החלטתי לערוך סיור קצר בצה"ל לרוץ בין הפגזים, לעוף בין הכדורים, להיצמד לחיילים ולהקשיב למפקדים. לא סיור בגופי, כמובן, אלא סיור ברוחי.
מצאתי צבא שהקדיש מאמצים עצומים באימונים מעולים והינו צבא מאומן להפליא; צבא בעל יכולת טכנולוגית גדולה ואמצעי לחימה מתוחכמים, כולל המזל"ט החביב הרוכב בשמיים. צבא עם תיאום אדיר בין הזרועות והחיילות השונים, צבא עם ירי דו-צדדי יותר נמוך מכל המלחמות הקודמות שלנו ומכל הצבאות שבעולם. ראיתי צבא שפועל בכישרון עצום במבצע מורכב ומסובך בשטח בנוי בצפיפות, זרוע מטענים ומנהרות ובתים ממולכדים.
התמוגגתי מול המפקדים המצוינים, המקצועיים, המשדרים ביטחון ושלווה, מדברים בטון יבש ותמציתי, ברהיטות, בדייקנות ובפסקנות; מפקדים שהולכים קדימה עם החיילים בשטח; ולכן חייליהם רוחשים בהם אמון וביטחון ללכת אחריהם באש ובמים.
אפילו ראיתי מפקד צנום רזה וכחוש, שאם הייתי פוגשו ברחוב, הייתי סובר שהוא מחלק עיתונים, אך הוא לוחם עז נפש ואמיץ ללא חת, מפקד אחד הגדודים החזקים בצה"ל.
שמתי לב איך המפקדים האלה אינם ראש קטן, אלא גם יודעים לפעול באופן עצמאי מול מצב בלתי מתוכנן מראש. שמעתי היטב איך המפקדים הנ"ל מעריכים את חייליהם, גאים בחייליהם, לא מתנשאים עליהם, אלא מתנהגים כמו אח בוגר וסמכותי.
חשתי עמוקות ברוח היחידה, בפעימות לבם של החיילים, כמה הם גאים ללבוש מדים, כמה הם גאים להילחם, כמה הם חדורי מורל לחימה גבוה, כמה הם חדורי תחושת מסוגלות אישית, כמה הם חדורי התרוממות רוח ומוטיבציה ונכונות וחריצות, כמה הם חדורי אמונה בצדקת הדרך - והם מוכנים לצאת מחר למבצע נוסף.
בדקתי שכל אחד יודע בנפשו ש"אני שלום וכי אדברהמה למלחמה" (תהילים קכ"ז). נשמתי את אחוות הלוחמים בין חיילינו, שכולם מכירים את כולם. התלהבתי בראותי שהמילואימניקים הם לא חלודים ולא חרדתיים, אלא בטיב ישן-כמו-חדש ממש, מלאי אדרנלין נפשי.
התמלאתי הערצה לחיילינו, מלאי מסירות הנפש, מוכנים להיפצע ולהיהרג, להקריב בית וילדים בשביל עם ישראל.
נרעשתי בשומעי מפקד פלס"ר מסביר שבעיתות מלחמה תפקידו הוא לחדור מאחורי קווי האויב ולדווח משם, ואז תוחלת חייו היא בממוצע 13 דקות, וזאת הוא אומר בשקט, ומפקיד מכתב עבור אשתו וילדיו. אך כמעט התמוטטתי כאשר מפקד בחיל הנדסה אמר לי ש-13 דקות זה
הרבה, כי כאשר הוא ראש חץ, כל אש האויב מופנית אליו, ואז תוחלת חייו היא 13 שניות.
פגשתי לוחמים אמיצים, לוחמים מצוינים, לוחמים אחים. דעו לכם, אויבים, מול כל אלה, אתם אבודים.
ומאחוריי הבחנתי ברחש. מאות דורות שקדמו, נשמות אלפיים שנים: היינו מוכנים לתת את הכל, כדי להיות מפקדים בצה"ל, כדי להיות חיילים בצה"ל, כדי ללבוש מדים של צה"ל.
