יוֹם קָדוֹשׁ וְנוֹרָא, יוֹם מָלֵא חֲרָדָה.
אֵימָה וּפָחַד תַּפִּיל עַל בָּנֶיךָ.
צוֹם כָּבֵד תָּטִיל, לִקְרַאת גְּזָר דִּינְךָ.
וּבָנֶיךָ יְעַנּוּ נָפְשָׁם, בַּעֲבוּר חֲתִימַת דִּינְךָ.
לַמְרוֹת שֶׁלִּבָּם יִזְנֶה אַחַר מַרְאֶה עֵינֵיהֶם.
וְכֹל תּוֹעֵבָה אֶפְשָׁרִית לְנֶגֶד עֵינַיִךְ.
אֵלֵי, הַאִם זוֹ תְּשׁוּבָה ?
אוֹ בַּקַּשָּׁת מְחִילָה ?
יתכן שזו תחינה מדומה
ואולי צביעות מעושה .
הֲרֵי הַדָּבָר חוֹזֵר מִידֵי שָׁנָה, חֲלִילָהּ.
וְאֵינְךָ מְתַקֵּן אֶת הַשּׁוֹטִים, הַחוֹזְרִים חֲלִילָהּ.
הַדֶּרֶךְ נָא אֶת הַשּׁוֹטִים וְהַמִּתְחַזִּים.
וְתֵן בְּלִבָּם אַהֲבַת אֱלֹהִים.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
