א. הר-הבית אינו בידינו

שני עניינים עולים מהפיגוע בהר-הבית. ראשית, הר-הבית אינו בידינו. הוא היה כמה שעות בידינו, ביום שחרור ירושלים, ואז מסיבות טמירות החזירוֹ משה דיין, שר הביטחון, לידי הערבים. מאז יש אפליה גלויה בין יהודים, שאסור להם להתפלל ואפילו למלמל בהיותם על ההר, ובעלייתם להר עוברים חיפוש מדוקדק, לבין ערבים, שיש להם חופש תנועה וחופש תפילה בהר.

שנית, הפיגוע חשף עוד כישלון, אחד מני רבים, של מערכת ביטחוננו בתקופה האחרונה בסיכול פיגועים. בהר-הבית נכשלו שוב התיאוריות המופרכות, שמפריחה מערכת הביטחון. ובנוסף, כמעט כל ספר בלוחמה בטרור מציין את ההשקה בין טרור לפשע מאורגן ולא-מאורגן. אצלנו, כנראה, טרם גילו את הסוד הזה.

ב. הרוסים באו

מה חיפשו הרוסים במזרח התיכון אחרי מלחמת ששת הימים? נראה, כי ברית-המועצות הייתה על נתיב התנגשות צבאית עם ישראל במהלך מלחמת ההתשה. בניגוד למדיניות הסובייטית, עוצבות סובייטיות - דיוויזיה נ"מ, טייסות קרב ואלפי חיילים, השתתפו בקרבות נגד צה״ל, והן שהכריעו בקרב האווירי במלחמת ההתשה. יתר על כן, היה חשש שהעימות יסלים ויהפוך לגרעיני.

איזבלה גינור וגדעון רמז פרסמו באחרונה ספר, ובו הם מתארים את המדיניות הסובייטית כלפי ישראל בשנים 1973-1967. מי שקראו את ספרם הקודם, עטלפים (מיג 25) מעל דימונה׳, יודעים שלשני החוקרים ממכון טרומן לשלום באוניברסיטה העברית, יש ממצאים מפתיעים, וחוקרים רבים אינם מקבלים את שיטותיהם ואת ממצאיהם.

בקרבות מול ישראל בשנים 1973-1967 נהרגו עשרות רבות של חיילים ושל קצינים סובייטיים. מספרם המדויק לא יפורסם, בהתאם למדיניות ארוכת שנים של מוסקבה.

גינור ורמז יהיו אורחי סדנת אלפרדו לחקר המלחמות, שתתכנס ב-27 ביולי בערב למושבה החודשי ב׳בספרייה לדורות׳ בעיר לוד.

ג. סינדרלה

בשנת 1985 הצטרף טום גראבובסקי למשמר הלאומי האווירי של ג׳ורג׳יה כטבח במועדון המש״קים של בסיס האוויר רובינס. ביום שני שעבר הוא קיבל את הפיקוד על-כנף הבקרה 116, המוצבת בבסיס רובינס. כבר בטקס החלפת המפקדים הוכיח גרבובסקי, שנפתח עידן חדש בכנף, ולמפקדהּ יש סגנון אחר לחלוטין.

עם השנים למד גראבובסקי והוסמך כקצין קשר. הוא התקדם בסולם הדרגות בכנף, שמפעילה אנשי משמר לאומי ולא אוויראים סדירים בחיל-האוויר. בדבריו ליותר מ-1,100 אנשי הכנף, הוא ביקשם לגייס את חבריהם למלא את השורות בכנף, והבטיח לסייע למאמציהם.

גראבובסקי צבר יותר מ-2,600 שעות טיסה, וכשני-שלישים מהן בגיחות בעירק ובאפגניסטן. כנף 116 מפעילה 16 מטוסים להתרעה מוקדמת אִי-8-סי (שהם גרסה מתקדמת של המטוס בואינג 707), שנותנים מודיעין עדכני למטוסי תקיפה, לכוחות אוויר ולכוחות קרקע, ומנטרים את אזורי הפעולה. חיל-האוויר עומד לציידה במטוסים חדישים לקראת אמצע העשור הבא, ולשם כך נדרשת הכנף לגייס כוח-אדם מיומן לשורותיה.

גראבובסקי בוגר תואר ראשון במינהל עסקים, קורס מפקדי טייסות, מכללת חיל-האוויר לפיקוד-ולמטה, מכללת חיל-הים למלחמה ומכללת חיל-האוויר למלחמה ויש לו תואר שני באווירונאוטיקה.

למיטב ידיעתי, אין הרבה סיפורים כאלה של קידום אישי בנוסח סינדרלה בצבאות העולם. לי ידוע רק על אלוף חיים יפרח, שהחל את דרכו בצה״ל כטבח, ואחר כך היה ראש ענף מחקר שטח (1) באמ״ן/מחקר, קצין המודיעין הראשי ולבסוף אב-בית-הדין הצבאי לערעורים.

ד. המכה ה-11

כתב לי גרשון אקשטיין: לאור גניבות הנשק האחרונות ממחסני צה"ל, אפשר לומר את האמת להגדיר זאת כמכה ה-11 של מדינת ישראל. אין חילוקי-דעות שהנשק והאמל"ח זורמים מהצבא במסודר תדיר, ומוצאים את דרכם בדרכים שונות לארגוני פשיעה ולשלוחותיהם למען בצע-כסף והשפעה בעולם התחתון.

בצעירותי, כששימשתי בתפקיד ראש ענף אבטחת פנים, בשנים 1982-1977, הוצאנו, בשיתוף הפרקליטות הצבאית, פקודות והוראות למכביר בעניין אבטחת נשק ושמירתו. על-מנת לתת להן תוקף הן עוגנו בפקודת מטכ"ל ובהראות הפיקוד העליון.

מסתבר שאין די בהימצאות פקודות והוראות לשמירה ואבטחת נשק, כשאין מקפידים לשמור על ההוראות.

איך מתגברים על המכה ה-11?

ראשית, יש להכניס לתודעה, שהמכה ה-11 אינה בת-חלוף, ויש להילחם בה בנחישות ובהתמדה. יש להחמיר את הפיקוח ולרענן את הפקודות ואת ההוראות בדבר אחריות מפקדים לקיום ביקורות יום ולילה ממפקד הבסיס ועד לרמה הממונה על אותו הבסיס וכן את אחריות המפקדה המרחבית. יש לבדוק מחדש את כל הפקודות והנהלים לגבי שמירה ואבטחת-יתר, במגמה להחמירם.

לקבל החלטה אמיצה, שמפקד בסיס או מתקן צבאי, שנמצא אצלו חוסר נשק או חוסר אמצעי לחימה, יודח לאלתר מתפקידו משום שהצבא הפקיד בידיו בסיס, נתן בידו נשק ואמצעים, אך הוא כשל בביצוע משימתו.

פ-51 נחתה בלטרון

נחתת הטנקים (נט"ק) פ-51 היא כלי-השיט הראשון, שנבנה במספנות ישראל, והושק ב-1962 כחלק מ"שייטת 11", שייטת הנחתות. לאחר שנחתות מפלגה 922 השתתפו במבצע "רביב" (9 בספטמבר 1969) במלחמת ההתשה, והנחיתו בחוף המצרי כוח שריון, שפעל בגזרה של כשבעים ק"מ לאורך מפרץ סואץ, והשמיד בסיסי צבא וכוחות משוריינים - הוקם במפקדת גיסות השריון ענף לשיתוף פעולה עם חיל-הים, והתקיימו אימונים משותפים. משנת 1978, העבירו הנחתות כוחות שריון לחוף ביירות, במסגרת שיתוף הפעולה עם הפלנגות הנוצריות בלבנון.

שיא פעילות הנחתות היה במבצע "שלום הגליל" (1982) במהלכו הנחיתו הנחתות בפיקודו של סא"ל (לימים אל"ם) מייק אלדר, מפקד פלגה 921, בחוף הנהר אוואלי, בחוף זהרני ובמפרץ ביירות מאות כלי רק"ם ולוגיסטיקה ואלפי חיילים מאוגדה 96, ובהם גדוד טנקים 795 מחטיבת בית-הספר לשריון. כוחות שריון נוספים, ארטילריה וכלים לוגיסטיים הונחתו בחוף ג'וניה ובנמל ביירות. על פעילותם יוצאת הדופן זכו לוחמי הנחתות לצל"ש מאלוף עמי איילון, מפקד חיל-הים.

פ-51 שימשה אחרי הוצאתה משירות חיל-הים בחוות דגים במפרץ אילת, ולבסוף שכבה כגרוטאה, שאין חפץ בה על החוף. לפני שנה שמעו יוצאו פלגות הנחיתה, כי כלי-השיט מיועד לגריטה. הם החליטו להציל את השריד ההיסטורי, ולהשיב לו את כבודו. באדיבות 'מספנת ב.ע שחף", הצליחו לשמר את חרטום הנחתת - כשליש מהכלי המקורי - ומצאו לו בית הולם, בסיוע חיל-הים, באתר יד לשריון בלטרון.

החרטום יוצב באתר, שיושק ביום חמישי ביד לשריון, ועליו טנק - כדי להנציח את פעילות ההחפה של הנחתות בשיתוף חיל השריון.

יחידת הנחתות נסגרה לפני 20 שנה. "אתר הנחתת בלטרון יהיה אחת התצוגות המרשימות, שמנציחה דורות רבים של לוחמים, שגיהצו את הגלים באלפי שעות ים", אומרים ותיקי הנחתות.