הכנסות של 10 מיליארד שקל בשנה. רווח נקי שנתי של 1.25 מיליארד שקל. שווי שוק של 14.3 מיליארד שקל. הון עצמי בסך 2.3 מיליארד שקל. 13,600 עובדים. החברה השמינית בגודלה בישראל. זוהי בזק. אבל לדעת השופטת רונית פוזננסקי-כץ, הציבור אינו זכאי לקבל בזמן אמת מידע אמין על החקירה הפלילית הקשורה אליה.

מניית בזק מהווה 4.22% ממדד ת"א-35, המדד של החברות הגדולות ביותר בבורסה בתל אביב - התשיעית בגודלה במדד. גם במדד ת"א-125, אותו מגדירה הבורסה כמודד החשוב ביותר של הכלכלה הישראלית, היא תשיעית עם 3.3% מהמדד. המניות ואיגרות החוב של בזק נמצאות כמעט בכל תיק השקעות - בקרנות נאמנות, בביטוחי חיים, בקרנות פנסיה, בקופות גמל. כיוון שכך, כיסו של כמעט כל אחד מאיתנו מושפע במישרין מן המתרחש בחברה. אבל לדעת השופטת רונית פוזננסקי-כץ, צריך להפוך את המידע עליה לנחלתם של מקורבים בלבד.

קבוצת בזק מעניקה לנו שירותים חיוניים ביותר, המפוקחים בידי המדינה: טלפוניה נייחת, טלפון נייד, אינטרנט, תקשורת בינלאומית. חברת-אחות שלה, חלל תקשורת, אחראית ללווינים המשרתים אותנו ואת המדינה. שאלת ההתנהלות שלה משפיעה על השירות שכולנו מקבלים ועל המחיר שכולנו משלמים. אבל לדעת השופטת רונית פוזננסקי-כץ, איננו זכאים לדעת האם מדובר בחברה מושחתת ובמנהלים מושחתים.

מנכ"ל משרד התקשורת - אחד המשרדים הממשלתיים החשובים ביותר בעולם המודרני - נחקר בחשד לשחיתות. הוא מקבל משכורת מאיתנו ומשרת אותנו. אבל לדעת השופטת רונית פוננסקי-כץ, לא צריך לספר לנו האם יש ראיות נגדו, מה גרסתו והאם הוא נעצר.

אדם המקורב לראש הממשלה נחקר גם הוא בחשד לשחיתות. מבקר המדינה טען לאחרונה, כי ראש הממשלה עצמו פעל בצורה פסולה מול בזק. אבל לדעת השופטת רונית פוזננסקי-כץ, כל זה אינו מעניינו של הציבור.

אנחנו חיים בשנת 2018, בה כאשר קורה משהו מעניין - כולם יודעים עליו תוך דקות. שמותיהם של העצורים בפרשה 4000 היו ידועים היטב לרבבות ואולי למאות אלפי ישראלים כבר אתמול (18.2.18) משעות הבוקר. העצורים הם אנשים מרכזיים, שהעדרם ממקומות עבודתם ניכר מיד. כמה אמצעי תקשורת אף הפרו את הצו ופרסמו מקצת מן השמות והחשדות. אבל לדעת השופטת רונית פוזננסקי-כץ, היא יכולה למנוע את זליגתו של המידע לכל מי שרוצה לקבל אותו.

אנחנו נתקלים מדי שבוע בצווי איסור פרסום הנוגדים את החוק ואת הפסיקה, הרומסים את עקרונות חופש הביטוי וחופש העיסוק, המתעלמים מכך שהתקשורת בכלל לא יודעת עליהם. אבל רק לעיתים רחוקות אנחנו נתקלים בצו כל כך חסר מחשבה, חסר הצדקה וחסר היגיון כמו של פוזננסקי-כץ בפרשה 4000 - מכל הסיבות שמניתי כאן.

זו לא הפעם הראשונה בה פוזננסקי-כץ מונעת מן הציבור מידע חיוני שכזה בדיוק באותה הקשר. היא השופטת שהייתה חתומה במשך חודשים ארוכים בשנה שעברה על צווי איסור פרסום בחקירה המקורית בפרשת בזק, שהוצאו לבקשת רשות ניירות ערך. גם אז היא התעלמה לחלוטין מהאינטרס הציבורי המובהק, גם אז היא אפשרה יצירת מידע פנים רב-משמעות, גם אז היא רמסה זכויות יסוד של התקשורת והציבור, גם אז היא נתנה לרשות איסורי פרסום שערורייתיים העומדים בניגוד מוחלט לערכי השקיפות והגילוי שעל שמירתם מופקדת אותה רשות עצמה.

הגיע הזמן שמישהו יזכיר לרונית פוזננסקי-כץ שגם היא כפופה לחוק ולפסיקה בנוגע לפומביות הדיון וזכות הציבור לדעת; שהיא מופקדת גם על האינטרס הציבורי, ולא רק על גחמותיהן של הרשויות החוקרות; שהיא חיה במאה ה-21 ולא בפרק מ"משפחת קדמוני". אז הנה, הזכרנו.