היועץ המשפטי ל
ממשלה,
אביחי מנדלבליט, ניצב לבדו מול ההכרעה הקשה ביותר בתפקידו: תיקי
בנימין נתניהו. למרות שלכאורה יש סביבו שורה של בכירים שיכולים לייעץ לו ולסייע לו, הוא למעשה בודד. וזה לא רק מבחינת האחריות, וזה לא רק מבחינת המעמד. זה גם ובעיקר מבחינת ההכרעה עצמה. אין פלא שמנדלבליט - מקצוען ישר דרך ונקי כפיים מאין כמותו - מתחבט ומתלבט.
על מי מנדלבליט יכול לסמוך?
על שי ניצן? שקרן כרוני, שללא הרף מעוות את העובדות ומסלף את המציאות, כולל מול מסמכים שהוא עצמו חתום עליהם. סחטן כוחני, שהילך אימים על
יהודה וינשטיין כדי לחפות על מעשים פליליים של בכירים בפרקליטות. בריון שמתנגד לכל ביקורת חיצונית ושהצליח להתיש ולהביס את השופטת
הילה גרסטל. טייחן שחיפה על מעשיו של
אפרים ברכה ונתן לו גיבוי פומבי בעיצומה של החקירה בעניינו. אין ספק שניצן מסוגל לשקר למנדלבליט בדיונים על תיקי נתניהו, להדליף מתוכם כדי ללחוץ עליו ואולי אפילו לאיים בהתפטרות כדי להשיג את מבוקשו.
על רוני אלשיך? מפכ"ל שנתן גיבוי לניצב שביצע מעשים מגונים ולניצבים שביצעו עבירות תעבורה חמורות ושיקרו כדי להציל את עורם. מפכ"ל ששכר ללא מכרז ועל חשבון הציבור יועץ תקשורת בעל הטיה פוליטית ברורה. מפכ"ל שמעסיק קרוב ל-100 דוברים במדים שמטרתם להלל ולשבח את המשטרה. מפכ"ל שבימיו מספר המעצרים ממשיך לעלות ושיעור הפשיעה אינו יורד.
על רוני ריטמן? קצין שביצע מעשים מגונים בקצינה שתחת פיקודו, שיקר בחקירתו במח"ש ונאחז עד הרגע האחרון בקרנות המזבח של הפיקוד על להב 433. ניצב שסבור שמעשיו והתנהגותו מאפשרים לו להמשיך ולשרת במשטרה, לפקד על שוטרות ולהכריע גורלות. שלא לדבר על ההטיה הפסיכולוגית הברורה (והטבעית) לשאוף לכך שתיקי דגל כאלו יסתיימו בכתב אישום.
על בג"ץ? הסיכוי שבג"ץ יתערב בהחלטה בתיקי נתניהו - תהא אשר תהא - הוא נמוך מאוד. אבל זה אותו בג"ץ שהכשיר את ההפגנות הפראיות בסמוך לביתו של מנדלבליט, שמטרתן האחת והיחידה היא לשבש מהלכי משפט. זה אותו בג"ץ שהחלטותיו הובילו להתקפה חסרת התקדים על מנדלבליט בבית הכנסת.
על התקשורת? הרי ברור שרוב התקשורת תאכל את מנדלבליט חי, אם לא יגיע למסקנות הרצויות לה - להעמיד לדין את נתניהו. אותה תקשורת שלקחה את זבוב ההפגנות הבלתי-חוקיות בפתח תקוה והפכה אותו לפיל. אותה תקשורת שמפמפמת בלי הרף אלו ראיות יש נגד נתניהו. אותה תקשורת שמבחינתה נתניהו היה ונותר בלתי לגיטימי.
על דעת הקהל? הרוב המכריע של הציבור, מכל הכיוונים, לא יקרא את החלטתו של מנדלבליט ולא יתעמק בדקויותיה. תומכיו של נתניהו יהיו לצידו גם אם יתברר שהוא מרגל אירני, מתנגדיו יהיו נגדו גם אם ישכין שלום עולמי. ובכל מקרה, אם ההחלטה תהיה שלא להעמידו לדין - ע"ע התקשורת.
הדרך הקלה מבחינת מנדלבליט היא לחזור לימים של
דורית ביניש ו
עדנה ארבל: שבית המשפט יכריע. אבל הוא כבר הבהיר שזו אינה דרכו, ובצדק. הכללים ברורים: מגישים כתב אישום - כל כתב אישום - רק אם יש סיכוי סביר להרשעה. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בראש הממשלה. וכך מנדלבליט ניצב בודד, מול הראיות והידע המשפטי והמצפון. אני לא מקנא בו.