשונה, שאינה מתאימה לאופי הערבי, היא תגובה בנוסח ישראל: מה שנותנים לך, קח! אם ינהגו כך, הערבים ייקחו את כל הקופה: כדרכם, הם לא יקיימו שום דבר מן הכתוב בהסכם, ישתחררו מכל הכבלים, יצפצפו על ה"מיני" וינהגו כמדינה לכל דבר. אנשים ואמל"ח יסוננו אל תוך השטח, ליישובים היהודיים ימררו את החיים, שחיקה יומיומית תפורר את הפיקוח הישראלי על הגבולות והשטח הפלשתיני יהפוך למוקד בינלאומי של שנאה ורצח אופי לישראל. האם תוכל ישראל להגיב על כל פרובוקציה? האם תפעיל את הצבא על כל תקרית? בנמל התעופה האזרחי, שלבטח תיאלץ להסכים להקמתו, תבדוק כל אדם, תפקח על כל מזוודה? ואם רמאללה (או אבו-דיס, הפרוור הירושלמי דרכו חלם ערפאת להחדיר את בירתו לירושלים) תחתום על ברית עם טהרן, צה"ל יכניס את הממשלה הפלשתינית לכלא? ואיך יגן הצבא על הקשר הלוגיסטי עם בסיסיו בבקעת הירדן לאורך ציר של עשרות קילומטרים, כשהיישובים היהודים לאורכו המשמשים לו משענת, הם בעצמם יהיו במצב של התפוררות? מה יהיה ההבדל בין "חוצה שומרון" ל"ציר פילדלפי"? ישראל לא תוכל לעורר מהומה על כל דבר. ממשלות לא מתנהגות כך, ואכן באפס מעש כמעט הגיבה ישראל על הפרת הסכמים בעבר. ומכאן - לעיקר: למרות הוויתור הענק והמחיר הפנימי הכבד שישראל תשלם, דעת הקהל הבינלאומית עדיין תהיה בעד הפלשתינים ותצדיק כל הפרת התחייבות שלהם כפעולה טבעית ומוצדקת של מדינה ריבונית. להפך, יתייחסו להגבלות על ריבונותם שהם בעצמם חתמו עליהן, כאל התעמרות ישראלית מרושעת, סטייל שיילוק. זה לא יהיה דווקא מתוך אנטישמיות. הניסיון לכנות אוטונומיה בשם "מדינה" הוא שיתנקם בנו. "העולם" פשוט ימחק את ה"מיני" ואותנו ישאיר עם מדינת אויב בלב ארצנו.
מעבר לזה, נתניהו, כמו בכל מו'מ, יצטרך לסגת מעמדות המוצא שלו. נאום בר-אילן ו"הגושים" יצוצו מחדש, יישובים בעומק השטח יסומנו למחיקה ובמקום צה'ל תוצע לנו נוכחות צבאית אמריקנית. בירושלים תאומץ תוכנית לבני להשאיר ליהודים את הכותל וסביבתו, ודווקא הדגש שנתניהו שם בזמן האחרון על "הכותל, שממנו לא נזוז לעולם", מדאיג ומתכתב עם הוויתור המפתיע של ג'בריל רג'וב.
צחי הנגבי, ש"דעתו" תמיד כדעת נתניהו, אמר ל
ידיעות אחרונות מ-9.6.17: "הם לא יוותרו על זכות השיבה. בכל יתר הדברים, אפילו בעניין ירושלים, אפשר להגיע להבנות."
עד היכן ילכו וויתוריו של נתניהו במסגרת מו'מ? דבר זה תלוי בגרעין הלאומי שבתוך הליכוד, כי נתניהו לא יפלג את הליכוד נוסח שרון. לכן, סופו של המו'מ להיכשל, אבל בינתיים תיעצר שוב ההתנחלות ועמה תידחה הכרעה ציונית של הסכסוך.
אופציה אחרת, של הסדר-ביניים, היא הרעה מכל העולמות: הערבים מקבלים עוד ועוד וויתורים בחינם, והתמורה היא זמן שיבוזבז לריק.
סיכום: נכון, טראמפ אינו אובמה, אבל נתניהו נשאר נתניהו, גם להבא תהיה דרכנו מלאת מהמורות ולדואגים לשלמות הארץ מומלץ לשמור על ערנות מתמדת.
אליקים העצני
