אין מה לומר - המצב שבו הנערה הפלשתינית מציקה לחייל ישראלי, סוטרת לו, בועטת בו - מביכה ביותר. כשלפני כשבועיים הסתכלתי בסרטון הפרובוקטיבי ההוא - ליבי כאב. היה ברור שלא ניתן לעשות כלום בסיטואציה הזאת - אלא לספוג. התפללתי שהחייל יחזיק מעמד, לא יגיב בצורה בוטה, חלילה לא 'יחזיר' לנערה - לא באגרוף, לא בדחיפה גסה מדי, לא יכה אותה בפניה בקת הרובה... והחייל לא אכזב, גילה חוכמה רבה, יצא גיבור אמיתי, הייתי מוכן לחבקו ולשבחו (נכדיו של כותב שורות אלו בשירות סדיר בצה"ל).
אכזבו רבים אחרים, שלא היו בסיטואציה הקשה ההיא; אכזבו במעשיהם, בדבריהם, בהכרזותיהם. והמשורר
יהונתן גפן לא היה מהגרועים שבין המגיבים. תגובתם של כמעט כל חבריי בפייסבוק הייתה זהה: החייל לדבריהם - פחדן, סמרטוט, היה עליו לשבור לה ת'עצמות, לפתוח באש חיה... מפקדיו הם זבל, את הרמטכ"ל חייבים מיד... שר הביטחון התגלה כ.... על ראש הממשלה לאלטר להט...
גם בציבור הרחב היו הרבה קריאות לעצור את הנערה, לזרוק לכלא, להעמיד לדין - וגם את הוריה. וכך נעשה בסופו של דבר. והמצב הפך למביך עוד יותר. לא מצליחים לצאת מזה טוב.
מה העולם רואה בתמונות האלה? החייל החמוש מכף רגלו ועד ראשו מסתובב ליד ביתה של הנערה - ואין בידיה אפילו אבן קטנה כתירוץ לנכוחות החייל. היא בצדק מגרשת אותו. הוא לא רצוי ליד ביתה. הוא מאיים עליה, הוא מגביל את החופש שלה. לא יעזרו כל ההסברים בזירה הבינלאומית, כל הנימוקים. זאת התמונה הברורה החד-משמעית.
אז מה לעשות? איזו תגובה תחשב לנכונה ונבונה? לספוג - הרי משמעותו לעודד אירועים דומים נוספים.
כדי להגיב בצורה נכונה עלינו להבין עם מי אנחנו נלחמים, מול מי ניצבים. הרי מגוחך להניח שיש כאן מלחמה רבת שנים בין הצבא החזק במזרח התיכון לפלשתינים. צה"ל על כל חייליו, גדודי הטנקים, הטייסות הרבות ורבבות הטילים שלו מסוגל להשמיד את כל התנגדות הפלשתינים תוך שעות ספורות - פעם אחת ולתמיד. אין כאן עימות בין ישראל לפלשתינים. בפועל - כתבתי זאת לא פעם, גם כאן באתר - אנחנו מתמודדים לא עם השכנים החלשים אלא עם העולם הנאור, המדינות הגדולות אשר הציבו לפנינו גבולות פעולה, בעצם, קשרו את ידינו - ובאותו הזמן מעודדים את השכנים החלשים שלנו להתגרות בנו, לצאת נגדנו עם סכינים, רובים, מטענים, עם פרובוקציות מסוג זה. ומסתכלים מהצד בשבע עיניים - חלילה שאנחנו נחרוג מהגבולות שהם שמו לנו. ואני לא מדבר על עוד מגבלה - מגבלה מוסרית אשר גם לא מרשה לנו להשתולל ולהשתמש להגנתנו בשיטות שמתאימות למשטרים אפלים. עם המוסר שלנו לא נתווכח.
אבל גם בגבולות המוסר לא נותנים לנו לפעול לטובתנו ולטובת השכנים שסובלים יותר מאיתנו.
לאור האמור הנערה הזאת היא לא מסכנה - היא לא בודדה כפי שהייתה אנה פרנק בזמנה. מאחורי גבה של הנערה הפלשתינית עומדים צבאות רבות: הליגה הערבית, האו"ם, עשרות אירגוני זכויות האדם, הפועלים בשיטתיות נגד ישראל, עומדים מנהיגי מדינות חשובות - גם בעולם החופשי, וגם - של מדינות רודניות.
(טראמפ בינתיים הוא היחיד שמנסה לפעול עצמאית - לא בטוח שיחזיק מעמד הרבה זמן - או יישבר, או ישברו אותו ויזרקו מהבית הלבן). והעיקר, מאחורי הנערה הזאת עומד הצבא החזק בעולם - התקשורת העולמית החופשית הכל יכולה; והתגבורת שלה - התקשורת הישראלית המרכזית שבחבל הטבור העבה קשורה למפעיליה בחו"ל; והסניף הממושמע שלה - אנשי הרוח הישראלים - סופרים, משוררים, אמנים... יש לכוחות המיוחדים האלה כלים יעילים ביותר ללחוץ על מדינתנו הקטנה - החל מאיומים בסנקציות כלכליות, חלה חרמות, בתי משפט בינלאומיים וכדומה.
עַם ישראל בשנים אחרונות מצידו הפך למפונק. לא מסוגל להתכנס במדינתו הקטנה ולחיות בדוחק. על כן מוכרחים אנו לשחק בתנאים שלהם, ולנסות ולהגן על האזרחים חפים מפשע בשיטות לא יעילות, לשלוח חיילים לכפרים כדי לנסות ולעצור מחבלים לפני שהם יצאו לרצוח יהודים בשל היותם יהודים - אנשים, נשים וטף. כדי שאף נערה יהודייה לא תמצא את עצמה במצב של אנה פרנק.
איך להסביר כל זה לעולם הנאור במיוחד שהוא לא מוכן לשמוע? עם צבא כ"כ חזק מאחורי גבה, עם תמיכה כה רחבה - קל לנערה הפלשתינית להפגין גבורה. אני מניח שבמדינה חשוכה לא הייתה מעזה להתקרב לחייל חמוש - שלא לדבר על ההתגרות או בעיטות...
אין לי את כל המידע לחלק עצות למקבלי החלטות. כל מה שמרשה לעצמי לומר: לא להתלהב, לא להיגרר אחרי הפרובוקציות ולא למהר ולהשוות בין אנה פרנק לאלעק הגיבורה הזאת. את זה מתקשה להבין המשורר המוכשר יהונתן גפן (מה שהיה צפוי); את זה מתקשה להבין גם שר הביטחון שלנו שאתמול יצא למלחמה נוספת ומיותרת נגד המשורר.
ואני מצידי מתקשה להבין למה
אביגדור ליברמן שאף נמרצות לתפקיד שר הביטחון? מה הייתה מטרתו? מה הוא באמת חשב - שיוכל לחלק פקודות לגנרלים, לחילות, לאוגדות ולטייסות - להפציץ, להשמיד, לכבוש? הרי ידענו - והשר בעצמו נוכח לדעת - שאין לו סמכות אפילו לתת פקודות למפקד
גלי צה"ל!
יגידו לי הציניקנים, שהסיבה שליברמן דרש לעצמו את התיק היא די פרוזאית: הוא רואה את התפקיד כראש גשר לכיבוש כיסא ראש הממשלה. אבל גם זה שיקול שגוי. אנחנו מכירים הרבה שרי הביטחון שלו הגיעו רחוק.
לו אני פוליטיקאי שאפתן הייתי דורש לעצמי תפקיד הקשה והחשוב ביותר בישראל בתקופה זאת - שר התקשורת. לא לחינם כמה וכמה פוליטיקאים בכירים או שברחו מהתפקיד זמן קצר אחרי המינוי, או בתבונה רבה מראש סירבו להתמנות, ורק השר הנוכחי שהבין שזה הסיכוי היחיד שלו להיכנס לממשלה הסכים להירתם למשימה - שהיא התאבדות פוליטית בעיני רבים. אבל גם הזדמנות יוצאת דופן במקרה ההצלחה. הפוליטיקאי שיצליח בתפקיד שר התקשורת להביא לאיזשהו איזון בתקשורת הישראלית יקבל תמיכה רחבה בעם, ומי יודע - אולי גם יזכה בתפקיד רם ביותר בארץ. אם לפני כן התקשורת לא תוריד אותו על ברכיו.
