מכון מחקר אמריקני מהימן: כך תתקוף ישראל את אתרי הגרעין באירן

שתי שאלות "אטומיות" מרכזיות, שאין עליהן מענה חד-משמעי, מעסיקות את המערב. האחת: באיזה טווח זמן תצליח אירן לפתח נשק גרעיני מבצעי שאותו תוכל להנחית על "מדינות אויב" באמצעות טילים בליסטיים. השנייה: מה האפשרויות הישראליות להנחתת מהלומת-מנע על מתקני הגרעין באירן. והשאלה המשלימה והלא פחות חשובה: מה יבוא קודם.

גורמי מודיעיניים שונים בעולם - אזרחיים וצבאיים - מנסים להציג תשובה מושכלת לשאלות אלה. אחת ההערכות¹ היורדות עד לפרטי הפרטים של אפשרויות תקיפה ישראלית: יעדים אטומיים משמעותיים ונתיבי הגעה למטרה - הוכנה במרכז האמריקני למחקרים אסטרטגיים בינלאומיים² שראתה אור לא מכבר.

השאלה הראשונה שמציב המחקר היא: איזה אתרי גרעין אירניים חשוב לישראל לתקוף במטרה להשמיד אותם ולהביא לבלימה מוחלטת של ההתחמשות הגרעינית האירנית, או לפחות לעכב במספר שנים נוספות את אפשרויות מימוש האופציה הגרעינית האירנית. המחקר טוען כי טווח הזמן הנכון לפעולה התקפית ישראלית מתבסס על ההערכה המקובלת בישראל שלפיה יכולה אירן להגיע לפצצת אטום מבצעית שתהווה "איום קיומי על ישראל" עד למועד כלשהו בסוף העשור הנוכחי או תחילת העשור הבא.

המחקר מציג שלוש מטרות שעשויות להיות יעדי התקיפה הישראלית:

• המתקנים להעשרת אורניום בנאתאנז;

• המרכז לטכנולוגיה גרעינית באיספאהאן;

• הכור הגרעיני באראק.

לפי הנתונים שמציג המחקר מסתבר כי המתקן העיקרי בנאתאנז ממוקם בעומק של כ-8 מטרים מתחת לפני הקרקע וממוגן בשכבות בטון בעובי של 2.5 מטרים. בשנת 2004 חוזק החלק העליון של המתקן בשכבת בטון נוספת שעובייה מספר מטרים. במתקן זה מצויות כמעט כל הסרכזות (צנטריפוגות) להעשרת אורניום. המרכז לטכנולוגיה גרעינית באיספאהאן עוסק בהעשרת אורניום. שטחו של המתקן, הממוקם על פני הקרקע - כ-12 דונם. הכור באראק, הבנוי על שטח של כ-7 דונמים, מופעל באמצעות מים כבדים וקיימים בו מספר מגדלי קירור.

המחקר מעריך כי מהלומה ישראלית באמצעות כלי טייס נגד אתרי הגרעין באירן אפשרית דרך נתיב טיסה המתחיל במפגש הגבולות שבין טורקיה לסוריה, עובר לאורך הגבול הטורקי-סורי, אחר כך חודר "חדירה קטנה" אל תוך המרחב האווירי של עירק ומשם פונה אל המטרות באירן. כדי להשיג תוצאות טובות לתקיפה, טוען המחקר, חייבת ישראל להשתמש בכ-70 מטוסי קרב-הפצצה, שיתודלקו באוויר בדרך אל היעד וממנו. כדי להבהיר מדוע מדובר במספר זה דווקא מפרט המחקר כך את סוגי המטוסים הנדרשים לתקיפת כל אחת משלוש המטרות: 25 מטוסי תקיפה מסוג F-15E ועוד 38 מטוסי F-16I לליווי והתגוננות מפני מטוסים אירניים וטורקים בדרכם אל היעד וממנו. הנתיב המתוכנן בדרך חזרה אמור להיות, לדעת המחקר, לאורך הגבול הצפוני של ערב הסעודית וקטע קצר ביותר מעל ירדן.



המחקר מציג גם אופציית פעולה אחרת שלפיה ישראל מסוגלת לתקוף מטרות גרעיניות באירן באמצעות שיגור טילים בליסטיים מדגם יריחו 3 המצויים ברשותה. היתרון של תקיפה כזו, קובע המחקר, הוא כי לאירן אין מערכת הגנה מפני מתקפת טילים בליסטיים.

אופציה נוספת המוצגת במחקר עוסקת באפשרות של תקיפת הכור הגרעיני בבושהאר. פרט לפגיעה חמורה בכושר הייצור של החשמל באירן כתוצאה מהרס הכור מציג המחקר גם את ההיקף הכבד של הנזקים הסביבתיים. פיצוץ הכור הפעיל בבושהאר - טוען המחקר - יעלה אל האטמוספירה כמות משמעותית של חומרים רדיואקטיביים המסוכנים לאדם כמו: יודין-131, סטרונציום-90, צסיום-137 ופלוטוניום-239. הנפגעים הישירים והעיקריים מהקרינה הרדיואקטיבית יהיו תושבי בחריין, קטר ואיחוד האמירויות הערביות. המחקר אינו דן בשאלה באיזה אופן תתבצע התקיפה של הכור בבושהאר - באמצעות מטוסים, טילים או באמצעות טילי שיוט המשוגרים מצוללות מסוג "דולפין" המהוות - כפי שפורסם לא אחת - את ההתקפי לטווחים אסטרטגיים של ישראל.

דוקטרינת הביטחון של ישראל - מסביר המחקר - מתבססת על הנחת היסוד, כי מדינות כמו אירן, סוריה או צבאות חיזבאללה, נחושים ברצונם להשמיד את ישראל, וכי לישראל אין בנות ברית שניתן לסמוך עליהן בבוא "יום פקודה". ולכן ישראל חייבת לדאוג לעצמה. כנגזרת מדוקטרינה זו נקבעה האסטרטגיה הצבאית-מבצעית שבמסגרתה הכרחי שישראל תהיה בעלת יכולת הרתעה מפני מתקפה ערבית.

לגבי המדיניות הגרעינית של ישראל - קובע המחקר - כי ישראל פועלת על בסיס ההכרה שלפיה כל רכישת נשק גרעיני מצד מדינה ערבית או מדינת איסלאם כלשהי במזה"ת, מהווה איום קיומי. מן הטעם הזה - קובע המחקר - מטרתה האסטרטגית של ישראל היא למנוע בכל דרך השגת נשק גרעיני על-ידי מדינות אויב - אירן או אחרות.

על השאלה מה תהיינה המשמעויות הפוליטיות והצבאיות של מתקפה ישראלית נגד מתקני גרעין באירן מסביר המחקר כך: ככל שתהיה לאירן יותר ודאות כי הממשל הישראלי ואיומי התקיפה שלו יהוו איום על קיומו ושרידותו של המשטר האירני, כך תהיה אירן יותר נחושה בדעתה להשיג נשק גרעיני כדי שעצם קיומו יהווה איום מרתיע נגד ישראל. אם אופציה כזו תתממש, מעריך המחקר, תפרוש אירן מן האמנה למניעת הפצתו של נשק גרעיני (NPT) בטיעון כי מנקודת הראות של הביטחון הלאומי חייבת אירן לפתח נשק גרעיני כדי להגן על עצמה מפני "תוקפנות ישראלית ואמריקנית".

להערכת המחקר ברור, כי כל מתקפה ישראלית תגרור אחריה תגובה התקפית אירנית באמצעות שיגור טילים בליסטיים מדגם שיהאב-3 נושאי ראשי חץ קונבציונליים לעבר תל אביב, מרכזים צבאיים ואזרחיים אחרים בישראל, וכן לעבר אתרים "חשודים" כמתקני הגרעין הישראלים. המחקר מעריך כי לעזרתה של אירן, אם תותקף, יעמדו גם גורמים כמו חיזבאללה וחמאס, שישגרו לעבר ישראל טילים משטחה של לבנון ומרצועת עזה.