"מוקמת בזה לשכת עורכי הדין (להלן הלשכה), שתאגד את עורכי הדין בישראל ותשקוד על רמתו וטהרו של מקצוע עריכת הדין וכן תפעל למען הגנה על שלטון החוק, זכויות האדם וערכי היסוד של מדינת ישראל" (סעיף 1 לחוק לשכת עורכי הדין)
אם לא היו דברים עצובים כל כך ומכמירים לב, היינו פורצים אל וודאי בצחוק פרוע שמגיע היה, לפחות, עד מקום מושב כס ה
כבוד בשמיים. אם לא היו דברים חמורים כל כך, אפשר אולי היינו עוברים עליהם לסדר היום. אבל הדברים, לא רק שהם עצובים למדי, לא רק שהם חמורים, עד למאד מאד, אלא יש בהם ובהתנהלותם, משום סכנה ממש כך! לקיום שלטון החוק ולתפקוד הדמוקרטי בישראל. נסביר דברים ונפרט אותם פרט היטב, דבר דבור על אופניו עד כי אפשר אולי המעורבים הישירים בדבר יבינו, כי הפעם הגזימו הם, לחלוטין ואין הם יכולים ליטול לעצמם כוח שאינו מגיע להם, מבחינה מוסרית וערכית.
סעיף 4 לחוק יסוד: השפיטה קובע, כי שופט יתמנה בידי נשיא המדינה לפי בחירה של ועדה לבחירת שופטים. עוד קובע, סעיף זה, כי הוועדה תהיה של תשעה חברים, שהם נשיא בית המשפט העליון, שני שופטים אחרים של בית המשפט העליון שיבחר חבר שופטיו, שר המשפטים ושר אחר שתקבע הממשלה, שני חברי הכנסת שתבחר הכנסת ושני נציגים של לשכת עורכי הדין שתבחר המועצה הארצית של הלשכה; שר המשפטים יהיה יושב-ראש הוועדה.
אחד ממוסדות הלשכה לפי חוק לשכת עורכי הדין הינה המועצה הארצית. המועצה הארצית מורכבת מראש הלשכה וראש הלשכה שקדם לו; המנהל הכללי של משרד המשפטים; פרקליט המדינה; הפרקליט הצבאי הראשי; עשרים ושמונה חברים שיבחרו חברי הלשכה במועד הבחירות לראש הלשכה בבחירות כלליות, שוות, יחסיות, חשאיות, ישירות וארציות ומשלושה חברים מכל מחוז, שהם יושב-ראש הוועד המחוזי ושני חברי הלשכה הרשומים באותו מחוז שייבחרו על-ידי הוועד המחוזי בבחירות חשאיות.
אחוז ההצבעה בבחירות האחרונות ללשכת עורכי הדין שהתקיימו לפני כשנתיים עמד על כ-25% הצבעה. מדובר בשיעור נמוך לעומת הבחירות הקודמות, שבהן עמד שיעור ההצבעה על כ-30%. בכלי התקשורת פורסם אז, כי ייתכן שהתחרות בין שני היריבים, ברזילי ונווה, שלוותה במערכת השמצות הדדית, השיגה תוצאה הפוכה וגרמה לתחושת מיאוס מהפוליטיקה בקרב עורכי הדין. עוד פורסם בכלי התקשורת, כי במערכת הבחירות הקודמת שיתפו השניים פעולה במטרה להדיח את היו"ר יורי גיא רון, אך זמן קצר לאחר ניצחונם, הסתכסכו השניים והפכו ליריבים מרים. נווה איחד מאחוריו ראשי המחוזות, ולמעשה הפעיל לשכה מקבילה בשלוש שנים האחרונות.
הנה כי כן, עסקני לשכת עורכי הדין, הממלאים תפקידים שונים במוסדות לשכת עורכי הדין ובכללם במועצה הארצית של לשכה זו למעט מיעוטם של אלה שמונו מכוח תפקידם למועצה זו, דוגמת פרקליט המדינה והפרקליט הצבאי הראשי הם הם אלה הבוחרים בשני נציגי הלשכה לאחת מהוועדות החשובות ביותר בישראל לוועדה לבחירת שופטים.
אחת משתי נציגות הלשכה בוועדה לבחירת שופטים הינה עו"ד
אילנה סקר. הפעם בבחירות האמורות להתקיים לבחירת שני נציגי הלשכה לוועדה זו, בידי המועצה הארצית הם: ראש הלשכה, עו"ד אפרים נווה ואכן, כן, ניחשתם נכונה. פעם שנייה, מועמדת לבחירה לכהן בוועדה זו, עו"ד אילנה סקר.
עד כאן, מבחינה חוקית גרידא, הכל תקין, אבל מתברר שמשהו בכל זאת מסריח בממלכת דנמרק, סליחה, בלשכה המייצגת, בקושי רב ציבור עסקניה ורבע רבע מציבור עורכי הדין בישראל! מתברר, שחוץ מהחברים הנכבדים, אפרים נווה ואילנה סקר, אין כל מועמדים אחרים. במצב דברים זה הופכת "בחירת" שני נציגי הלשכה לוועדה לבחירת שופטים לפארסה, שכן למה יש צורך בקיום "בחירות" שכאלה, אם "בחירתם" של שני מועמדים יחידים אלה לשני המקומות המוקצים על-פי חוק ללשכה, מובטחת מראש?
עיתונאי, עקיבא ביגמן, פרסם אתמול בעיתון "היום הזה", כי: "גורמים בלשכה טוענים שמדובר במדיניות מכוונת בניסיון לחסום באמצעים שונים את התחרות. דוגמה לכך היא העובדה שהיו"ר אפי נווה הגיש מועמדות לתפקיד בעצמו. גורם הבקיא בנעשה אמר ל
ישראל היוםכי מתמודדים פוטנציאליים קיבלו את המסר שלא כדאי להם להתמודד, שכן אין להם סיכוי מול כוחו של היו"ר. "הוא אינו אדם ששוכח דברים כאלה, ומעדיפים לא להתעסק איתו" ".
ברשימה זו פורסמה גם, בצד הדברים הללו תגובה הצינית והמנוכרת של הלשכה,לפיה: "שאלתכם רצופה בהנחות שגויות ומעוותות מיסודן. המועצה הארצית של הלשכה מונה 48 חברים, אשר כל אחד מהם היה רשאי להציע מועמדים כפי הבנתו. עוד הוסיפו בלשכת עוה"ד כי "העובדה שלשכת עורכי הדין בקדנציה הנוכחית פועלת מתוך אחדות, הרמוניה והסכמות מעידה על עוצמתה ומעמדה, והישגיה מדברים בעד עצמם. הרושם העולה משאלתכם הוא שהמבקרים את הלשכה מתרפקים על ימים עברו, שבהם לשכת עורכי הדין הייתה מטרה נוחה לביקורת עקב היותה מפולגת ומשוסעת, אך ימים אלה לא ישובו עוד".
בשולי הדברים חייב אני בגילוי נאות. לפני 15 שנה עתרתי לבג"ץ וטענתי, כי החברות הכפויה מכוח חוק של כלל ציבור עורכי ועורכות הדין, להיות חברים מן המניין בלשכה, כמו גם חיובם בתשלום דמי חבר שנתיים, ללשכה, כתנאי לעצם זכאותם לעסוק במקצוע עריכת הדין, מדי שנה בשנה, באופן מתחדש וכפוי, מהווה פגיעה ב
חופש העיסוק.
שלושת שופטי בג"ץ, נשיא העליון לשעבר, פרופ'
אהרן ברק והשופטים,
אליעזר ריבלין ו
אשר גרוניס בחנו טענתי בדבר החברות הכפויה בלשכה וחיוב ציבור עורכי הדין לשלם דמי חבר שנתיים ללשכה,, מכוח חוק, כתנאי לעצמם הזכאות לעסוק במקצוע עריכת הדין בשלושה הקשרים הקשר עמידת הדרישות לחברות בלשכה ובתשלום דמי החבר בהוראות חוק יסוד: חופש העיסוק, הקשר פגיעתן בזכויות קנייניות המוקנות לעורכי הדיון, ולבסוף בהקשר לטענה לפיה לשכת עורכי הדין מהווה מונופול שאיננו כדין. בהקשר החוקתי, מסקנתו של הנשיא היתה, שההוראות הרלוונטיות בחוק לשכת עורכי הדין אכן פוגעות בחופש העיסוק של העותר, ו"בצורה משמעותית, כאשר מחייבים אותו להיות חבר בלשכה, ולשלם לה דמי חבר, בלא הסכמתו". עם זאת, הפגיעה מקיימת את תנאיה של פיסקת ההגבלה.
במקרה הנדון, הגיעו השופטים למסקנה, לפיה הוראות החוק הרלוונטיות עומדות בתנאיה המוכרים של פיסקת ההגבלה הן הולמות את ערכיה של מדינת ישראל, תכליתן ראויה ואין אינן עולות על המידה הדרושה. "רבים במדינה נזקקים לשירותי משפט", נכתב בפסק הדין. "אלה נוגעים לעניינים הרגישים ביותר של האדם, חרותו ויחסיו עם זולתו. חוק הקובע פיקוח ובקרה על אופן הגשמתם של שירותי המשפט, והנועד להבטיח כי רק אנשים הראויים לכך יוכלו לתת שירותים חשובים אלה, הינו חוק ההולם את ערכיה של ישראל והנועד לתכלית ראויה".
בהקשר הקנייני, קבע הנשיא, אהרן ברק, ש"מעבר לנדרש, ולאור ההוראה של שמירת הדינים בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (סעיף 10), אציין כי אילו היה עליי לבחון את חוקיותם של דמי החבר מזווית הראייה של דיני הקניין, הייתי בוודאי סבור כי מתקיימים בפגיעה זו תנאים של פיסקת ההגבלה שבחוק יסוד זה".
לטענת המונופול השיבו השופטים, כי: "אכן, ללשכה הוענק מונופול לספק לציבור שירותים של פיקוח ובקרה על עריכת הדין. האופי המונופולי של ההסדר פוגע בחופש העיסוק. פגיעה זו מקיימת את דרישותיה של פיסקת ההגבלה". ההנמקה לכך הייתה, כי הלשכה מהווה מונופול שאינו למטרת רווח. כוונת ההסדר הייתה לשחרר את הלשכה מלחצים כלכליים ואחרים העלולים לפגוע ביכולתה להסדיר כיאות את המקצוע. האמצעי המונופוליסטי קשור בקשר רציונלי להשגת המטרה הראויה.
על פסק דין זה נמתחה ועדיין נמתחת ביקורת קשה, מצד פרופסורים, בשיעורי האתיקה, הנלמדים בהקשרו של תקדים זה, בפקולטות למשפטים ובמכללות השונות. מפעם לפעם, מוזמן אנטי ליתן הרצאות בעניין זה והתרשמותי שלי הינה, כי כיום לו הייתה מוגשת עתירה, זהה לחלוטין, לעתירה לבג"ץ שהגשתי לפני 15 שנה, הרי טובים היו סיכוייה להתקבל בידי בג"ץ, בהרכבו הנוכחי. עד כאן, לעניין חובת הגילוי הנאות ומכאן לעניינו אנו.
כפי שאמרתי אתמול לשדר הרדיו, בני טוקר, מ"ערוץ 7" ואחזור על הדברים והפעם, בכתובים. "הבחירה" הצפויה בשני מועמדי הלשכה לוועדה לבחירת שופטים, בידי המועצה הארצית של הלשכה, כאשר אין כל מתמודדים אחרים לאיוש שני מקומות אלה, בוועדה לבחירת שופטים, הינה אולי חוקית, אבל נודף ממנה, בכל חוסר הכבוד הבלתי הראוי, ריח עז של סרחון. ונזכרתי בעניינה של הרבנית שבאה לרב שיפסוק הלכה בשאלה, מה דין כשרותו של העוף שהכינה לשבת, שאבוי נשמט מידיה ונפל עמוק, עמוק אל תוך עביט השופכין, המכיל מי רגלים, לרוב. "ובכן", אמר הרב לרבנית, תוך גירוד זקנו העבות, כשהוא תפוס הרהורים, "ובכן, העוף הינו עוף כשר לחלוטין, אבל הוא מסריח, מאוד מאד".
בהרהור שני, איני מוכן להתחייב עוד לכשרותה של "הבחירה" בשני נציגי הלשכה לוועדה לבחירת שופטים, הצפויה להתקיים, במועצה הארצית של הלשכה, בעוד 11 יום. הדברים נובעים מכך, שאחד המועמדים ל"בחירה" שבמצב הדברים הקיים, ייבחר, קרוב לוודאי עם המועמדת השנייה הוא ראש הלשכה, עו"ד אפרים נווה. לפי חוק לשכת עורכי הדין, עו"ד אפרים נווה הינו חבר הגוף הבוחר במועמדי הלשכה לוועדה לבחירת שופטים, קרי, אפרים נווה הינו חבר המועצה הארצית, מכותח תפקידו ומעמדו כראש הלשכה.
גם אם יימנע אפרים נווה מהצבעה עבור עצמו במועצה הארצית, דומה עלינו, כי מעורבותו ופעילותו השוטפת במועצה העסקנית, כעסקן רב פעלים, מונעת ממנו האפשרות להציג מועמדות ולהיבחר לתפקיד בגוף בו הינו חבר מן המניין. אולי רצוי להעביר בחירת נציגי הלשכה לוועדה לבחירת שופטים מהמועצה הארצית הנהנית מאימון מזערי של רבע מכלל חברי הלשכה, לבחירות פתוחות לכלל חברי הלשכה. כך יתברר, כי פתע פתאום בבחירות כלליות,ישירות וחשאיות שכאלה יהיו עוד מועמדים מקרב חברי הלשכה, שאינם בהכרח חברי המועצה הארצית, לתפקיד נציגי הלשכה בוועדה לבחירת שופטים.