עורכת הדין
ארנה לין היא עורכת דין מן השורה הראשונה, משרדה עוסק בענייני עבודה, היא מעורבת ברבים מסכסוכי העבודה המאד בולטים במשק, היא ייצגה את הפרקליטים בסכסוך העבודה שלהם, היא יצגה ומייצגת את ההסתדרות הרפואית ובמסגרת זו ייצגה את הרופאים המאוגדים בסכסוך העבודה האחרון, וכעת היא מייצגת את הרופאים הפורשים של הדסה.
עורכת הדין אורנה לין היא גם סגנית הנשיאה של
מועצת העיתונות, ובכך היא גם קונה לה בצדק רב מעמד ציבורי איתן. בקיצור, אשת מופת, אשת אשכולות, מקצועית, ציבורית.
שלושת סכסוכי העבודה המאד מפורסמים ומתוקשרים שהוזכרו לעיל, סכסוך הפרקליטים, הרופאים ורופאי הדסה, נווטו בצורה זו או אחרת ל"גישור בחסות הבג"ץ. וקשה שלא להסיק שהתפתחה כאן שיטה, של עירוב הבג"ץ בעניינים לא לו, תוך ניצול גישתו המאד לא תקינה של הבג"ץ לעסוק בכל נושא העומד בפניו.
בסכסוך הפרקליטים והרופאים נפלה עתירה על גגו של בית המשפט העליון עם עילות מצחיקות, וללא קיומם של תנאי סף בסיסיים, תוך כדי הדיון בבית הדין לעבודה, ותוך
ניגוד עניינים קיצוני לדעתי בין ראש ההרכב והעותר (בראש ההרכב ישבה הנשיאה באותו עת ביניש) והתוצאה הייתה אותו גישור עליו דיברנו לעיל.
והנה שוב עתירה על-ידי צד ג', במקרה זה ההורים, עם עילות מופרכות לטעמי, עילות המביאות בפועל לאנרכיה בשרות הציבורי/ממלכתי בכלל ובשירות הרפואי בפרט, וזאת כאשר עיקר תפקידו של בית המשפט הוא למנוע אנרכיה, והנה שוב הם רוצים גישור בחסות בג"ץ, וכאשר הם מקבלים כבר את הגישור, העותרים מבקשים שבא כוחם יהיה המגשר, ואז הם רוצים שר זה או שר אחר שיגשר, בקיצור, הרס טוטאלי של השירות הציבורי, הכל בחסות הבג"ץ, והכל על-מנת לכפות רצונם של קבוצת רופאים שעשתה טעות נוראית, והם, הרופאים, כתינוקות בני יומם, מתבצרים בטעותם וממאנים לתקנה.
הפעם נתקלו לקוחותיה של ארנה לין במשוכה קצת יותר גבוהה מאשר נתקלו לקוחותיה של עו"ד לין בסיבוב הקודם, בראש ההרכב לא יושבת השופטת ביניש אלא יושבים שופטים אחרים, אשר הבהירו לכולם, לדעתי, בייחוד לרופאים ולהורים בין אם ברמז ואם אם בפירוש, שכדאי להם לצלוח את הגישור בהסכמה.
במקרים האלה בג"ץ איננו ערכאה גישורית, בג"ץ הוא ערכאה תקשורתית, מינוף כאלה סכסוכים לבג"ץ מעלה מיידית את הנושאים לתודעה מאוד רחבה של הציבור, אין כל ספק שתודעה ציבורית היא היום חלק בלתי נפרד מפעילותם של עורכי דין צמרת, לדעתי השימוש העודף בשיטה הזו היה חרב פיפיות, עודף החשיפה, ושימוש לא פחות מתוחכם של תקשורת על-ידי הצד השני הציג את הרופאים באור לא לגמרי חיובי.
בואו נקווה שהכישלון הראשון ומהדהד של השיטה הקלוקלת הזו, אולי גם יכריז עליה כרת.
