נא להכיר: שר החוץ, שאול מופז

ראש הממשלה, אריאל שרון, אמר בחודש ספטמבר האחרון כי ישראל מתנגדת בכל תוקף להשתתפות חמאס בבחירות לפרלמנט הפלשתיני (ינואר 2006), ובאותה נשימה הביע את התנגדותו להמשך המגעים של גורמים זרים עם נציגי הארגון.

שר החוץ, סילבן שלום, אף הבהיר לאחרונה בפגישותיו עם מדינאים זרים, כי ישראל לא תסייע לנציגי החמאס להשתתף בבחירות בגדה המערבית, והדגיש כי ישראל תקשה על קיומן של הבחירות, אם אכן החמאס ישתתף בהן.

רק לפני שבוע, חזר והבהיר שר החוץ בנאום שנשא בפני הקהילה היהודית בצרפת, כי "השתתפות של החמאס בכל מערכת בחירות, מוניציפאלית, פרלמנטארית או נשיאותית, נוגדת את ההסכמים שבין ישראל לבין הרשות הפלשתינית", וקרא לקהילה הבינלאומית "למנוע מארגוני הטרור להשתתף בבחירות הקרובות".

ועם זאת, למרות קריאתו של ראש הממשלה למנוע את השתתפות החמאס בגין 'מצע' הארגון הקורא להשמדת ישראל, ונוכח העובדה שהחמאס מפעיל 'זרוע צבאית' בפיגועים נגד ישראל - מתברר כי מאפיינים אלה רלוונטיים גם לארגון הפת"ח, המהווה את עמוד השדרה של הרשות הפלשתינית. ומכאן - עיקר הבעייתיות בעמדה הישראלית.

מדברי ראש הממשלה ושר החוץ, המדגישים אך את איסור השתתפותם של חמאס, משתמע לכאורה כי לממשלת ישראל אין כל הסתייגות מהשתתפות שאר הארגונים הפלשתינים בבחירות לפרלמנט, וכי כל ההסתייגות הישראלית מסתכמת בהשתתפותו של מחמוד א-זהאר וחבריו לארגון. עמדה מדינית זו - נראית כבעייתית. היא למעשה מכשירה במו ידיה את עורקיהם הפוליטיים של שאר ארגוני הטרור ונותנת לגיטימציה מדינית ובינלאומית לפעיליהם.

"המאבק יבוא לסופו בהשמדתה של הישות הציונית"

האתר הרשמי של תנועת הפת"ח מציג את אמנת התנועה אשר לא השתנתה מאז אושרה בכינוס הועידה הכללית ב-1989. אמנה זו קובעת בין היתר, כי הפת"ח חותר להביא ל"שחרור מלא של פלשתין וחיסול הישות הציונית מבחינה כלכלית, מדינית, צבאית ותרבותית".

ראשי הזרוע הצבאית של הפת"ח חזרו והבהירו בשבועות האחרונים כי הארגון, בדומה ל"גדודי עז א-דין אל-קסאם" של החמאס, אינו מתכוון להתפרק מנשקו גם לאחר ההינתקות הישראלית מרצועת עזה וצפון השומרון, אלא להמשיך בדרך המאבק המזוין לשחרור שאר חלקי "המולדת הפלשתינית".

לא זו אף זו. סעיפיה הראשונים של אמנת בפת"ח, מבהירים היטב את האידיאולוגיה שמנחה את פעיליה. בתחילתם נקבע כי "המהפכה העממית המזוינת היא הדרך המוחלטת היחידה לשחרור פלשתין" ; בהמשך הוצהר בריש גלי: "המאבק המזוין הוא בבחינת אסטרטגיה ולא טקטיקה... והוא לא יסתיים אלא בחיסול הישות הציונית ושחרור פלשתין".

קריאתה של ישראל להוקיע את החמאס, תוך התעלמות מוחלטת משאר הארגונים הפלשתינים ברשות, מכשירה בפועל את זרועות הטרור לחדור למנגנוני השלטון באין כל מפריע, באין כל מכשול. פסילתו של אחד - היא הכשרתו של האחר.

ממשלה אחת - שני קולות

אך כאן - אין הבעיה באה לקיצה. פחות מחמישה ימים לאחר נאומו של שר החוץ, ניצב לו שאול מופז בפני מזכירת המדינה האמריקנית, קונדוליזה רייס, והתחייב בפניה כי "ישראל לא תפעל למנוע את השתתפות החמאס בבחירות" - עמדה המנוגדת לחלוטין לקולה הרשמי של ישראל בחודשים האחרונים.

הנה כי כן, שני קולות לנו, וטרם נמצא המחליט; באמתחתנו שני צלילים פוליטיים שונים: האחד היוצא מפיו של שר החוץ המתנגד לחמאס בכל תוקף - והשני - היוצא מפיו של שר הביטחון, אשר התחייב בפני האמריקנים לא להתערב במערכת הבחירות הפלשתינית.

אם כן, מיהו האיש הצודק? מיהו סולל מדיניות החוץ הישראלית? הכיצד ייתכן כי שר הביטחון הוא-הוא הראשון לעדכן את שרת החוץ האמריקנית, עמיתתו של סילבן שלום, על שינוי מדיניותה של ממשלת ישראל? האין זה מציג את שר החוץ כשמוט כתפיים וחסר השפעה?

לצד כל זאת, אם נתנתק לרגע מהבעיות הפוליטיות, ראוי כי מעצבי המדיניות בישראל יבחנו מחדש את עמדתם הרשמית בסוגית החמאס, ויציגו קול בודד ועקבי אשר לא יחשוף בפני רבים את חולשת החולה. במסגרת זו, נראה כי עומדות בפניהם שתי אפשרויות סבירות:

1) דרישה לפסילת כל ארגוני הטרור: אימוץ מדיניות המתנגדת להשתתפותם של כל ארגונים הטרור הפלשתינים, כפי שהוכרזו בעבר על-ידי ממשלת ישראל ; דרישה להוקיע כל תנועה הדוגלת בהשמדתה של מדינת ישראל, ואשר המחזיקה בזרוע-צבאית המעורבת בפעולות טרור.

2) המשך המדיניות על-פי המודל המצרי-ירדני: התייחסות לבחירות ברשות הפלשתינית באותו האופן בו מתייחסת ישראל לתהליכים הדמוקרטיים במצרים וירדן - שם אין ישראל מציבה כל אולטימטום ביחס להשתתפותם של ארגונים קיצוניים במערכת הפוליטית. אל לשכוח, כי תנועת "האחים המוסלמים", בעלת אידיאולוגיה דומה לזו של ארגון החמאס, השתתפה בבחירות במצרים, בלא שממשלת ישראל הכניסה רגלה לדיון ציבורי כלשהו.

מכל מקום, נראה כי הניסיון הישראלי לכפות מעורבות בכוח על הצד הפלשתיני, עשויה להשיג מטרה חלקית בלבד, ובכך אף לגרום לנזק מצטבר. אחרי הכל, לא רצוי להתערב בתהליכים שאין לנו כל יכולת שליטה על תוצאתם, שכן יהיה זה כמו לתפוס גורילה השוקלת כחצי טונה ברשת פרפרים - חסר כל סיכוי עוד בראשיתו.