שיר המתכתב עם חברה, שקבעה מועד לגרוש בני אנוש, החורגים לאלוהים ולאדם, בדיוק בימים שאנחנו נציין את חג הפסח - חג החרות.
הָרַחֲמִים וְאִתָּם הוֹבְרֵי(1) שָׁמַיִם חוֹזִים בַּכּוֹכָבִים
הִתְחָרְטוּ וּפָסְחוּ עַַל לַיְלָה מְעֻנֶּה
לַיְלָה עָמוּס בְּדִמְדּוּמֵי צַעַַר מְבֹהָל מִיַּעַַר בְּעֵירֻמּוֹ
מִתֹּהוּ דּוֹמֵעַ יְשִׁימוֹן הַמֵּבִיס פֹּה אֶת אֱלֹהִים -
מוּבָס עוֹמֵד לְגוֹרָלוֹ גֵּאֶה וּמְצֻלָּק
עֲיֵפוּת אֲדֻמָּה בְּעֵינָיו וּדְמַמָּה בְֹּבָתָּיו
הָאוֹסְפִים מָוֶת לְחֵיקָם.
הַלַּיְלָה אֱלֹהִים מוּבָס בַּאֲגַמֵּי הַשָׁרָב
אֱלֹהִים שֶׁפַּעַם פָּרַס מַרְבַדֵּי אוֹר עַל הַיּוֹם
וְרָאָה אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב
קָרַס עַל גְּדוֹת מַלְתְּעוֹת הַתֹּהוּ
קָרַס מְדַדֶּה-מוּבָס פֹּוסֵחַ עַל לַיְלָה מְעֻנֶּה
וּכְבַר לֹא יַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁך
וֹּכְבַר לֹא יִרְאֶה אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב -
אְלֹהִים שָׁדוּד, בָּלוּי וּמָרוּט
מֻכָּה מִקַרְנֵי חֹשֶׁך שֶׁבָּאוּ אֶל יוֹמוֹ
עוֹשֶׁה אֶת דַּּרְכּוֹ לְעֵבֶר
תַּחְתִּיּוֹת הַתֹּהוּ וָבֹהוּ
וְאֶל הַחֹשֶׁך שֶׁעַל פְּנֵי תְּהוֹם
וְרוּח אֱלֹהִים מְרוּטַת כְּנָפַיִם
כְּבָר לֹא תְּרַחֵף פֹּה עַל הָאָרֶץ.
איתן קלינסקי (1) ישעיהו מ"ז 13
