|
|
סיפורו של יעבץ [צילום: מוסאב אלשמי/AP]
|
|
|
|
|
יעבץ מופיע ברשימת היחס של בני יהודה בספר דברי הימים א (ד, ט-י). סיפורו מופיע בקצרה בין שתי רשימות גנאולוגיות. השם המקורי שנתנה לו אמו בלידתו היה, כנראה, 'יעצב', כי ילדה אותו בעצב. כדי להסיר את הקללה משמו הפרטי וכדי שלא יעביר את כל חייו בעצב, נודר יעבץ נדר לה' ואכן ה' נותן לו את כל מבוקשו. שמו מוחלף מ'יעצב' ל'יעבץ', בשיכול אותיות, והוא הופך להיות נכבד מכל אחיו.
להלן סיפורו של יעבץ: וַיְהִי יַעְבֵּץ, נִכְבָּד מֵאֶחָיו; וְאִמּוֹ, קָרְאָה שְׁמוֹ יַעְבֵּץ לֵאמֹר, כִּי יָלַדְתִּי, בְּעֹצֶב. וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, אִם-בָּרֵךְ תְּבָרְכֵנִי וְהִרְבִּיתָ אֶת-גְּבוּלִי וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי, וְעָשִׂיתָ מֵּרָעָה, לְבִלְתִּי עָצְבִּי--וַיָּבֵא אֱלֹהִים, אֵת אֲשֶׁר-שָׁאָל.
בדרך כלל, נדר מתחלק לשני חלקים – חלק אחד הוא הבקשה של הנודר מהאל והחלק השני הוא ההתחייבות של הנודר כלפי האל אם בקשתו תתמלא. כך לדוגמה, נודר יעקב לה': וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה יְהוָה לִי, לֵאלֹהִים. וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה--יִהְיֶה, בֵּית אֱלֹהִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ (בראשית כח, כ-כב).
מהי ההתחייבות של יעבץ כלפי ה' בנדר שנדר? לא ברור. המקרא לא מדבר על כך. הוא מספר לנו רק על המשאלה של יעבץ ועל ההיענות האלוהית לבקשתו. יעבץ אכן הופך להיות נכבד מכל אחיו - משפחות הסופרים מבית אביו יושבים בעיר שהוא מייסד וקרויה על שמו, יעבץ.
ההתחייבות של יעבץ כלפי ה' לא מופיעה ולא נזכרת, אבל, ייתכן שיש לנו רמז לכך, בנבואת ירמיהו הנביא. רעיון זה מובא כאן לראשונה.
הנביא ירמיהו פונה אל העם ונותן להם דוגמה ומופת למשפחה אשר בניה שומרים וממלאים אחר נדרו של אבי-המשפחה במשך דורות רבים מאוד. להלן הנדר של אבי המשפחה: כִּי יוֹנָדָב בֶּן-רֵכָב אָבִינוּ, צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר, לֹא תִשְׁתּוּ-יַיִן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם, עַד-עוֹלָם. וּבַיִת לֹא-תִבְנוּ, וְזֶרַע לֹא-תִזְרָעוּ וְכֶרֶם לֹא-תִטָּעוּ, וְלֹא יִהְיֶה, לָכֶם: כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ, כָּל-יְמֵיכֶם, לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים רַבִּים עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם. וַנִּשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוֹנָדָב בֶּן-רֵכָב אָבִינוּ, לְכֹל, אֲשֶׁר צִוָּנוּ: לְבִלְתִּי שְׁתוֹת-יַיִן, כָּל-יָמֵינוּ--אֲנַחְנוּ נָשֵׁינוּ, בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ. וּלְבִלְתִּי בְּנוֹת בָּתִּים, לְשִׁבְתֵּנוּ; וְכֶרֶם וְשָׂדֶה וָזֶרַע, לֹא יִהְיֶה-לָּנוּ. וַנֵּשֶׁב, בָּאֳהָלִים; וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ, כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ (ירמיהו לה, ו-י).
הנדר היה - לא לבנות בתים, לא לזרוע, לא לנטוע לא לעשות כרמים ולשתות את יינם ובקיצור, להמשיך בחיי הנוודות, וכל זה כהוכחה חיה לאמונתם המלאה ודבקותם בה'. ייתכן שהנדר המוזכר כאן מפי בני משפחת יונדב בן רכב מקורו באב-משפחה קדום יותר מאשר יונדב בן רכב והוא, כנראה, יעבץ. קישור בין יעבץ לבין יונדב (יהונדב) בן רכב, שחי מאות שנים אחריו, מופיע בספר דברי הימים: וּמִשְׁפְּחוֹת סֹפְרִים ישבו (יֹשְׁבֵי) יַעְבֵּץ, תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים שׂוּכָתִים; הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים, מֵחַמַּת אֲבִי בֵית-רֵכָב (דברי הימים א ב, נה).
לפי עדות זאת, יעבץ הוא משבט הקיני ומוצאו מחמת אבי בית רכב, כמו גם יונדב בן רכב. בישוב שהקים יעבץ, יושבים בני משפחתו מצאצאי חמת. אמנם, יכולה לקום כאן סתירה כאשר אדם שמתחייב לחיי נוודות מקים עיר עבור בני משפחתו, אבל, אם נשווה זאת לקין שעונשו היה לנוד בארץ ולא להתיישב קבע אבל גם הוא מקים עיר, עבור חנוך בנו, הרי שנמצא כאן הקבלה.
חמת היה, כנראה, האב המייסד של בית רכב. הם היו שייכים לשבט הקיני, מבני קין בן חובב בן רעואל/יתרו המדייני. שבט הקיני כלל כמה וכמה משפחות עיקריות שנקראו על שם אביהן ביניהן משפחת חבר הקיני שהתיישבה באלון בצעננים בצפון הארץ בתקופת השופטים (ד, יא) בני שבט הקיני, ממשפחת רעואל חותן משה, הצטרפו אל בני יהודה והתיישבו בנגב בתקופת ההתנחלות: וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים, אֶת-בְּנֵי יְהוּדָה, מִדְבַּר יְהוּדָה, אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד; וַיֵּלֶךְ, וַיֵּשֶׁב אֶת-הָעָם (שופטים א, טז; שמואל א כז, י; שמואל א ל, כט).
על האמונה של הקינים בה' מסופר כבר בתקופת הנדודים במדבר, החל מיתרו חותן משה (שמות יח, יא). אחרי כן יתפרסמו בני רכב משבט הקיני בשל קנאותם לה' כאשר יהונדב בן רכב חובר ליהוא ומכרית את כוהני הבעל של איזבל ואת שארית בית אחאב (מלכים ב י, טו-כח). כשלוש מאות שנה אחרי כן נזכרים בני משפחת רכב בנבואת ירמיהו כמי שממשיכים לשמור על הנדר שנדר אבי המשפחה לה'. הרכבים נשארו נאמנים לה' גם אחרי גלות בבל - אחד מבני המשפחה, מלכיה בן רכב, נזכר בספר נחמיה ברשימת בוני חומת ירושלים. הוא בונה מחדש את שער האשפות ואחראי על דלתותיו ומנעוליו (ג, יד). בין בני משפחת בן-רכב נכלל גם רבי חלפתא, דור שלישי לתנאים, מאה 1-2 לספירה, על-פי עדות התלמוד הירושלמי (סדר מועד, מסכת תענית דף כ, ב).
לסיכום, נראה שהשבועה שנשבע יעבץ לה' בשמו ובשם כל בני משפחתו לדורותיהם וההתחייבות שלו בנדר לה' הייתה - להמשיך לחיות חיי נוודים, לא לבנות בתים אלא להתגורר באוהלים, לחיות חיים פשוטים וצנועים, לא לזרוע, לא לנטוע ולא לשתות יין, וכל זה כהוכחה חיה לאמונתו, נאמנותו ודבקותו בה'. ההתחייבות הזאת משתקפת בדבריהם של בני משפחת יונדב בן רכב מתקופת הנביא ירמיהו ומתקיימת מאות שנים אחרי זמנו של יעבץ.
