ספרי הלימוד הפלשתינים מתאפיינים בשלילת ההכרה במדינת ישראל כמדינה ריבונית. זאת, על-אף הצהרות בעל פה ובכתב שהצהירו מנהיגי הפלשתינים. השם "ישראל" אינו מופיע על המפה של ארץ ישראל כולה - גם זו של תחומי הקו הירוק. במקומו מופיע השם פלשתין. במקרה הבודד שבו מצויין שמה של ישראל במפה, היא מוצגת שם כישות כובשת מאז 1948.

עוד מדגישים ספרי הלימוד הפלשתינים שיצאו לאור משנת 2016 כי הציונות היא חלק מהקולוניזציה האירופית באמריקה ובאפריקה - בתוספת של מאפיין נוסף: ריקון הארץ מתושביה המקוריים. "באופן כזה הופכים המחנכים הפלשתינים את הצורה המקומית של מה שמוגדר בפיהם כקולוניאליזם למאבק הישרדות של הפלשתינים במולדתם, על ההשלכות השליליות הנובעות מכך לגבי הסיכוי להגיע להסדר של שלום. אחד הספרים החדשים אף מציב את תחילת הקולוניזציה הציונית בשנת 1856 - לפני העלייה היהודית הראשונה לארץ - דבר החושף את העובדה שעצם הנוכחות היהודית בארץ, ולא הציונות, היא המטרה שאליה הם מכוונים", ציינו החוקרים.

אלמנט נוסף שניתן למצוא בספרי הלימוד שמחנכים את הילדים והנוער הפלשתינים הוא אי-הכרה בחוקיות קיומה של האוכלוסייה היהודית בארץ היום. 3.6 מיליון אזרחיה היהודים של ישראל אינם נמנים בין תושבי הארץ, שלא כמו אזרחי ישראל הערבים. זאת, בעוד שהפלשתינים בתפוצות (הפליטים) כן נמנים. ערים וישובים שנוסדו על-ידי יהודים בעת החדשה, כולל תל אביב, אינם מופיעים על המפה, אלא במקרים בודדים שבהם הם מוצגים כהתנחלויות זרות. היהודים בירושלים מכונים "קהילת מהגרים" או אפילו "מסתננים". גם שפתם הלאומית של היהודים בארץ - העברית - נמחקת, ממסמך היסטורי רשמי. בול מתקופת המנדט הבריטי שכלל כיתוב בעברית מוצג כאשר אותו כיתוב מחוק. במקרה אחר מורדת השפה העברית לדרגת דיאלקט, ובאחד הספרים החדשים היא מוצגת כמאיימת על ערביותה של ירושלים.

"המשמעות של כל זה - 6 מיליוני התושבים "הבלתי-לגיטימיים" הנמצאים בארץ. היום אמורים לעזוב אותה, ובמקומם יחזרו וייקלטו בה 5 עד 6 מיליוני התושבים "הלגיטימיים" - פליטי 1948 וצאצאיהם זה 3 דורות ויותר - ששוהים מחוצה לה. זהו פירושו האמיתי של רעיון זכות השיבה, ציינו החוקרים גרויס ושקד.

המחקר מצא כי ספרי הלימוד של הרשות הפלשתינית מלאה בהתייחסות שלילית ודמונית אל היהודים. זאת, על-רקע דתי וללא קשר לסכסוך הישראלי-פלשתיני ובאופן שיוצר תשתית נוחה להשנאת יהודים על התלמידים הפלשתינים בהקשר לסכסוך עצמו.

בשיעורי חינוך איסלאמי מתוארים בני ישראל כקטני אמונה, אנשי מדון קשי עורף ומשחיתים מול מנהיגם משה. בשל ההערכה של המוסלמים למשה רבנו, האזכור הדווקאי של היחס השלילי של בני ישראל למשה - מעניק תדמית שלילית לצאצאיהם היהודים של היום. אותה נימה שלילית מופנית כלפי היהודים בשיעורי חינוך נוצרי בקשר לפעילותם של ישו הנוצרי ותלמידיו, ובפרט אירוע הצליבה. גם בשיעורי חינוך איסלאמי נמתחת ביקורת על התנהגותם של היהודים כלפי ישו, שגם הוא נחשב לנביא באיסלאם.

תהליך השנאת היהודים מתגבר כאשר נדונה בשיעורי דת והיסטוריה יריבותם הפוליטית של יהודי העיר מדינה ונווה המדבר ח'ייבר עם מוחמד. מאחר שדמותו של מוחמד נערצת מאד, הרי שעצם הצגת היהודים שם כיריביו מעמידה את כלל היהודים אוטומטית במחנה הרשע. החוקרים גרויס ושקד מציינים, עם זאת, כי ביחס לספרי לימוד במדינות ערב - ספרי הלימוד הפלשתינים מפחיתים קצת מן התיאור השלילי של היהודים בהקשר הזה.

• הדמוניזציה של היהודים מתגברת במסגרת הסכסוך, אם כי התייחסויות קונקרטיות אליהם כיהודים מועטות יחסית ורובן נמצאות בספרי הכיתות הגבוהות. תנועתם הלאומית. לעומת זאת, הציונות מוצגת כגזענית ונכלולית נוסף על היותה קולוניאליסטית בשירות האמפריאליזם המערבי. ליהודים שהגיעו לארץ מיוחסות כוונות להשמדת הפלשתינים, ובמקום אחר הם מוצגים כאיום קיומי על הפרט הפלשתיני ומדומים לזאב, בעוד שקטע נוסף מציגם כנחשים. קו זה נמשך גם בספרים החדשים שם הם מתוארים כ"עוזרי השטן", או כ"כנופיות ציוניות ברבריות שבאו מעולם זר כשהן מלאות איבה ושנאה לערבים ולפלשתינים", ועוד.

הדמוניזציה נגד היהודים מגיעה לשיאה בחדית' שבספר לימוד של המגמה
ההלכתית המתאר את השמדתם של היהודים על-ידי המוסלמים באחרית הימים בהשתתפות פעילה של העצים והאבנים.

"מה שמגביר את הדמוניזציה של היהודים בעיני התלמיד הפלשתיני הוא העדר כמעט מוחלט של מידע אוביקטיבי עליהם שעשוי היה לאזן את החומר השלילי המופיע בספרי הלימוד. מעט מאוד חומר אוביקטיבי מופיע על ההיסטוריה שלהם, על תרבותם ודתם, ובולטת בהיעדרה לחלוטין כל התייחסות לשואה", ציינו גרויס ושקד.

עוד הוסיפו כי דמוניזציה מסיבית נעשית למדינת ישראל. במסגרת המחקר נמצאו כ-30 האשמות נגדה בספרי הלימוד, החל מעצם ייסודה, דרך הכיבוש ב-1948 ו-1967, הגליית הפלשתינים ומעשי טבח בהם, פעילות נגד החוק הבינלאומי ועקרונות זכויות האדם, גזל אדמות ומים, הרס בתים ועקירת עצים, רצח ילדים ומנהיגים פלשתינים, פגיעה בכלכלה ובחברה הפלשתינית, פגיעה בחינוך והנצחת הבערות, פגיעה בשירותי הרווחה והבריאות והרחבת העוני, מאסרים המוניים ופגיעה באסירים ובבני משפחותיהם, גרימה לנכויות פיזיות ונפשיות, תוקפנות נגד ארצות ערב השכנות, גזל מקומות קדושים וחילולם, הטלת מצור על הפלשתינים באמצעות מה שמכונה "חומת הסיפוח וההפרדה/התפשטות הגזענית", "רצח" ערים וכפרים, ניסיונות למחות את הזהות והמורשת התרבותית הפלשתינית - ביחוד בירושלים, הטלת הגבלות על הפלשתינים אזרחי ישראל, הנהגת משטר של אפליה גזעית נגד הפלשתינים, הקמת התנחלויות, זיהום הסביבה הפלשתינית, הגבלת התקשורת הפלשתינית, אחריות לאלימות בתוך המשפחה הפלשתינית ולתופעת
השימוש בסמים בחברה הפלשתינית.

הספרים החדשים מ-2017 מוסיפים על האשמות אלה וביניהן: הכור בדימונה גורם למקרי סרטן בחברון, הכיבוש הציוני משלח עדרי חזירי בר ביבולי הפלשתינים ועוד. לכל אלו נוספים סיפורים עם תיאורים גרפיים חזקים מאוד של מעצרים, הרג והתעללות מצד חיילים ישראלים.

"בכל ההאשמות האלה - חלקן מפוברקות, כמו האשמת ישראל בבניית מתקני ענק להטיית מים מלבנון לישראל - מוצג הצד הפלשתיני כקורבן ללא כל אחריות למה שנעשה לו. כך, למשל, לא מוזכרת כלל בספרים תופעת טרור המתאבדים הפלשתינים נגד אזרחים ישראלים שהגיעה לשיאה במרס 2002 והביאה להחלטה על הקמת גדר ההפרדה שבעקבותיה פחתו מאוד הפיגועים מסוג זה", ציינו.

באחד מספרי הלימוד מובא סיפור שבו אישה חולמת שחיילים עוצרים את המשאית שבה הם מביאים שמן הביתה מבית הבד, יורים בפחים ומחוררים אותם. בעלה מרגיע אותה שזה רק חלום ואילו היא מזכירה לו שכל יום היא רואה את החיילים שופכים את הקמח על הרצפה בבתים ואת השמן על כלי המיטה. למחרת הם מביאים את השמן הביתה לאחר שעוקפים בדרך מחסום צבאי. "בערב היום הבא פורצים חיילים לבית. האישה והילדים יוצאים נגדם ואז הקמח מתערבב בדם ושמן", לשון הסיפור.

בספר לימוד לכיתה י"א, העוסק בסוגיות אקטואליות, נטען כי מדינת ישראל מפיצה באופן מכוון סמים בחברה הפלשתינית כדי להחליש אותה. "תופעת השימוש בסמים התבלטה בכמה מאזורי החברה הפלשתינית בשל עידוד הפצתם בקרב הנוער מצד הכיבוש הישראלי במטרה להרסם מבחינה מוסרית, כלכלית ופוליטית", לשון הספר.

בניגוד לספרי הלימוד הישראלים המגנים, למשל, את הטבח בדיר יאסין של כפריים ערביים על-ידי כוחות יהודים ב-1948, אין בספרי הלימוד של הרש"פ כל ביקורת עצמית בהקשר לסכסוך. כך הם מפארים את טובחי היהודים בחברון ובצפת בפרעות תרפ"ט, שנשפטו והוצאו להורג על-ידי השלטונות הבריטיים, ורואים בהם שאהידים שמתו מות קדושים.

אין בספרי הלימוד גם כל כל קריאה לשלום עם ישראל. ישנן אומנם התייחסויות כלליות לשלום אך הן אינן כוללות את ישראל אלא דרישה לסיום הכיבוש. זאת, בזמן שלפי המידע הגלוי והרמוז בספרי הלימוד - כל שטח מדינת ישראל - גם זו שעל-פי תוכנית החלוקה - נחשבת לאותו כיבוש שיש לסיים אותו.

ספרי הלימוד כוללים הרבה מאוד התייחסויות לפתרון אלים של הסכסוך בדמות מאבק לשחרור פלשתין שבשום מקום אינו מוגבל בקווי 1967. ההפך הוא הנכון והספרים מדגישים אתרים וערים רבות בישראל כמקומות פלשתינים שיש לשחררם מחדש. שיבת הפליטים מתוארת לעיתים במאפיינים אלימים, וספרי הלימוד של 2017 מדגישים כי שטחים ישראלים אלה יהפכו למעשה בעת השיבה לשטח ריבוני פלשתיני שעליו יונף הדגל הפלשתיני.

במסגרת המאבק האלים נעשה שימוש בערכים איסלאמיים מסורתיים במטרה להקנות לו אופי דתי ובכך להגביר את הדבקות בו בקרב התלמידים אשר משתייכים לחברה מסורתית ברובה. ערכים אלה הם: מלחמת קודש (ג'יהאד), עמידה על המשמר נגד אויבי האיסלאם (ריבאט), ומות קדושים (שהאדה). כי בספרים שיצאו עד כה אין עידוד ישיר למעשי טרור נגד ישראל. לעומת זאת, יש עידוד עקיף למעשים אלה באמצעות העלאה על נס של חברי הארגונים הפלשתינים המזויינים המבצעים אותם. בספרים של 2017 מוזכרת המחבלת דלאל אל-מגריבי, מנהיגת התקפת הטרור בכביש החוף ב-1978, כגיבורה ומרטירית.

בספרים החדשים בהקשר הלחימה נגדו מתבטאת גם בתיאור התקפה בבקבוקי תבערה על אוטובוס ישראלי כ"חגיגת צלי".

בבדיקת חומר ספרי הלימוד עד כיתות ט' שבשימוש בתי הספר של סוכנות הפליטים של האו"ם, אונרא, מתגלה תמונה קשה ביותר. אומנם חלק מקטעי הדמוניזציה החמורה נגד היהודים אינם מופיעים בהם, משום שהם נמצאים בעיקרם בספרי הכיתות הגבוהות יותר שאותן אונרא אינה מלמדת. אך בבתי הספר של הסוכנות משתמשים בספרי לימוד שיצאו לאור על-ידי ממשלת חמאס בעזה, ואשר כוללים קטעים אנטישמיים גלויים והסתה גלויה למאבק מזויין לחיסול ישראל.

מדובר ב-257 בתי ספר שבהם למדו לא פחות מרבע מיליון תלמידים שנחשפו להסתה הקשה נגד ישראל בחסות המוסד הבינלאומי הזה, שאמור להיות מחויב לעקרונות האו"ם בדבר פתרון של שלום בין הצדדים.

"מעבר לעניינים אלה קיים גם ההיבט המקצועי של החינוך, שגם בו נכשלת אונרא על-ידי אימוץ תכנים המעוררים סימן שאלה, במקרה הטוב. לדוגמה - פיברוק המוצא הכנעני של הפלשתינים, או - חמור מזה - זיוף הבול המנדטורי, במסגרת מסע הדה-לגיטימציה של ישראל והיהודים", ציינו גרויס ושקד במחקרם. לדבריהם, אסור לשכוח את אחריותה המוסרית של אונרא לעתידם של הילדים והנערים שהיא מחנכת, שכן מתן הכשר לרשות הפלשתינית להכניס אל בתיה"ס של אונרא ספרי לימוד המחנכים למלחמה עתידית נגד ישראל מהווה בגידה בחובתה של אונרא להגן על הילדים הפלשתינים מפני עתיד כזה.

"מנתונים אלה עולה כי ספרי הלימוד של הרשות הפלשתינית מכינים את התלמידים נפשית ורעיונית למאבק אלים לחיסולה של מדינת ישראל בעתיד, על תושביה היהודים", ציינו גרויס ושקד בסיכום המחקר.

לדבריהם, הגמישות היחידה המתגלה בספרים אלה, בהשוואה לספרי ממשלות ערביות אחרות שנבדקו, היא, שבמקום הביטוי המפורש "חיסול ישראל" משתמשים שם במונח העמום "שחרור פלשתין מהכיבוש", כאשר כיבוש זה מוגדר בפירוש ככולל את שטחי ישראל בגבולותיה שמלפני 1967. "רושם זה אף מתחזק מקריאה בספרי הלימוד החדשים של הרש"פ שיצאו ב-2016-2017: דחיית קיומה של ישראל ונוכחות היהודים בארץ נעשתה כוללנית ומקיפה יותר ללא כל סדקים, והשנאה ל"אחר" היהודי-ישראלי כבר אינה רוויית-רגש כבעבר אלא קרה ומחושבת. מדובר כאן, למעשה, בהנחת יסודות מסיביים יותר מבעבר למלחמה עתידית", ציינו.

מסקנתם ביחס לעתיד המגעים המדיניים כתוצאה מן המחקר שערכו ברורה למדי. "לאור מצב זה ברור לכל אדם בר-דעת כי אין לצפות לשום התקדמות לפתרון של שלום לסכסוך, לא היום ולא בעתיד, ללא שינוי טוטאלי של קו מחשבה זה של הרשות הפלשתינית המוחדר בשיטתיות לתלמידיה מזה למעלה מעשרים שנה", ציינו.