סוף השבוע האחרון היה סוף השבוע של הזכיינית "טלעד". חברת התקשורת הירושלמית הורידה את המסך על העשור האחרון של הטלוויזיה המסחרית בישראל במתכונתו הנוכחית.
אין מה לומר, הרבה רגעי טלוויזה טובים עומדים לזכותה - החמישיה הקאמרית, מסע עולמי, פלורנטין, החרצופים ועוד פיסות של טלוויזה איכותית קנויה כמו הסופרנוס, הבית הלבן וזהות בדויה.
ראשי טלעד החליטו להקדיש את הסופ"ש האחרון שלהם באוויר לסידרה של לקטים ו"המיטב" של תוכניות הדגל. טלעד, שמאז החרצופים (אי שם באמצע שנות ה-90) לא הרימה תוכנית סאטירה נושכת החליטה לרגל הורדת המסך ללכת על סאטירה נושכת וחדה.
אז הלכו למחסן ושלפו את החרצופים, ובעיקר את החרצוף של יעקב איילון (שבינתיים ערק לשורות ערוץ 10).
באמצעות החרצופים ביקשו הטלעדים לבקר את עצמם ואת מועצת הרשות השנייה. אין מה לומר, ביקורת עצמית זה תמיד דבר טוב. הם הוכיחו כי הם יודעים לצחוק על עצמם, אך כאשר עברו לבקר את המועצה ואת שרת התקשורת, דליה איציק, פיספסו למעשה את המטרה.
באחד מקטעי הקישור עלתה "תוכנית בישול" בכיכובה של השרה איציק ושל החרצוף איילון. השרה ביקשה ללמד את הצופים איך מכינים טלוויזיה "ישראלית" - טלוויזה שמציגה את פניה הרבים של החברה הישראלית.
אז החלה השרה לזרוק לסיר מני מרכיבים: מזרחיים, אשכנזים, חילוניים ודתיים, קצת מורשת וקצת אקדמיה - שורת המחץ - התבשיל יוצא, איך נאמר, מסריח.
המסר שרצו הטלעדים להעביר - ביקשתם לעשות רב גווניות - וקיבלתם תערובת של אשפה.
אך השאלה הנשאלת - עד עכשיו גם אתם הייתם חלק מתערובת זו - אז מה זה אומר עליכם.
ושאלה נוספת עולה - כולכם אנשי תקשורת, זה המקצוע שלכם, זו הפרנסה שלכם, זה מה שאתם יודעים ואוהבים לעשות. סגרו לכם את הערוץ - אז איפה תמשיכו לעבוד אם לא באותו ערוץ אבל אצל זכיין אחר - אז זרקתם בוץ, לכלכתם על כולם, הראתם למועצה מה אתם חושבם על החלטתה. ומה השגתם?
תמיד טלעד התגאתה בתוכניות האיכות. בכך שאינה פונה למכנה המשותף הנמוך ביותר כדי לזכות ברייטינג ולהביא קהל - כנראה שלעת סיום הם הבינו שאולי טעו ולכן כאקורד הסיום ירדו נמוך עוד יותר מהמכנה המשותף.
