תודה רבה, אדוני היושב-ראש מכובדנו יושב-ראש הכנסת יואל יולי אדלשטיין, ראש הממשלה, חבר הכנסת
בנימין נתניהו, נשיאת בית המשפט העליון השופטת
אסתר חיות ומר דוד חיות, חברות וחברי הממשלה, חברי כנסת וחברות כנסת בהווה ובעבר,
מבקר המדינה השופט יוסף
חיים שפירא, מכובדי סגל א' של המדינה, ראשי הנציגויות הזרות המכהנות והנמצאות כאן, וכמובן ראשי העדות הדתיות, הנהלת הכנסת שעוד נדבר בה, מנכ"ל הכנסת ומזכירת הכנסת, היועץ המשפטי, חיילים, שוטרים, סוהרים, ראשי רשויות, אורחות ואורחים נכבדים, אזרחי המדינה.
ראשית, כפי שאמרו קודמיי, אני מבקש לפתוח בתנחומים כנים למשפחת גורי. לרעייתו של חיים גורי, עליזה, לילדים, לנכדים, לחבריו, לכל מוקיריו ומכריו של היוצר, הסופר ואיש הרוח הדגול חיים גורי שהלך מאתנו הבוקר, מדינת ישראל מרכינה היום את ראשה על לכתו של משורר הפלמ"ח, משורר לאומי של דור התקומה, ומגדולי אנשי הרוח שלה.
הביוגרפיה של חיים גורי שזורה בזו של מדינת ישראל, יצירותיו הפכו לנכסי צאן ברזל שלה ועם ישראל יזכרהו תמיד כמשורר של תקומתה ומספר עצמאותה. במיוחד נזכור אותו בשנים האחרונות כמוכיח בשער. בכול שיחה שקיימתי איתו הייתה זו הנאה צרופה לדבר איתו ותמיד התרוננו בתוכי מילים ושירים מופלאים שלו. הייתי מסתכל על עיניו החכמות של אוהב הארץ הזו ובתת המודע שלי הייתה פסקה משיר הרעות. לא המילים המוכרות, אלא פסקה אחרת שאומרת כך: "כבר שנה לא הרגשנו כמעט / איך עברו הזמנים בשדותינו / כבר שנה ונותרנו מעט / מה רבים שאינם כבר בינינו". והנה, גם הוא אינו בינינו.
ואני נזכר בביטוי המופלא שלו שמאוד משקף את ראייתו הלאומית על המחלוקות בעם ופה בכנסת. הוא היה אומר- על "הצודקים שיורים ביתר הצודקים", ועל פסקת התוכחה שלו בשיר נפלא שנקרא "תם מועד", שאומר כך: "כי תם מועד ועולה המלכות האחרת / ליד הגברים הנחים לרגליה בשקט / על גבי אבנים שערכן עולה משעה / לשעה מטורפת". כי אנו כאן, אני אומר, בבית הזה מוכרחים להאמין רק במלכות אחת, זו של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית ולא באף מלכות אחרת. יהי זכרו ברוך.
מכובדיי, כמדי שנה בט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, אנו מציינים גם את יום הולדתה של כנסת ישראל. 69 שנים לכינונה של כנסת ישראל, בית הנבחרים והמחוקקים שלנו, של מדינת ישראל, בואכה 70 שנות עצמאות. זהו פרק זמן מכובד ונאחל לכנסת שלנו ברוח התקווה ההיא חיים גורי שנות נצח של שמירה על חיים פרלמנטרים תקינים ומקדש הדמוקרטיה הישראלית.
תרשו לי, בשם כולכם, להביע תודה מיוחדת להביע תודה מיוחדת לעובדות ועובדי המשכן המסורים שבלעדיהם אין כנסת. עבודתם השקטה והמסורה היא זו שמאפשרת לכל אחת ואחד מאתנו לעמוד בייעודנו יום-יום ושעה-שעה, ומאפשרת את הזרמת החמצן ללבה של הדמוקרטיה הישראלית.
אני מבקש להודות לך במיוחד, אדוני יושב-ראש הכנסת, יואל יולי אדלשטיין, על פועלך למען שמירת המשכן הזה, ולכם: מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, מנכ"ל הכנסת אלברט סחרוביץ, קצין הכנסת יוסי גריף, היועץ המשפטי של הכנסת
איל ינון, ושוב לכל העובדות ועובדי הכנסת באשר הם.
בית-המחוקקים הישראלי הוא עמוד התווך של הדמוקרטיה שלנו. ב-69 שנות פעילות פרלמנטרית וב-70 שנות עצמאות של מדינת ישראל הגענו להישגים חסרי תקדים, שמדינות רבות בעולם, באמת מתקנאות בנו, ואכן יש לנו הרבה במה להתגאות. ולצד זאת, חובה עלינו, יום-יום ושעה-שעה, גם לבחון בחינה ביקורתית את אופיו, פועלו ותרבותו של הבית הזה, המייצג את פניה של החברה הישראלית כולה.
כנסת ישראל היא סמל הריבונות והממלכתיות של עם ישראל במדינת ישראל. הקול של כל אחת ואחד מאתנו מיצג את הפסיפס האנושי הייחודי של עם ישראל, על כל המורכבויות ועל כל היופי, על כל חילוקי הדעות, העמדות, הרצונות, המאוויים, החלומות שמרכיבים אותו. כי עם אחד אנחנו - יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים וצ'רקסים - בעלי תפיסות עולם שונות ואורחות חיים מגוונים. זהו הפסיפס הישראלי המרתק שלא הייתי מוותר עליו בעד שום הון בעולם, שכן עם אחד אנחנו, ועלינו, נבחרי הציבור, מוטלת החובה המוסרית והציבורית לשמור על הדבק הזה שמחבר בין מרכיבי החברה הישראלית.
הבית הזה ידע, לאורך שנות קיומו, מחלוקות חריפות, ויכוחים קשים ביותר וגם הסכמות היסטוריות. על כסאות המליאה הזו ישבו לאורך ההיסטוריה של מדינת ישראל טובי נבחרות ונבחרי הציבור שלנו והמנהיגים שלנו מכול המפלגות, להם חלק בלתי מבוטל בהישגיה של המדינה. חלקם הצליחו להשאיר חותם בל יימחה על מדינת ישראל ובחברה הישראלית כולה.
קודמינו בדורות קודמים היו חלוקים בסערות איומות של ויכוחים, וגם הם עמדו פה על בימה זו ואמרו את אשר על ליבם. גם הם לא פעם הגיעו לטונים גבוהים ואפילו חריפים וקיצוניים, אך בעיקרון ידעו לשמור על גבולות הממלכתיות, על כבוד הדדי ועל שיתוף פעולה פורה על-מנת להמשיך ולקיים את הבית הזה, הלב של הדמוקרטיה הישראלית.
נבחרות ונבחרי הציבור, שישבו פה, ידעו שעליהם מונחת האחריות להביא לידי ביטוי מעשי את ערכי הדמוקרטיה הפרלמנטרית שלנו, אותה התחייבו לשרת. עבודת הכנסת היא מלאכה סיזיפית, מורכבת, הדורשת התמדה ומחשבה, וגם שיתופי פעולה, דו-שיח בין סיעות ובין חברי כנסת, ועבודה חוצת קואליציה ואופוזיציה.
ביום הזה, דווקא ביום ההולדת הזה, ירשה לי אדוני היושב-ראש גם להביע מחאה. בתקופה האחרונה עדים אנו לצעדים שפוגעים בכבודה של הכנסת ובניסיונות להצר את עבודת האופוזיציה בחקיקת חוקים, במיוחד חוקים בקריאה טרומית, במעין חרם, ברוגז בלתי מוצדק, ששם ללעג את הרוח של פרלמנט הזה שבו לאופוזיציה תפקיד מרכזי וחיוני במיוחד בחקיקת חוקים.
מזה כמה שבועות שוועדת השרים לחקיקה, בראשות שרת המשפטים והשר המקשר ובתמיכת יו"ר הקואליציה, מסרבת לקיים דיון ענייני בהצעות חוק של האופוזיציה. החרם הזה, קודם כל, מבזה את כבוד הבית הזה. הוא פועל-כנגד מושכלות ראשונים בסיסיים ביותר של הדמוקרטיה הישראלית. לא ייתכן שהממשלה באמצעות אותה ועדה לא תדון בהצעות חוק פרטיות של חברי האופוזיציה שנועדו לשרת את הציבור.
הרי חובת השרים קודם כל לשקול דברים עניינים לטובת הציבורים. זהו מהלך אנטי דמוקרטי שפוגע בציבור. הוא קטנוני, הוא מיותר והוא פסול.
אני אתן לכם דוגמה. רק שלשום דווח בגלי צה"ל: ישנם 2,000 חיילים של צה"ל שנפצעו בעת שירותם הצבאי, ומפאת הנסיבות הם מוצאים מהצבא לטיפול בקופות החולים בלי כיסוי, מבלי לדעת אם הם יוחזרו לצה"ל. חברינו
עפר שלח וחברים אחרים הגישו הצעת חוק שמוסכמת על כולם, גם על משרד הביטחון וגם על צה"ל, אבל היא נבלמת שוב ושוב כי הוא מהאופוזיציה. יש משהו קדוש ממטרה הזו, מאשר לסייע לחיילי צה"ל? אני פונה אליך, ראש הממשלה, שלא ייתכן שהקואליציה בראשותך תפגע בציבור כזה או בציבורים אחרים בהליכי חקיקה מסוג זה.
היה זה
מנחם בגין שכבר ביטא באופן ברור את חשיבות האופוזיציה והוא אמר: טעות היא לחשוב ששלטון עם, דמוקרטיה, מתבטא רק בזה שיש רוב ומיעוט. ודאי שהרוב מכריע אבל כשהמיעוט מוחה הוא גם פונה אל העם, ובאחד הימים המיעוט נהפך לרוב, והרוב למיעוט, וחוזר חלילה. ההיסטוריה מלאה בתהפוכות פוליטיות מהסוג הזה והיא לא פוסחת - הדמוקרטיה והתהפוכות הללו לא פוסחות על-אף דמוקרטיה בעולם וגם זה לא יפסח עלינו כאן. לא רחוק היום שזה יקרה גם כאן, במליאה הזו.
רבות ורבים מחברי וחברות הכנסת במשכן הזה מילאו תפקידים גם באופוזיציה וגם בקואליציה, ויש כאלה שגם לא התנסו בזה עדיין, בגלגל הזה. רצון העם משתנה מעת לעת, ממשלות מתחלפות, נסיבות משתנות, תוכניות משתנות, וכל יום טומן בחובו הפתעות. והרעיון המסדר של הדמוקרטיה גדול מכולם וחזק מכולם, ושורשיו נטועים עמוק במליאה הזו, בבית הזה. ומי שהיום בשלטון ימצא את עצמו יום אחד באופוזיציה, ומי שבאופוזיציה ימצא את עצמו יום אחד בשלטון. והאחת היא לא רק חלופה לשנייה אלא הן משלימות זו את זו. כמו שגם אמרת, למרות המחלוקות חייבת להיות דאגה משותפת וכנה מעל כל גחמה. ולכן אני פונה אליך, אדוני היושב-ראש, ולכם, ראשי הקואליציה, ביום הזה, יום חגה של הכנסת, בדרישה כי תשימו קץ לתופעה הזו לאלתר.
מכובדיי, יפה עשו האבות המייסדים שלנו, שקבעו את ראש השנה לאילנות כיום הולדתה של הכנסת. ראש השנה לאילנות זה היום שבו מציינים את כל טוב הארץ. הטבע שהאל חנן אותנו פה בארצנו הקטנטונת, טבע ייחודי, נדיר, רב-גוני בצורה בלתי רגילה, וטוב ונכון שנזכיר אותו ונשמור עליו מכול משמר, כמאמרו של אחד מהוגי הדעות הגדולים שלנו, מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, שאמר כך: שובו אל הטבע, שובו אל אמכם, אם כל חי. וזכרו כי אין שתי רשויות - עולם ואדם, אלוהים ואדם. הכל אחד, באין סוף.
אבל לקחו של הטבע, ובמיוחד ראש השנה לאילנות, הוא גם לקח מתאים לכנסת הזו. כפי שהעצים זקוקים למים, אדמה משובחת, לחקלאים מיומנים כדי לצמוח ולהניב פירות איכותיים, כך גם הדמוקרטיה הישראלית תלויה במחוקקים מחויבי דרך שיידעו לפתחה ולחזקה. בדיוק כפי שהעץ זקוק לשורשים עמוקים וחזקים כדי לפתח גזע רחב ויציב, ואמירים גדולים, ולהניב פירות יפים, כך גם מדינת ישראל זקוקה לדמוקרטיה חזקה ויציבה כדי שתוכל להמשיך לצמוח, להתקיים ולשרת את אזרחי ישראל. האינטרס של כולנו בבית הזה הוא שאזרחי ישראל כולם ייהנו מפירות העצים ומפירות הדמוקרטיה. ולכן, אסור שיהיו לנו בכנסת תפוחים רקובים, ואסור שיהיו לנו בתוכנו פירות באושים שיקלקלו את הפרדס כולו.
עיני העם נשואות לבית הזה, אל פירותיו הטובים הנמצאים כאן, וחובה עלינו לשמש דוגמה לשיח מכבד, לכבוד הדדי בינינו, לניקיון דעת ויושר הדרך, לכבוד לאחר ולשונה, להגנה מוחלטת על הזכות הבסיסית לומר את כל אשר אתה רוצה לומר בחופשיות, גם אם אנו חולקים על כל מילה ומילה שיוצאת מפיו של האחר. הציבור בישראל מביט על נבחריו ורוצה ממנו דוגמה, אך גם מביט על נבחריו ושופט אותם.
לכן, לסיו0, חובה על כולנו להגן על הבית הזה, על עקרונות הדמוקרטיה, להתחייב אליהם כל יום מחדש - לזכויות המיעוט ולכיבוד הרוב, לשוויון בין כלל האזרחים, לחירויות הפרט, להפרדת הרשויות, לעצמאות מערכת המשפט, במיוחד בית המשפט העליון, לחרות הביטוי, המחשבה, ההפגנה, ההתאגדות, ולעקרונות הצדק החברתי והמוסר היהודי. זו דרכנו, ואין לנו כאן, בכנסת הזו, דרך אחרת.
מזל טוב לך, כנסת ישראל.
