תקשורת חיובית תמורת בצע כסף

פתגם ציני עתיק-ימים מסביר לנו חכמת חיים פשוטה: תמורת כסף טוב אפשר לרכוש אפילו את תמיכתם של שונאי בצע. היקש לוגי פשוט מאמירה זו מבהיר כי תמורת כסף אפשר, על אחת כמה וכמה, לרכוש את תמיכתם של רודפי בצע. הדברים האלה אינם תיאוריה אלא מציאות ישראלית. ואם מישהו מקוראי הנאמנים רוצה שיפרסמו על אודותיו כתבה חיובית בתקשורת, כל מה שעליו לעשות זה להוציא כסף מכיסו ולשלם למדיה שבאמצעותה הוא מעוניין להביא את טיב סחורתו לידיעת הציבור, אם מתוך שיקול אישי או מסחרי. כך או כך מי ש"יקנה" את הסחורה המשולמת יהיו הקוראים התמימים שיניחו כי החומר שהם נחשפים אליו עבר את הסינון על-פי ערכים עיתונאיים הוגנים ולכן יש להתייחס אליו ברצינות ולא כאל חומר פרסומי.

דוגמה מצוינת לשיטה הנפסדת הזו מציג בימים אלה הפרסום האינטרנטי "העין השביעית" המדווח על עסקה מן הסוג הזה שיצאה אל הפועל בין השר גלעד ארדן שמשרדו (לנושאים אסטרטגיים) שילם לחברת "קשת" כדי שזו תסקר באופן חיובי יוזמות שהוא מקדם, וכל זאת תמורת סכום של יותר מחצי מיליון שקל. הכתבות החיוביות האלה שובצו ושודרו בתוכניות "חי בלילה", "אנשים" ו"הבוקר" של "קשת"" ולאחר מכן הועלו לאתר האינטרנט mako.

זו אינה העסקה הראשונה שמבצע המשרד של ארדן עם חברת "קשת". מוקדם יותר השנה - כפי שפורסם - שילם המשרד 250 אלף שקל עבור שיבוץ של נאום מפי ארדן בכנס INTV של "קשת", ופרסום תכנים מטעמו במוסף פרסומי שהודפס לרגל האירוע, בכלל זה מאמר בחתימת השר. בנאומו בכנס של "קשת" מתח השר ביקורת על סיקור מוּטה של ישראל והצהיר כי "תקשורת חופשית היא אבן הפינה של הדמוקרטיה". למרות עמדתו זו דאג השר לקדם את ענייני משרדו באמצעות קניית חומר עיתונאי.

על-פי מידע שפורסם ב"העין השביעית" המשרד הוציא בסך-הכל כ-7 מיליון שקל עבור קמפיין תקשורתי בשם "il 4" שכלל גם רכישת כתבות בידיעות אחרונות, "ג'רוזלם פוסט", "מקור ראשון" ועוד. העסקה עם "קשת" הייתה היקרה ביותר מבין אלו שנחתמו עם כלי תקשורת. בתמורה לכסף ששילם המשרד שלחה חברת "קשת" צוות צילום לניו-יורק כדי לסקר מצעד תמיכה בישראל שהופק במימון חלקי של משרד החוץ. ב"קשת" אף פרסמו ידיעה מקדימה על האירוע ובה ציטוט מפיו של ארדן. המצעד הועבר בשידור חי וגם דיווחו עליו בתוכניות הבוקר של "קשת"" ו"חי בלילה". שליח "קשת" לניו-יורק, זוהר ישראל, ראיין עבור התוכניות הללו את צחי גבריאלי, "מנהל המערכה" במשרד לנושאים אסטרטגיים. הצוות ש"קשת" שלחה לארה"ב תיעד גם מסיבת גג בהשתתפות השר ארדן. חוץ מהראיונות הקנויים עם עובדי המשרד, חברת "קשת" גם קיבלה כסף עבור שורה של ראיונות עם נציגים מארגונים אזרחיים שלוקחים חלק ב"רשת פרו-ישראלית".

הגוף העיתונאי שגרף את הנתח השני בגודלו הוא קבוצת ידיעות אחרונות שקיבלה 350 אלף שקל כדי לפרסם "כתבות עיתונאיות אוביקטיביות" על המשרד של ארדן ועל הגופים שמשתפים עמו פעולה. ל"ג'רוזלם פוסט" שולם סכום של כ-120 אלף שקל, ולאתר "Times of Israel" שולם סכום מעט נמוך יותר כ-95 אלף שקל.

סוף דבר: כיוון שהאופציה הזו קיימת ואף ידועה לאחדים משרי נתניהו, לא ברור מדוע מתעקשת הממשלה להיעזר בהליכי חקיקה מורכבים כדי להשיג את יעדיה הפוליטיים ואינה בוחרת במסלול הפשוט "שילמתם - קיבלתם". זה אף זה - תמורת תשלום אפשר ככל הנראה להגיע גם להסדרים שלפיהם תימנע התקשורת מפרסומים שליליים כדוגמת "המלצות המשטרה" האמורות להתפרסם בקרוב בחקירות תיקי 1000 ו-2000.

בעולם שבו התקשורת הטובה והישנה ניצבת בפני קריסה ומפטרת עובדים אולי זה הפתרון הנכון: אנחנו נשלם מיסים והממשלה תשלם לתקשורת כדי שתימנע מביקורת. ואולי גם כך תוכל ישראל להיות אור לגויים.