אנשים רבים הם בעלי יכולות אנליטיות וריאליות. מנגד הם מתקשים בתחום החברתי. הם מתקשים להבין אנשים אחרים. התנהגותם נראית להם לעיתים קרובות לא הגיונית. הם מתקשים להבין סיטואציות חברתיות ולעיתים לא מבינים מדוע אנשים כועסים עליהם. כל-כך קל להם לפתור שאלות מתמטיות ומנגד התחום החברתי הוא תעלומה עבורם.
כדי להבין את הקשר הזה, נצטרך לדון במגבלות המערכת המודעת ובחשיבות של יכולות רגשיות ובדרך היווצרותן. נבין מדוע סביבת ילדות שעודדה פיתוח יכולות אנליטיות ומנגד זלזלה בפיתוח רגשי וחברתי, תגרום להיווצרות מבנה אישיותי כזה.
נדגיש, יכולות תפקודיות ובהן יכולות חבריות, ניתנות לבניה בכל נקודת זמן. המערכת המודעת שלנו היא מערכת לא יעילה. למשל: מישהו אמר לנו דבר מה מפתיע. על כמה שיקולים נוכל לחשוב באופן מודע בעיצוב תגובה מיידית? האם נוכל לחשוב על מערכת היחסים שלנו איתו, על חשיבותה עבורנו, על כללים ונורמות חברתיות, על ההשלכות של תגובתנו וכדומה? התשובה היא כמובן לא.
בעיצוב תגובה מיידית, אנו יכולים לחשוב על מעט מאוד שיקולים מודעים. גם התפיסה המודעת אינה יעילה, אנו תופסים מידע על-ידי אוסף פרטים והפיכתם למושג. האם באירוע חברתי נוכל לחשוב באופן מודע על כל צליל של אדם שמשוחח איתנו, לצרף את הצלילים למילה ואת המילים למשפטים, לסנן את רעשי הרקע, לחשוב על תנוחתנו, טון קולנו וכדומה? כמובן שלא.
המערכת הרגשית היא מערכת עוצמתית מאוד שאחראית על התפקודים האוטומטיים שלנו. למשל: כאשר אנו משוחחים, איננו חושבים במודע על כל מילה. אנו מודעים לשיחה, אך לא מנהלים אותה באמצעות המערכת המודעת. כאשר אנו הולכים, אנו מודעים לכך, אך לא מנהלים את הליכתנו ואת שיווי המשקל דרך חשיבה מודעת.
המערכת הרגשית היא מערכת נלמדת. יש לנו שני סוגי זיכרון. הזיכרון המודע אליו אנו מודעים. יכולתנו ליישמו כפי שראינו מוגבלת. יש לנו זיכרון רגשי לא מודע ורב עוצמה. הוא עומד מאחורי הניתוב שלנו, היכולות שלנו והדרך בה אנו תופסים ומבינים את המציאות.
רגשותינו מנתבים אותנו ליישם את הזיכרון הרגשי ללא שיקולי כדאיות. אנו מודעים לרגשות שמתעוררים בנו, אך לא לזיכרון הרגשי שמאחוריהם. בתחומים שבהם יש לנו זיכרון רגשי חיובי, רגשותינו ינתבו אותנו היטב. בתחומים שבהם יש לנו זיכרון רגשי בעייתי, הם יכשילו אותנו שוב ושוב.
התפיסה הרגשית שלנו היא התפיסה העיקרית שלנו. אנו משליכים זיכרון רגשי קודם על המצב העכשווי ומיידית יש לנו תמונת מצב שלמה לגביו. יש לתפיסה הזאת שני חסרונות עיקריים:
- חלקיות: נתפוס מידע רק בתחומים שבהם יש לנו זיכרון רגשי רלוונטי. למשל:
- אדם שתופס סיטואציות חברתיות לעומת אדם אחר שלא קולט אותן כלל;
- אדם ששם לב להזדמנויות עסקיות בניגוד לאדם אחר שעיוור אליהן.
- סובייקטיביות: נתפוס מידע לפי ניסיון חיינו. למשל: אנשים משתי קצוות הקשת הפוליטית שתופסים את אותם מצבים אוביקטיביים בצורות מנוגדות לחלוטין.היכולות הרגשיות שלנו שמאפשרות לנו לתפקד בכל תחומי חיינו הן יכולות רגשיות. יהיו לנו יכולות יעילות רק בתחומים שבהם הטמענו זיכרון רגשי תפקודי. למשל:
- אדם בעל קסם חברתי לעומת אדם אחר שמגלה התנהגות חברתית מגושמת למרות מאמציו;
- אדם בעל יכולת של יוזמה לעומת אדם אחר שמתקשה בכך.
המערכת הרגשית שלנו רבת עוצמה, אך תפקודה מותנה בזיכרון הרגשי שמוטמע בנו. בתחומים שבהם לא מוטמע בנו זיכרון רגשי מספק, לא נתפקד בצורה טובה ולא נקלוט מידע ביעילות מסביבתנו.
תקופת ההטמעה הרגשית המשמעותית ביותר היא תקופת הילדות המוקדמת והינקות. כאשר סביבת הילדות עודדה ילדים לפתח יכולות ריאליות ואנליטיות ומנגד הילדים לא התנסו בחוויות רגשיות וחברתיות, הם יפתחו יכולות אנליטיות, אך לא יטמיעו זיכרון רגשי חברתי ולכן יתקשו בעתיד בתפקוד בתחום החברתי ובקליטה והבנה של מצבים חברתיים.
איך בונים יכולות רגישות ובהן יכולות חברתיות?
כיצד מתבצעת הטמעה של זיכרון רגשי? הזיכרון הרגשי שלנו מאוחסן באבי טיפוס רגשיים המותאמים למצבים שחווינו בעבר. כאשר אנו תופסים מצב עכשווי כדומה למצבים מעברנו מתעוררת התגובה הרגשית הרלוונטית ומשתלטת על התנהגותנו כמו טייס אוטומטי. במקביל, חל תהליך של הטמעה רגשית. אנו מעדכנים את הזיכרון הרגשי ומטמיעים מידע מהמצב העכשווי. בפעם הבאה התגובה הרגשית תכלול גם מרכיבים שהטמענו עכשיו. בדרך זו אנו יכולים להפעיל מיידית את כל הזיכרון הרגשי הרלוונטי. זה מנגנון עוצמתי מאוד.
אנו יכולים להטמיע זיכרון רגשי רק כאשר מתעוררת התגובה הרגשית הרלוונטית או לחלופין חלה עליה ברמת הפעילות הרגשית. נוכל לעלות את הפעילות הרגשית על-ידי הפחתת פחמימות וסוכרים, פעילות גופנית או תרופות מעוררות באישור רופא ובפיקוחו. ככלל כשאנחנו מרגישים, מעבדים את רגשותינו, מתנסים וחשים אנחנו מטמיעים זיכרון רגשי.
תהליך רב עוצמה במיוחד הוא דרך חקר עצמי ועיבוד הרגשות שמתעוררים במהלכו. ניתן לשנות זיכרון רגשי גם על-ידי שינון, אימון, התנסויות חיוביות ותרגול.
התנסויות נחלקות לשלושה חלקים:
- התנסות חיובית והטמעת זיכרון רגשי חיובי במהלכם;
- אימון: נתפקד בסיטואציות חדשות ובמהלכן נטמיע זיכרון רגשי תפקודי. למשל: הגעה למפגשים חברתיים או לקבוצה חברתית. מילת המפתח כאן היא הדרגתיות. להתחיל לתפקד בתחומים שחדשים לנו - זו משימה מורכבת. ככל שנתקדם בה, נטמיע עוד זיכרון רגשי תפקודי ונוכל להגביר את התנסויותינו;
- לפרוץ איסורים רגשיים: לאנשים רבים חרדות שמונעות מהם לתפקד בתחומים רבים - סיטואציות חברתיות, לצאת מפתח הבית, לבוא במגע עם אנשים. כאן התנסויות הדרגתיות מאוד יצרו מעגל חיובי של הטמעת זיכרון רגשי חיובי, הפחתת חרדות והגברת ההתנסויות. למשל: אדם החרד לצאת מפתח ביתו ויצא לזמן קצר לסביבת הבית ויגביר את היציאות החוצה. הכל ניתן לשינוי ולבניה בכל נקודת זמן.
