עבדים היינו לפרעה במצרים. בארץ קשה מוצפת ברשעה ושטופת זימה עבר עמנו עינויים קשים, סבל גזירות נוראיות והועסק בעבודת פרך, כזו שאינה מותירה כמעט זמן לחשוב, לעבוד את השם ולעסוק בתיקון עולם במלכות שדי. כזו היא העבדות וממנה סבל עמנו סבל רב.
חלפו אלפי שנים ולאחר חורבן וגלות הגענו לימינו בהם אנו עסוקים בביסוס הקומה הראשונה בדרך לבניית השנייה ותוך ציפייה לגאולה השלימה כי תגיע במהרה. ובכל זאת, סממני עבדות ניכרים בנו ומכים בנו. אלא שהפעם אנו האחראיים לה ואותה אנו קונים במו ידינו.
כנרמז בכותרת, כוונתי למכה תוצרת דורנו, קללה ההורסת כל חלקה טובה, משביתה שמחות, מפרקת משפחות, מרחיקה מתורה וממעשים טובים, מנתקת קשרים ומפרידה בין בני אדם, מכה שלא כתובה עלי ספר ונזקיה עצומים. למרות שארצה להתמקד בהמשך במכשיר הבעייתי הזה, הטלפון הסלולרי, הרשו לי לפתוח בסיפור אחר, אף הוא ממדורי הטכנולוגיה בת זמננו.
לפני שנים לא מעטות עת הייתי יושב בסלון ביתנו, ראיתי את בתי יושבת מול המחשב ממנו בוקעים צפצופים מעת לעת. שאלתי לתומי לפשר מעשיה ותשובתה הייתה "אני עם חברות". בירור נוסף העלה שהיא עושה שימוש בתוכנה הקרויה "איי.סי.קיו" ומנהלת בו-זמנית "שיח" עם כמה מחברותיה.
בקשתי ממנה, מבתי האהובה, לעשות הפסקה והרציתי בפניה את המשנה דלקמן: "אם את חושבת שאת "עם חברות" הרי שאינך אלא משלה את עצמך. להיות עם חברה פירושו ליצור קשר עם החברה מבעוד יום, לקבוע מועד לפגישה, ביום שנקבע לטרוח ולהגיע אל ביתה, שם לפתוח את דלת הבית, להיכנס פנימה, להתבשם מריחות הבית (השונים משלך), להאיר פנים לחברה אותה תראי פנים אל פנים, לבלות עימה, לשבת עימה, לגעת בה, לצחוק עימה ולבכות איתה, להריח את ריח גופה ולשתוק איתה. בהמשך אוכלים מתבשילי אימה, מודים על האירוח, מתכבדים במטעמים ובמנעמי הבית המארח, כל זאת עד למועד סיום הביקור והשהות עם החברה. בסוף הבילוי - המתנה לאוטובוס (אם צריך), הדרך חזרה הביתה, המנוחה, והתבשמות מהזיכרון והחוויה אותה עברת זה מקרוב".
"זה נקרא להיות עם חברה", סיימתי הרצאתי, "ולא האשליה המכנית/אוטומטית/טכנולוגית אותה דימית להיות חוויה של חברות".
אלה המבחנים אותם מציב בפנינו הדור על חידושיו ופלאיו הטכנולוגיים. למרבה הצער אני נוכח לדעת שרבים מאוד המקרים בהם המכונה מנצחת וממילא האדם נכשל, כישלון חרוץ יש לומר. וכעת אל הסלולר. מתברר שכל שתואר לעיל והתנסויות טכנולוגיות נוספות, מתגמדים כולם לעומת נזקי הסלולר המכה בכל חלקה טובה, כמעט...
אפתח בפן אישי - בהיותי מודע לסכנות, הגבלתי עצמי במשך שנים לשימוש בטלפון "טיפש" עד אשר זה שבק חיים לכל חי. הייתי נדרש להחליט - לוותר לגמרי או לרכוש חדש. החלטתי לרכוש טלפון "מתקדם" מתוצרת סין במחיר מאתיים ושבעים שקל. היתרונות (בעיני) היו שניים:
האחד - זיכרון גדול בו ניתן לאחסן אלפי מספרי טלפון בלא לעסוק כל העת בלהוציא ישן מפני חדש על כל הכרוך בכך. היתרון השני הוא אפשרות להשתמש בתכנת "וייז" החוסכת בעיקר זמן יקר ובנוסף גם כסף. עד כאן גבולות בגזרה אותן קבעתי לעצמי. לא תמצאו במכשיר הזה פייסבוק, ווצאפ, ריבוי אפליקציות, תמונות לרוב ושאר מרעין בישין. לעתים רחוקות (מאד) ולצורך מוגדר, אעשה שימוש באינטרנט, כמדומני שלא יותר מפעם בחודש...
אז מה הרבותא, תשאלו, ואשיב: המכשיר משמש אותי ואת צרכי האמיתיים. ולא ההפך - שאנכי אשמש אותו, אכנע ל"תכתיביו" (שהם כולם יצירי היצר הרע הקיים בכל אחד), ואהיה שבוי בו ושבוי לו.
הכול מכירים את תחלואי המכשיר הזה, או שמא נאמר את החולשות האנושיות הבאות לידי ביטוי באמצעותו. המשתמשים בו מבלים במחיצתו שעות ארוכות מאוד ביממה, משיחים בו, גולשים בו, מדפדפים בתמונות שבו, מצלמים את העולם ואת עצמם בצורה חולנית ומוגזמת, קשורים בנימי נפשם לצלצוליו השונים, דואגים "להיות זמינים" בכל רגע נתון, חרדים שמא תתרוקן הסוללה ומנצלים כל נקודת חשמל פנויה על-מנת למנוע את הפורענות הזו...
תמצאו לעתים מזומנות כיצד בת זוגכם שקועה במכשיר, כיצד חבר לשיחה נמצא "שם" במכשיר ומחלק (בנדיבותו או כמי שכפאו שד) תשומת הלב עימכם, כן תראו חבורה המתכנסת לבילוי בעוד חלק או רוב החברים מתעסקים עם הנייד שלהם (לאחרונה למדתי לדעת שיש מקל ארוך אליו מחברים את המכשיר על-מנת לצלם את עצמך - "סלפי"... מה זה אם לא שיגעון גמור.
הדבר האחרון אותו עושים רבים לפני ההירדמות בלילה הוא להציץ שמא נותרה עוד הודעת לא פתוחה, מסר לא מפוענח או שיחה שלא נענתה - רחמנא לצלן. המולך שולט בכיפה ומי אנחנו שנמרוד?
ועוד מפגעי המכשיר הזה - הוא מושך ומעניין באופן שמלבה את כל היצרים כולם. תמצאו רבים המתמכרים לסרטים, למוזיקה, למשחקים ועוד. למרבה האסון, גם לתועבה ולפריצות בכלל אלה, והמוצר נגיש לכול ופרוץ לכול דכפין.
רבים האנשים המהלכים בתוכנו המחוברים לו, כמעט דרך קבע, ב"שרשראות וכבלים" מבית היוצר של
האח הגדול הטכנולוגי. בלו טוס, אוזניות, חוטים המשתלשלים מהאוזניים ועוד המצאות, וכל אלה סכנותיהם רבות - ניתוק מהסביבה וחוסר ערנות לגבי הנעשה סביבך (בעיקר בעת הליכה ברחוב או בעת נהיגה), קרינה, והפחתת היכולת ליהנות מיופיו של העולם הטבעי הסובב אותנו, בני אדם בראש.
תופעה חמורה נוספת (בעיני חמורה במיוחד) היא השימוש במכשיר במקומות שם אסור למכשיר להיות, לכתחילה. אדגים: בעת היותי יושב בשיעור של רב חשוב בבית הכנסת נוכחתי לתדהמתי בתופעה שתתואר. הרב, תלמיד חכם גדול, איש צנוע, נעים הליכות וגדול בענווה עומד ומעביר שיעור בפני כעשרים איש. בעודו מדבר דברי קודש ראיתי שיש המהינים עוז ומרהיבים חוצפה להתמקד במכשיר הסלולרי שבידיהם. ספרתי- מתוך עשרים נוכחים ש ב ע ה לא התייחסו אל הרב ודבריו אלא היו עסוקים במכשירים שלהם.
התבוננתי באנשים הללו- תלמיד חכם אחד, נער אחד, שניים מפרנסי הקהילה, שני אברכים. שומו שמיים!!, מה קורה כאן?....
והרב בשלו, מן הסתם רואה, אולי סובל, בכל מקרה מבליג ואינו מעיר - רב סבלנות וגדול במידות. ייתכן שאת כולם הוא מוצא לדון לכף זכות. עבדכם איננו במדרגה הזו, לצערי.
מנין החוצפה, מהיכן עזות המצח? תשובות אין לי זולת זו הקלה - הנ"ל אינם אחראיים למעשיהם שהרי נפלו בשבייה של העבדות הזו. אלא שאין מי שנוגש בהם ולכאורה אין כל גורם המכריח אותם לנהוג כפי שנוהגים. חלקם אף נוהגים דרך ארץ בעניינים רבים אחרים, עושים צדקה וחסד, מקפידים על שמירת הלכות והליכות. הכיצד אם כן?
הם אוחזים בצר (תרתי משמע) בכף היד. הקרבה הזו, המיידיות הזו, הנגישות הזו והפיתוי, כל אלה מעבירים אנשים טובים על דעתם ומקלקלים מאוד את מידותיהם.
לסיום- אנכי בעל חסרונות רבים לצערי, עוד העבודה מרובה. אלא שבעניין הזה עיני בראשי והמודעות ברמה גבוהה. הטלפון מונח תדיר על המדף בביתי, לבית הכנסת כמעט שאינני מביאו, בעת שיעורי תורה הוא מוקצה ממש. אני משתדל מאוד לא לעשות בו שימוש בעת נהיגה (מודה שנכשלתי בזה לעתים). אינני מקפיד "להיות זמין" ואינני מצפה זאת מאחרים. הטלפון שבידי כיום הינו מיושן, איטי ומסורבל. אשמח לאחוז בו כל עוד סוללה באפו ולחצניו שמישים. הטלפון הזה ישרת אותי ולא אני אותו.
ממליץ גם לכם - השתחררו מן העבדות הזו ולא תצטערו.
