אלון מזרחי הודיע לעולם כי הוא
ישחק בהתנדבות במכבי עמישב מליגה ב' מחוז דרום א'. "אני רוצה לתרום לקהילה בשכונה ולגדל את הכישרונות המקומיים", אומר לנו מזרחי ובאותה נשימה הוא גם אומר כי 40,000 דולר שהציעו לו בקבוצות אחרות זה משול להתנדבות. יו"ר הקבוצה שטרית מבטיח כי כל השכונה תצא לראות את האווירון ממריא.
יפה, לא? ואני אומר - לא דובים ולא יער. אם מזרחי רוצה לתרום לקהילה, שיבוא ויתנדב וייסד במכבי עמישב מועדון לכדורגלנים צעירים, יאמן ויחנך אותם. יש כאלה, למשל בקריית עקרון או בגדרה. אבל אז הוא יווכח שהעבודה קשה והגמול הוא אחר לחלוטין. מזרחי יכול לשאול את רוני גלבוע מגבעת ברנר, שעושה זאת כבר שנים בקריית עקרון, בשקט מופתי ובאהבה ואף אחד לא שומע עליו. נכון, הבטחתו של היו"ר אשר שטרית שכל השכונה תצא מהבתים כדי לראות אותו ממריא אולי לא תתקיים בתפקידו כמאמן ומחנך את הילדים, אבל המבט בעיניים של הצעירים כאשר יזכו לראותו מאמן אותם שווה כל רגע של תהילה.
מזרחי, תנסה את זה. אומנם אתה שווה כ-40,000 דולר היום וזה משול בעיניך להתנדבות, אבל אם אתה באמת רוצה לתרום לקהילה אתה חייב להיות קשוב לרחשי המעמדות החלשים. 40,000 דולר זה הרבה מאוד כסף בשביל הרבה מאוד אנשים, גם בעמישב. לפחות אל תאמר זאת בקול רם. בנוסף, אשר שטרית כנראה איש עסקים מאוד ממולח שהרי ידע לפרוט לך על המיתר המתאים - "כבוד" - ולהעניק לך משהו שאתה חשבת שכבר אין לך. כל הכבוד לו. אבל אתה עכשיו צריך לאזור אומץ, לא להתבייש, ולדרוש ממנו עבור ההתנדבות הזו השקעה במועדון צעירים, בחוגים וכו'. אל תוותר. אחרת תהיה ללעג ולקלס.
אסיים ואומר יישר כוח. אני מאמין לך כשאתה בא ואומר "אני רוצה לתרום לקהילה". הבעיה היא שמסביב יהיו הרבה שירצו לנצל אותך לקידום תועלתם האישית. אתה יכול לתת להם אבל אל תשכח לקבל בחזרה גם לעצמך וגם לחברה סביבך. מועדים לשמחה.
