(כי תבא סה) הגיע הזמן לחדש את הברית

אצלנו, הכותרות תמיד צעקניות כי החדשות תמיד מעניינות. הכותרות הצעקניות נועדו כמובן למשוך את תשומת לב צרכן החדשות, שלא יחמיץ משהו חלילה. כל יום יש משהו חדש, ומצוות השעה להיות מעודכנים תמיד. אומרים שאין דבר יותר מיושן מהעיתון של אתמול, אבל את העיתון של היום, חובה לקרוא.

חובה להתעדכן. דברים חדשים לגמרי כתובים בו. ואם לא נקרא, איך נדע?

כמובן, האמת היא אחרת; האמת היא שהנושאים בחדשות חוזרים על עצמם וגם הדמויות המככבות בחדשות הן אותן דמויות בדרך כלל. אם בכל זאת משהו משתנה בהצגה הזאת, הרי זו רק האריזה. אם הפירסום הראשון היה בערוץ פלוני או דוקא ברשת אלמונית. אם בעיתון א' או במקומון ב'. או אולי זה פורסם בכלל באיזה אתר וירטואלי.

ורק אל מסורת ישראל סבא, מתייחסים אצלנו כאל אנכרוניזם. איך אמר פעם שליח של הסתדרות העובדים בארץ ישראל לאבי מורי ע"ה כאשר ראה אותו מעיין בספר שתוכנו עתיק לכאורה – אתה קורא עיתון מלפני אלפיים שנה; קח עיתון חדש, מהיום. אבי ע"ה נעלב עמוקות מאמירה זו, והיום כאשר אני נזכר בכך עשרות שנים לאחר מעשה, גם אני חש עלבון. אבל זה היה רק מאמר מוסגר.

אצלנו איש אינו מעלה בדעתו כי יש קשר בין תוכנן של החדשות המסעירות את הביצה המקומית והלאומית, לבין תהליכי החורבן המואצים במדינה הציונית. איש אינו רואה קשר בין מאבקי השליטה בין ובתוך המפלגות, לבין מצב החינוך, החברה, הרווחה, הביטחון וכו' וכו'. לפחות לא ראינו שמישהו מצביע על קשר כזה. טוב, זה לא חדשות, זה חקירת תהליכים לעומק וזה לא מספיק מעניין.

במלים אחרות, התרגלנו להתייחס למעטפת ולא למה שמסתתר בתוכה; מתעניינים אם הקנקן יפה ולא שואלים מה הוא מכיל. וכאן יש בעיה, כי קנקן יפה עלול להכיל רעל קטלני כידוע, ומשקה משיב נפש עשוי לשכון בתוך קנקן עשוי מעץ, או אף מאדמה שעוצבה ביד אומן ואחר כך נאפתה בתנור.

נראה כאילו בכל התחומים התמכרנו לחדשות; מכאן הרפורמות הבאות והולכות בחינוך ובתחומים נוספים. מכאן גם ההתמכרות לאופנה המתחלפת במהירות לרווחת מעצביה ויצרניה. מה שהיה אתמול, כבר לא מעניין היום; היום צריכים ריגושים חדשים.

מתוך גישה כזאת, ברור בהחלט היחס לארץ ישראל, לתורת ישראל ואפילו לעם ישראל; אלה מושגים כל כך ישנים עד שאת אף אחד זה לא מעניין.

ארץ ישראל זה סתם נדל"ן כדברי ראש הממשלה המנוח; לשיטתו, הנוכחות שלנו כאן היא אקראית לחלוטין. באותה מדה יכולנו להקים מדינה במקום אחר על פני הגלובוס, אילו רק הזדמן לנו. תורת ישראל זה עיתון בן אלפי שנים כדברי אותו שליח של ההסתדרות; זה מיושן ולא רלוונטי, ולכן 'זה לא הקושאן על ארץ ישראל' כדברי אותו ראש ממשלה מנוח.

ועם ישראל, הס מלהזכיר; עוד יאשימו אותנו בגזענות ר"ל. אז לפני שזה יקרה, הבה נראה כיצד מתייחסת התורה לשלושה מושגים אלו בפרשת השבוע שלנו. כך זה מתחיל:

(דברים כ"ו) א וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.

וכאן באה מצוות הביכורים הנוהגת בארץ ישראל בלבד, ותכליתה המיידית היא תירגול המודעות שהארץ היא של הקב"ה והוא נתנה לנו על תנאי. דיברנו על כך בשנים קודמות ולא נאריך בנקודה זו כעת.

מביא הביכורים היה צריך לקרוא כמה פסוקים במעמד הגשת הביכורים לכהן, והנה הציווי על כך:

ה וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. ו וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה. ז וַנִּצְעַק, אֶל-ה' אֱלֹקֵי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע ה' אֶת-קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ. ח וַיּוֹצִאֵנוּ ה', מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל--וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים. ט וַיְבִאֵנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.

התחדשות פנימית

הסקירה ההיסטורית שערך כל מי שהביא ביכורים, וזה היה כל יהודי שעיבד את אדמתו פחות או יותר, תכליתה המיידית היתה לחדד את המודעות שיש יחוד בעם ישראל, ועל כן הדרישות מן היהודי הן ייחודיות ושונות מהותית, מאלה הנדרשות מכל בן עם אחר.

עד כאן היחס לארץ ישראל ולעם ישראל בפתיחת פרשת השבוע שלנו. ומה עם תורת ישראל?

טז הַיּוֹם הַזֶּה, ה' אֱלֹקֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה--וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים; וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.
מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת, זהו הציווי שמחבר את המצוּוה אל המצַווה. ומה מצווים לעשות, אֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה--וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים; בתורה, חוקים אלה מצוות שהשכל האנושי לא כל כך מבין את הגיונן, ומשפטים אלה מצוות שהשכל האנושי מחייב את קיומן.

על שניהם נצטווינו: וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.
שלא נעשה אבחנה בין מצוות שמבינים לבין כאלה שלא מבינים. את הכל יש לקיים באותה רמה של הזדהות פנימית, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.

וכמעט שכחנו, הפסוק פותח במלים הַיּוֹם הַזֶּה, באיזה יום מדובר? האם יתכן שמדובר ביום בו, מסיבה כלשהי, קוראים פסוק זה?
(רש"י) הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹקֶיךָ מְצַוְּךָ - בכל יום יהיו בעיניך חדשים כאילו בו ביום נצטוית עליהם.

איך אפשר? מה, שנתחיל להתייחס אל התורה כאילו זה עיתון מהיום ולא טכסט בן למעלה משלושת אלפים שנה? ח"ו, לא עיתון. עיתון נגזר מן השורש 'עת'. יש הרבה עתים ולכל עת יש כמה וכמה עיתונים. התורה היא נצחית ודוקא משום כך היא חדשה תמיד, תלוי במי שלומד אותה. אם מתייחסים למעטפת וזה כל מה שרואים, יש הרבה ספרים יותר חכמים מהתורה, אומר הזוהר בפרשת בהעלותך. אבל כאשר מתייחסים לפנימיות, לעובדה שהתורה היא דבר ה' כפי שהוא מדבר אלינו הַיּוֹם הַזֶּה, או אז מגלים כי אין יותר חדש מן התורה.

אפשר בהחלט לומר כי התנהגותנו פה בארץ חמדת, לפחות גובלת בהפרת הברית אשר כרת ה' עמנו, ואשתקד הארכנו מעט בנושא זה. אפשר לכאורה להתנחם בכך שכבר היו דברים מעולם; הרי תוכנה של הפרשה הוא חידוש הברית בינינו לבין הבורא יתברך, לאחר שהפרנו אותה, ומאז הפרנו ברית זו שוב ושוב.

אלא שאם יש נחמה, היא מצויה בעובדה שהבורא יתברך הוא רב חסד, מרבה לסלוח, והוא מוכן לחדש עמנו את הברית ולשכוח את העבר. כך גם היה בשיבת ציון הראשונה בימי עזרא. וכך הוא מספר:
(עזרא ט') א וּכְכַלּוֹת אֵלֶּה נִגְּשׁוּ אֵלַי הַשָּׂרִים לֵאמר לֹא-נִבְדְּלוּ הָעָם יִשְׂרָאֵל וְהַכּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת כְּתֹעֲבתֵיהֶם לַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי הַיְבוּסִי הָעַמּנִי הַמּאָבִי הַמִּצְרִי וְהָאֱמרִי: ב כִּי-נָשְׂאוּ מִבְּנתֵיהֶם לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם וְהִתְעָרְבוּ זֶרַע הַקּדֶשׁ בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת וְיַד הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים הָיְתָה בַּמַּעַל הַזֶּה רִאשׁוֹנָה:

נישואי תערובת, כמה לא מקורי. עזרא לוקח את הדברים ללב בצורה קשה, כאילו זה נוגע לו אישית. נו טוב, הוא מנהיג יהודי אותנטי; הוא מגיב כאילו הוא עצמו אשם בהתבוללות הזאת:
ג וּכְשָׁמְעִי אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה קָרַעְתִּי אֶת-בִּגְדִי וּמְעִילִי וָאֶמְרְטָה מִשְּׁעַר ראשִׁי וּזְקָנִי וָאֵשְׁבָה מְשׁוֹמֵם:

תגובתו המשונה משכה את תשומת לב הקהל והם מתחילים להתאסף סביבו; הם שומעים את עזרא בוכה לפני ה' ומתוודה על החטאים כאילו הוא אשם בהם, והדברים משפיעים עליהם:

(שם י') א וּכְהִתְפַּלֵּל עֶזְרָא וּכְהִתְוַדּתוֹ בּכֶה וּמִתְנַפֵּל לִפְנֵי בֵּית הָאֱלֹקִים נִקְבְּצוּ- אֵלָיו מִיִּשְׂרָאֵל קָהָל רַב-מְאד אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וִילָדִים כִּי-בָכוּ הָעָם הַרְבֵּה-בֶכֶה: ב וַיַּעַן- שְׁכַנְיָה בֶן- יְחִיאֵל מִבְּנֵי (עֵולָם) [עֵילָם] וַיּאמֶר לְעֶזְרָא אֲנַחְנוּ מָעַלְנוּ בֵאלֹקֵינוּ וַנּשֶׁב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת מֵעַמֵּי הָאָרֶץ וְעַתָּה יֶשׁ-מִקְוֶה לְיִשְׂרָאֵל עַל-זאת: ג וְעַתָּה נִכְרָת-בְּרִית לֵאלֹקֵינוּ לְהוֹצִיא כָל-נָשִׁים וְהַנּוֹלָד מֵהֶם בַּעֲצַת ה' וְהַחֲרֵדִים בְּמִצְוַת אֱלֹקֵינוּ וְכַתּוֹרָה יֵעָשֶׂה: ד קוּם כִּי-עָלֶיךָ הַדָּבָר וַאֲנַחְנוּ עִמָּךְ חֲזַק וַעֲשֵׂה: ה וַיָּקָם עֶזְרָא וַיַּשְׁבַּע אֶת-שָׂרֵי- הַכּהֲנִים הַלְוִיִּם וְכָל-יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה וַיִּשָּׁבֵעוּ:

עזרא מחדש את הברית בין העם לאלוקיו וזהו בדיוק המהלך הדרוש לנו כעת.

יתן ה' ויתגלה כבר המנהיג האמיתי של עם ישראל, מנהיג שימשיך את דרכם של משה ועזרא ויחדש את הברית בינינו לבין אלוקינו.

ואז סוף סוף, באמת יהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים.