קטע מהמכתב של הנשיאה חיות
"... בבוקר זה שאינו פשוט לכולנו, אני מבקשת לחזק את ידיכם ולהביע בפניכם את הערכתי הרבה לעבודתכם המאומצת והמסורה. אנו השופטים, השופטות, הרשמים והרשמות ערבים זה לזה בכל מעשינו ועל כן, אנא היו זהירים בדבריכם ובהתנהלותכם ומעל לכל, אל תיפול רוחכם. נמשיך כולנו לעשות את מלאכתנו במקצועיות ובאמונה ונמשיך לעשות כל שניתן על-מנת לשמר את אמון הציבור במערכת בתי המשפט שלנו, המונה למעלה מ-700 שופטים ורשמים בכירים יישרי-דרך המשקיעים בכל ימות השנה את מלוא מרצם ומשאביהם בביצוע תפקידם".
ערבות הדדית?
והרי ידוע לנו ש "בענייני שפיטה אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה, זולת מרותו של הדין" אז האם הערבות ההדדית בין שופטים היא היא הערך המשמעותי ביותר, האם מרות הדין לא תופסת מקום חשוב יותר?
תשמרו על הפה שלכם
אז את הדין לא מצאנו במקום הראשון, ודאי נמצא אותו בשני, אאוווופס במקום השני אנו מוצאים את הלשון שלכם, הלשון המגלגלת, או במילים אחרונות הדוברות שלכם, היזהרו בדיבור, במסרונים, ב-WHATAPP, למה בשנייה המסרון בטלוויזיה ובבת אחת כל מה שבניתם במשך שנים יתמוטט לכם על הראש.
היזהרו במעשיכם
עדין לא הגענו למרות הדין, ובמקום השלישי הנשיאה אומרת היזהרו במעשיכם, והיא לא אומרת איך, על הדין לא דיברה עד כה, אז כנראה התכוונה לזהירות שאיננה קשורה בדין, כנראה שצריך להיזהר ממצלמות, ממצלמות אבטחה, ומ-WHATSAPP שוב.
ומעל לכל...
כאשר הגעתי ל"מעל לכל" הייתי משוכנע שהגעתי סוף-סוף למרות הדין, ומה רבה הייתה אכזבה שבמקום הראשון מצאנו את "אל תיפול רוחכם".
ואם אלה ציפיות הנשיאה, ואם במרכז הדאגה של שופטים בימינו הם:
- שמירה על התחת של השופטים בשמה של ערבות הדדית מפוברקת.
- שמירה על הפה ועל המעש בלא הגדרה מפורטת של ה"איך".
- שמירה על המצב רוח וגאוות היחידה.
וזאת אומרת הנשיאה ואני, לו הייתי שופט, הייתי פולט עצמי מיידית מקבוצה מתנשאת זו.
ולמה? כי אם אחרי כזו טלטלה, מרות הדין עדיין לא תפסה את מקומה הראוי אצלם, ואם אחרי מה שעברנו בימים האחרונים עם שופטי שלום, מחוזי ועליון עדיין מצפה הנשיאה שלא תיפול הרוח, ואפילו לא במעט, מבלי לבקש סליחה ולהביע חרטה, אז לו הייתי חלק מהם, הרי שהיום כבר לא הייתי חלק מהם.
