האם לרוסיה יש חלק בקשיים הפוליטיים בארה"ב, באירופה ובמדינות אחרות? האם הקרמלין דוחה את הסדר העולמי הנוכחי ושואף ליצור סדר שונה? אנדריי קובלב, שהיה דיפלומט ופקיד ממשל בתקופותיהם של מיכאיל גורבצ'וב, בוריס ילצין ו-ולדימיר פוטין (2007-1985), טוען במאמר בניוזוויק שהתשובה חיובית.

לדעת קובלב, אפשר לייחס לרוסים אפילו חלק בגל הטרור המקומי והבינלאומי העובר על המערב, במשבר הפליטים ובחוסר היציבות הפוליטי בארצות רבות. אומנם אי-אפשר למצוא הוכחות חותכות לכך, אך בחינה רצינית של ההיסטוריה הרוסית העכשווית מובילה לדעתו למסקנות מטרידות.

כאשר קרסה בריה"מ, היה מקום לתקווה. על חורבותיה הופיעו הזרעים של רב-מפלגתיות, שיטה פרלמנטרית ויוזמה חופשית, הובטחו החופש הפוליטי והחופש הדתי, הצנזורה נעלמה והתקשורת שוחררה. אזרחי בריה"מ-לשעבר הורשו לנוע בחופשיות והענישה הגופנית נעלמה. אלא שעד מהרה באה הנסיגה. בשנת 1993 הנחית ילצין מהלומה על השיטה הפרלמנטרית, תוך שהוא הורג כמה מאות אנשים בדרך. רוסיה ביצעה רצח עם כלפי תושביה שלה בצ'צ'ניה. רצח פוליטיקאים ועיתונאים התרחב.

המצב הכלכלי לא היה טוב יותר. עוד בימיה האחרונים של בריה"מ, העבירו המפלגה הקומוניסטית והקג"ב סכומי כסף אדירים של "קרנות מפלגה" ל"אנשים נאמנים", וכך יצרו את היסודות של הנובו-רישים הרוסים הראשונים. המקרים הידועים ביותר לשמצה, מזכיר קובלב, התרחשו באמצע שנות ה-90. עמדות מפתח בממשל ובעולם העסקים נתפסו בידי אנשי השירותים המיוחדים.

גורבצ'וב סיים את המלחמה הקרה, אך רוסיה חזרה עד מהרה לשיטות מאותה תקופה. תחת המסווה של הגנה על אינטרסים רוסיים בחו"ל, היא התערבה בעניינים הפוליטיים הפנימיים של לטביה, ליטא, אסטוניה ומולדובה. היא נחשדה במעורבות בניסיון לרצוח את נשיא גאורגיה, אדוארד שוורדנדזה. במקביל, תמכה רוסיה ברוצח ההמונים סלובודן מילוסביץ במלחמה האזרחים ביוגוסלביה. וכידוע, מאוחר יותר היא כבשה את חצי-האי קרים ותומכת בנסיונות של לאומנים במזרח אוקראינה לפרוש ממנה.

עוד מזכיר קובלב מספר אירועים שהוא מכנה אותם "מעשי טרור" שביצעו מהגרים או מבקרים מרוסיה: הירצחו של אלכסנדר ליטביינקו בלונדון ב-2006 והפיגוע במרתון בוסטון ב-2013 – מעשה ידיהם של האחים הצ'צ'נים צארנייב, שלדעתו אין זה סביר שפעלו על דעת עצמם. לרוסיה יש כמובן חלק במלחמת האזרחים בסוריה, אשר גרמה לצונאמי של פליטים המבקשים מקלט באירופה. קובלב סבור שהיא גם נושאת באחריות חלקית לעליית הימין הקיצוני בחלק ממדינות המערב, לנסיונות להחליש את האיחוד האירופי ולהחלטת הברקזיט.

כעת עובר קובלב לשאלה החשובה מכולן: מה קורה בין רוסיה לבין דונלד טראמפ? האם נשיא ארה"ב מקושר לקרמלין יותר מכפי שיכול להרשות לעצמו כל איש ציבור מערבי? עצם העובדה ששאלות אלו עולות, מציבה את רוסיה באור עגום – הוא טוען. ויש עוד שאלות: מדוע הדמוקרטיה לא היכתה שורשים ברוסיה? מדוע תחת פוטין מקדמים רוב התושבים בברכה את לידתן מחדש של הסמכותניות והשחיתות?

"התשובה היא, שזה מסוכן ביותר כאשר משטרה חשאית, עם המנטליות הלאומנית שלה, משתלטת על מדינה גרעינית ענקית, וכאשר מי שרדף מתנגדי משטר הופך לנשיא. זה מסוכן לא רק לרוסיה אלא לכל העולם", כותב קובלב. כוחו של פוטין בלתי מוגבל, החקיקה מדכאת, אין אופוזיציה אמיתית. פוטין מכריז בצורה צינית על מאבק בשחיתות – שהוא עצמו מגלם. פוטין עצמו הוא כלום; הוא רק הפסאדה של שירותי המודיעין והאוליגרכים, שיכולים בקלות להחליף אותו באיש מודיעין אחר.

"לעיתים טוענים שאני מייחס לקרמלין יותר מדי כוח", כותב קבלוב. "התשובה שלי היא שמשטר פוטין כל כך בטוח שלא ייענש על מעשיו, עד שהוא מעורב בפעולות שאפילו השליטים הקומוניסטים במלחמה הקרה לא העזו לבצע. רוסיה נמצא בדרך ללא מוצא. חשוב ביותר שהיא לא תפיל איתה את העולם. חובתנו היא לוודא שזה לא יקרה".