בעקבות פיגוע ההתאבדות בחדרה מיהרו אנשי הציבור לבטא את עמדותיהם המקובעות והידועות מראש ולהמציא מציאות וירטואלית בהתאם לעמדתם הפוליטית. אריה אלדר מהימין אמר בערוץ 10 כי בטירוף לא מוסבר נתן ראש הממשלה לטרור הלא קיים פרס והוציא אותנו מעזה תוך הפגנת פחדנות וחולשה נוראית, ככה סתם. מאז נפתחו שערי הגיהנום ואוכלוסיית ישראל הוטלה לגל טרור נוראי שהוא חזה ממש מראש.
ראש הממשלה ושר הביטחון הם כישלון מוחלט מפני שבתקופתם מעל 1,000 מאזרחי ישראל נרצחו בטרור. בדיוק בתקופה השקטה כשלא היה כאן טרור, מפני שזה היה לפני ההינתקות. רק כישלונו של בן-גוריון במלחמת השחרור שהביא עלינו, לאסוננו, מעל ל-6,000 קורבנות עולה על כישלונם של שני הנמושות האלה - שרון ומופז.
מה צריך לעשות כעת? כמובן לשקם את ההרתעה, להגיב במלוא העוצמה, לחסל את המחבלים ולתת סוף סוף לצה"ל פקודה - לחסל את הטרור!
לפי השמאל בדמותו של יוסי ביילין, באותו ערוץ, לא צה"ל הנמיך את הטרור אלא אבו מאזן שהביא לרגיעה, לא הגדר ולא החיסולים אלא הוא, אבו מאזן. ככה, בגחמה החליט צה"ל לחסל אנשים שבכלל לא ברור מה היו עושים אילו נשארו בחיים. בכך פתח לנו צה"ל, בטמטומו, את שערי הגיהנום והביא לנקמה ולהרג מיותר של ישראלים. לפני שצה"ל החל במדיניות החיסולים לא היה כאן כלום, איש תחת גפנו. החיסולים הם שהביאו את הטרור.
מה צריך לעשות כעת? כמובן להפסיק עם החיסולים, לחזור לתהליך השלום, להגיע להסדר קבע מהר כי רק שלום יביא ביטחון.
האמת שהטרור לעולם לא פסק לגמרי. גל הטרור הנוכחי פרץ באוקטובר 2000 בשיאה של פריחה כלכלית פלשתינית, בגבולות פתוחים ותנועה חופשית פלשתינית של סחורות ושירותים, בלי חיסולים ובלי מחסומים. הוא פרץ למרות הצעות שלום מרחיקות לכת שהוצעו בימי ממשלת ברק, שיוסי ביילין היה מגדולי תומכיה.
מאז מבצע 'חומת מגן' באפריל 2002, עוד הרבה לפני אבו מאזן, החל הטרור הפלשתיני לדעוך לאט, עם התפרצויות מפעם לפעם. בשיא האינתיפאדה, בתחילת 2002, נהרגו בשלושת החודשים מסוף ינואר עד סוף אפריל כ-300 ישראלים ובוצעו מעל 40 פיגועים קשים של מתאבדים ומכוניות תופת. מאז יש ירידה תלולה רצופה במספר הנפגעים והפיגועים - 114 הרוגים בכל 2004 ו-14 פיגועי מתאבדים, פחות מבחודש אחד - מארס 2002. כן, ירידה של 90 אחוז לעומת השיא.
יתכן שלאבו מאזן חלק בהמשך מגמת הירידה והעצירה של הטרור. אין לכך שום הוכחה במספרים. המגמה כבר היתה חזקה ובולטת הרבה לפניו. מהיכן הביטחון שאילו היה סעדי המנוח מהג'יהאד נשאר בחיים ומצליח לחמוק מכוחותינו, לא היה הפיגוע בחדרה בא לעולם, לא היו באים פיגועים קשים נוספים פרי מאמציו הבלתי פוסקים. הסטטיסטיקה אומרת במפורש אחרת.
היו פיגועי טרור קשים, הרבה יותר קשים גם לפני ההינתקות, היו טילי קאסם בעשרות על שדרות, גם כשישבנו בעזה. ההצלחה של כלל מערכות הביטחון להוריד את הטרור היא חסרת תקדים בעולם, בעידן של המלחמות נמוכות העוצמה ונוכח האילוצים המוסריים והבינלאומיים. היא הושגה גם בגלל החיסולים, גם בגלל הגדר, גם בגלל השימוש בטכנולוגיות וכושר יצירה וגם בגלל המחסומים, גם בגלל הנכונות להניע תהליך מדיני, בשביל ביילין, אולי גם קצת בגלל אבו מאזן.
אין לנו אלא להניח שכששני פוליטקאים מהשמאל ומהימין ממחזרים סיסמאות נדושות, הם חושבים שכולנו מטומטמים. ששכחנו לגמרי את העבר הקרוב. היינו בהוואי, מנותקים מהעולם. לשניהם אין פיתרונות אלא רק סל חבוט של אשליות במציאות מדומה. טוב ששניהם לא ליד ההגה - לא לחוד ובוודאי שלא ביחד. אולי כדאי לשלוח אותם להוואי, ממילא הם ממציאים לעצמם את המציאות.
