זהו זה, הסתיימה הפרשה שכל רשתות הטלוויזיה, הרדיו והעיתונים בגרמניה, וגם בעולם, היו עסוקה בה באינטנסיביות - מי יהיה הקאנצלר הבא בגרמניה.
ה-SPD וה-CDU הצליחו לסיים את המו"מ ביניהם, לאחר שהקאנצלר שרודר זרק פצצה למים העמוקים של הפוליטיקה הגרמנית והודיע על פרישתו מהחיים הפוליטיים. הודעה זו גרמה למבוכה קשה בקרב בכירי הפרשנים בגרמניה, כך דיווח מזכ"ל המפלגה, פרנץ מונטפרינג בישיבת הסיעה של ה-SPD, אשר דנה בעניין המו"מ עם ה-CDU.
התוצאה של המו"מ הסתיימה בתוצאה חיובית למדי ל-SPD, אף שמקורבי מרקל ומנהיגי המפלגה שלצידה טענו כי ה-SPD , שלא בדיוק ניצח בבחירות, קיבל יותר מדי תיקים בכירים. ולמרות זאת, מרקל ראתה בזה צעד נכון לקראת התגשמות חלומה להיכנס למשרד הקאנצלר ב-Platz der rpublik- (כיכר הרפובליקה).
לפי ההסכם בין ה-SPD ל-CDU , ה-SPD יקבל ארבעה תיקים בכירים: החוץ, התחבורה, האוצר והמשפטים. בנוסף סוכם כי ה-SPD ימשיך לשלוט במשרת נשיא הבונדסטאג ויקבל בנוסף את משרת סגן נשיא הבונדסטאג. על כך החליטה מרקל ועוררה כעס בקרב אנשיה במפלגתה, שטענו כי זה כבר גובל ב"שערוריה". אך מרקל, למען הכיסא הרם, תיתן הכל וזה קורה כשיש שוויון אלקטורלי בין המפלגות.
ב-SPD מאמינים כי רק דרך הממשלה יוכלו ליישם את מדיניותם, למרות הבטחות מרקל לבוחריה, ויצליחו להפוך שוב לאלטרנטיבה ישנה/חדשה למרקל, אבל זה ייקח שנה וחצי עד שנתיים, אולי יותר.
במצב של היום, כאשר מרקל תיכנס לכיסא "הקאנצלר" ותהפוך אותו במונחים גרמניים ל-Buneskanzlerin - "הקאנצלרית הפדראלית", ישתנו ב-180 מעלות כל העמדות הגרמניות שהיו בעד הערבים, בעד הגישה שהיתה כמעט כלל אירופית נגד המלחמה בעיראק ונגד בוש, ובמובן מסוים גם נגד ישראל.
ממשלת גרמניה החדשה, אשר תהפוך לממשלה המרוכבת מ"קואליציה גדולה", תעמוד על שינויים אסטרטגיים במעמדה העולמי. חלק מהעמדות של מרקל הוא חזרה לברית ברלין-וושינגטון-לונדון. להרכיב את היחסים הידידותיים מחדש בין גרמניה, בריטניה וארה"ב, מה ששרודר וממשלתו השמאלנית לא היו חושבים לעשות.
בנוסף, מרקל צפויה למסור בצורה חד משמעית כי גרמניה, שהיתה ב"ערפל" מדיני-פוליטי בזמן האחרון, הולכת למחנה "אוסטריה" ותהפוך למדינה השנייה ש"תצא מהארון" לטובת ההתנגדות לכניסת הטורקים לאיחוד האירופי. בכך תמה השאלה מה יעלה בגורל טורקיה והאיחוד. אנקרה צריכה להתחיל לפחד, כאשר גרמניה מצטרפת לאוסטרים, נגד כניסת טורקיה לאיחוד.
ובעניין ישראל והמזרח התיכון:
מרקל משגרת עמדה חד משמעית כי דווקא בעניין ישראל לא יחול שינוי ואפילו הקל ביותר, ועל כך יש תמימות דעים בין שתי המפלגות הגדולות. שרודר "קירר" את היחסים עם ישראל ושלח את נציגו יושקה פישר, שכונה "ידיד ישראל", למזרח התיכון, לביקורים סדירים. מרקל צפויה לקחת את עניין ישראל לידיה ולחמם את היחסים.
בעניין המזרח התיכון יש לגרמניה בראשות מרקל אחידות דעים עם העמיתים האירופאים האחרים: מלחמה בטרור הגלובלי, הליכה למפת הדרכים, וכמובן הקמה של מדינה פלשתינית עצמאית, שבירתה מזרח ירושלים.
עלייתה של מרקל לשלטון עשויה לגרום לסחף של עליית ימין שמרני באירופה, כמו למשל בצרפת, שם שר הפנים ניקולי סרקוזי, חבר אישי של מרקל, יתמודד על תפקיד נשיא צרפת. רוב הסקרים טוענים כי הוא הנשיא הצרפתי הבא. אם זה יקרה, יהיה חיבור צרפתי-גרמני לעמדות אמריקניות-בריטיות. אני רואה את אירופה הופכת לשמרנית יותר, לימנית יותר, ואולי גם ל"ישראלית" יותר, לעומת השמאל שהלך על מדיניות "פרו ערבית-איסלאמית".
ובחזרה לענייני פנים גרמניה:
פרשנים טוענים כי גרמניה תתקשה לתפקד במסגרת ממשלת אחדות ולבצע צעדים להורדת האבטלה מה-11% של היום. אבל למעשה הכל יכול לקרות. עובדה - הרבה פרשנים לא האמינו שמרקל אכן תהיה קאנצלרית.
גרמניה אולי פותחת בחיים בחדשים ואולי גורמת לעצמה להיתקע בבוץ עוד יותר. המ שבטוח - היא משנה את התדמית הכללית שלה ב-180 מעלות. מה יצא לנו מזה? רק הזמן יגיד.
