פרשת הצוללות - הרצינית ביותר

השנה העברית עומדת לפני סיומה, והארץ מלאה בסיפורי שחיתות, נכונים, לא נכונים, כאשר חלק מהציבור מצפה בכיליון עיניים לנפילת ראש הממשלה ומפגין כלפיו שנאה תהומית, וחלק אחר תומך בו בקנאות. איני בקיא בפרטי הפרטים, החל בזוטות החשמלאי והמבשלת וגמור בנושא שהוא בעיני הרציני ביותר, מה שנקרא "פרשת הצוללות", הממוספרת כ-3000. בנושא זה יש לי שאלה מהותית, שעד היום לא מצאתי לה תשובה בעשרות אלפי המילים שהוקלדו בנושא. אבל לפני כן, קצת היסטוריה משעשעת על שחיתות צמרת. לפני כשבוע ביקרתי בארמון הנקרא "וו לה ויקונט", הנמצא באזור כפרי נפלא כ-70 ק"מ מדרום מזרח לפריז. לדעתי, מהיפים בארמונות צרפת, וכן גם הגן שלו. בנה אותו ניקולאי פוקה במחצית המאה ה-17. פוקה, עורך דין במקצועו, היה שר האוצר של המלך לואי ה-14, ובו-זמנית גם התובע הכללי של פריז.

הוא צבר הון עתק, בצורות השונות של שחיתות שהמשרות הללו אפשרו לו. חורשי רעתו ומקנאיו היו רבים, אך סיסמתו הייתה: "אין גובה שלא אוכל להגיע אליו". 18,000 פועלים וטובי האדריכלים של צרפת עמלו כדי להקים את הארמון ולפארו. פוקה הגיע לשיאו, ומלך צרפת נראה כעני לידו. ואז עושה פוקה את משגה חייו: הוא מזמין את המלך וחצרו לארמון ליום של משתה ונשף, שלפי יודעי דבר לא נראה כמותו בהיסטוריה הצרפתית. מולייר חיבר מחזה מיוחד עבור הנשף, וטובי השפים של צרפת הכינו את המטעמים המלך חש מושפל וכולו היה זעם. לא עוברים ימים ופוקה נעצר והובא למשפט שערך 3 שנים. כתב האישום כלל שני סעיפים עיקריים: שימוש לרעה בכספי המדינה ועשיית מעשים הפוגעים ברווחת המלך. 10 שופטים פסקו גזר דין מוות, 13 פסקו הגליה. חלק ניכר מגדולי אנשי התרבות הצרפתית תמכו בפוקה. המלך השתמש בסמכותו והחליט על מאסר עולם. פוקה מת בכלא ב-1680. הלקח הישן נושן: רוב עושר ועוצמה מביא לאובדן שיקול הדעת.

ומי שקנה את הארמון היה המרשל וילארד, שעוד יותר פאר את הארמון. שונאיו היו רבים ושאלו: מהיכן הכסף? וילארד היה תמיד אומר: אני דואג לשלושה דברים: לצבא, שהמלך לא ישלם עבורו; למלך עצמו שיהיה מרוצה ולארמון האהוב שלי. והמלך לואי ה-14 היה אומר לכולם: כל זמן שהוא דואג לי, הכל בסדר. ללמדנו שתמיד צריך איזון. ההיסטוריה האירופית גדושה עד לעייפה בסיפורי שחיתות, ודומני שמסורת אירופית זאת לא פסה מהעולם.

ועכשיו לשאלה: מדוע צריך שיהיה מתווך ברכש צוללות של ממשלת ישראל מול ממשלת גרמניה? איך ומתי ולמה מונה בשנות ה-90 איש תיווך לעסקות הצוללות? בשביל מה יש למשרד הביטחון משלחות רכש בגרמניה, בארה"ב, בצרפת וכדומה? מה, האם יש מתווך בעסקות הרכש של המטוסים מארה"ב? הכל עוסקים בסוגיה איך מונה גנור, אך השאלה היא הרבה יותר עמוקה: מי צריך את זה ואיך זה התחיל בכלל בשנות ה-90 ונמשך ונמשך, ועבר הרבה שרי ביטחון וראשי ממשלה? שם מצויים שרשי השחיתות העמוקה שהלכה וטפחה עם השנים. זאת שחיתות כמעט ממוסדת שצומחת באופן טבעי במקומות שבהם מצוי הרבה כסף. הכסף הגדול מצוי אצלינו, ובכל מקום בעולם, בתחום הגדול של הביטחון הלאומי. זאת הקללה הגדולה הצפה השנה מעל פני השטח. כשאני רואה שיו"ר קרן היסוד עוסק ב"יעוץ" למתווך הצוללות, אני מתחיל להבין את היקף זרועות התמנון של השחיתות. מה שווים ההישגים המדיניים הגדולים של השנה האחרונה כאשר הרקב אוחז בחברה?