התגובה הרפה של מנהיגי ישראל

בספרו "עולם ללא יהודים" מציע אלון קונפינו פירוש אחר להתרחשותה של השואה, לפיה הגרמנים ראו ביהודים את מקור הרוע המרכזי שיש להשמיד בכל מחיר, ולכן רוב הנרצחים בתקופת מלחמת העולם השנייה היו יהודים.

החוק הפולני שעבר לאחרונה מנסה להתמודד עם ההיסטוריה הפולנית בדרך שונה: הם החליטו להתנער כליל מכך שרוב התושבים הפולנים בחרו שלא להילחם כנגד התעמולה הנאצית, אלא חלקם סייעו לנאצים להרוג צוענים, בולגרים, יהודים וכו, וחלקם העדיפו שלא להיות מעורבים בכך. מדינת-ישראל החליטה לעצום עין, ולא לנקוט בפעולה ממשית

הסיבה לעצימת העין של ישראל

ברוב מדינות מזרח-אירופה שולטות מפלגות ימין קיצוניות אשר מה שמאחד ביניהם הינה שנאה לדת האיסלאם מחד-גיסא, ושנאה למהגרים שבאו מארצות אפריקה והמזרח-התיכון מאידך.
למרבה ההפתעה מדינת-ישראל החליטה להצטרף לברית זו, וחוץ משיחות נימוסין בין המנהיגים, וביטול ביקורו של היועץ לביטחון לאומי, שהיה אמור לבקר בישראל לפני כשבועיים, ודחיית ביקורו של שר החינוך בנט בוורשה, לא נעשה שום-דבר בעניין.

מה צריך לעשות בנדון?

אי-אפשר לוותר בכזו קלות על זיכרון ההיסטוריה (דבר המשחק לידיהם של אנשי תנועות החרם ומכחישי השואה) תמורת שום נזיד עדשים, לכן צריך לקרוא לשגרירה אנה עזרי להתייעצויות דחופות בירושלים, ולנסות להבהיר לממשל הפולני שמבחינת מדינת ישראל מדובר בקו אדום שאסור לחצות אותו (גם אם הדבר יפגע בקשרים שבין שתי המדינות).

כמי שבא ממשפחה שחלקה מתה במחנות השמדה שהוקמו על אדמת פולין, אני יודע שכמו שאסור לשכוח את ניצולי השואה שחיים כיום בקרבנו בארץ ישראל, כך אסור לשכוח את היהודים שנרצחו על לא עוול בכפם במחנות ההשמדה שהקימו הנאצים על אדמת פולין.
הגיע הזמן שראש הממשלה נתניהו, הנשיא ריבלין, וראשי המפלגות יחדלו משתיקתם המבישה ויתחילו לדבר בטון תקיף כלפי הממשל הפולני שפגע במדינת-ישראל במהלך החד-צדדי שהוא עשה.