"יציאת אירופה תש"ז-1947" זו האונייה שעשתה היסטוריה. יציאת אירופה תשע"ח-2018 היא יציאתה של אירופה בעצמה מהליגה של מעצמות העל אל ניוון ואובדן דרך. בתש"ז, ידיה עוד היו מגואלות בדם שואת היהודים ובתשע"ח היא חותרת ביחד עם הערבים תחת מדינת היהודים וקצוות הימין והשמאל שלה מוצאים אלה את אלה, לראשונה בהיסטוריה, בחזית משותפת של שנאת ישראל - העם והמדינה.
לאחרונה, הסמיכה הכנסת את שר הפנים לבטל את מעמד תושבות הקבע של מחבלים, לכאורה אמצעי ביטחוני מתבקש. אולם
האיחוד האירופי גינה את החקיקה הזאת, בגלל היות ערביי ירושלים, כולל הטרוריסטים שבהם, "אוכלוסייה מוגנת" לפי דיני הכיבוש הבינלאומיים ו"הצעות מעין אלו מרחיקות את הסיכויים להשיג את פתרון שתי המדינות". מעניין, שמכל מדינות העולם רק אירופה מוצאת את החוצפה לתחוב את אפה אל תוך עניינינו הפנימיים בירושלים. לא ראינו מחאה דומה מצד רוסיה, סין או הודו, ואפילו מצרים או סעודיה.
נשיא צ'כיה,
מילוש זמאן, הודיע כי העברת שגרירות ארצו לירושלים היא "בעדיפות עליונה". אולם ראש הממשלה, אנדריי באביש, "אינו רואה צורך בכך, בשלב זה", ומדוע? כי ממשלת צ'כיה אינה ששה לעשות זאת אל מול כל מדינות האיחוד האירופי".
אלה הם ביטויים של איבה עמוקה, מושרשת, מצד "אירופה" ליהודים. וילהלם מאר במאה ה-19, שונא יהודים מושבע, קרא לשנאה הזאת 'אנטישמיות'. היא פרחה שם לפני היטלר ופורחת גם אחריו.
שאם לא כן, למה רק האיחוד האירופי לבדו מקים לערבים 'התנחלויות-קרוונים' בלתי חוקיות ומממן ומארגן להם הכשרות קרקע נוסח הקרן הקיימת על פני שטחים עצומים כדי להשתלט על אזור C? ומדוע אירופה מוציאה סכומים עצומים למימון עשרות רבות של עמותות, משלום-עכשיו ו'שוברים שתיקה' ודרומה, כדי לפורר את מדינת היהודים מבפנים?
לעולמי עולמים
ולמה רק "הכיבוש" מעניין אותם ולא חצי מיליון נרצחים בסוריה, למשל? ומדוע העדר מדינה לערביי א"י, שזהותם הלאומית מפוקפקת, מדיר שינה מעיניהם, אך גזלת העצמאות מן הכורדים - אומה עתיקה, עם שפה ותרבות לאומיים מובהקים, שוחרת שלום אינה "מזיזה" להם? אולי מפני ששם טורקים וכאן - יהודים?
והגיע הזמן שמישהו יאמר לגרמניה, מנהיגת אירופה: אמת, נתתם לנו "שילומים", ביערתם מקרבכם את הנאציזם מן הסוג הישן וגם הושטתם לנו עזרה חשובה בתחום הביטחוני והמדיני, אולם כל זה אינו פוטר אתכם מהדרישה האלמנטרית, מחויבת הצדק ההיסטורי, ש א ת ם לא תתיימרו ללמד אותנו, להטיף לנו או לשבת לדין עלינו בענייני מוסר, אנושיות וזכויות האדם. את הזכות הזאת איבדתם לעולמי עולמים!
וכידוע, הגרמנים לא היו יחידים באירופה לרצח יהודים. עם המרירות הזאת בלב, שמעתי בטלוויזיה גרמנית ראיון עם יושקה פישר, שר חוץ לשעבר, לרגל פרסום ספרו "ירידת המערב", והכוונה לאירופה. לפי פישר, 70 שנים של דמוקרטיה, שלום ורווחה מגיעות לידי סיום. סדר העולם של המערב הטרנס-אטלנטי מתפרק ואינו מתפקד יותר, והמפסידה תהיה אירופה, שעוד לא תפסה את ממדי התזוזה במשקל הכובד מן המערב אל המזרח. המעצמות שהבטיחו את הערבות הבינלאומית - בריטניה ובעיקר ארצות הברית - אומרות 'שלום' לגלובאליות וחוזרות אל הלאומיות 'הישנה והטובה' בדיוק כאשר הולך ונקבע, לאן פניה של המאה הזאת, מה יהיה סדר העולם החדש. עד עתה האו"ם ונאטו הבטיחו את היציבות. אצל טראמפ כנשיא הם הופכים לנחלת העבר.
פישר מפנה לנפילת מסך הברזל, להתמוטטות ברית המועצות: האם מחכה למערב גורל דומה? אירופה איננה יכולה לסמוך עוד על אמריקה ותישאר לבדה. מרכז הכובד יזוז למזרח, שביחד עם עליונותו הכלכלית יכניס לאירופה גם סדר חברתי טוטליטרי. השלום הפנימי והמדינה החברתית האירופית בסכנה וגם מקומה בשוק העולמי. המגמות הדמוגרפיות מסוכנות והיא עלולה להינתק מתנופת ההתפתחות הטכנולוגית, כולל הטכנולוגיה של האינפורמציה.
נגד כל אלה מציע פישר גיבוש ארצות אירופה לגוש מהודק אחד. אירופה אסור שתישאר אגד של מדינות-לאום, "רק יחד יש לנו עתיד"! והנה, דווקא כעת פוקד אותה זרם לאומי בכיוון ההפוך: ע"ע ברקסיט בבריטניה, הונגריה, ועוד, ואלה קוראים - 'חזרה אל העבר, כי שם העתיד!' ברירת המחדל היא ליצור 'אירופה של שתי מהירויות'. גרמניה וצרפת תמשוכנה ביחד במהירות אחת והאחרות, "הלאומיות", תשתרכנה מאחור במהירות אחרת. העתיד יהיה בידי שתי הארצות האלה, בידן 'הסיכוי ההיסטורי האחרון'. אם גם בצרפת ידם של מצדדי הלאומיות תגבר - "אירופה תחרב!"
עד כאן פישר.
אירופה אחרת
האם שמתם לב, שעולמה של מדינת ישראל הוא ההפך הגמור מעולמו של פישר? אצלנו הלאומיות פורחת, הקשר עם ארה"ב רק התהדק, הנתונים הדמוגרפיים טובים, בתחום הטכנולוגי אנחנו שניים רק לעמק הסיליקון,ומבעוד מועד השכלנו לבנות גשרים אל המזרח. אלא, חסר לנו מהפך נפשי - להשתחרר מן ההרגל הישן והרע לחפש באירופה הנרקבת והמתפוררת דוגמה ומופת בהשקפת העולם ובתרבות. יציאת אירופה, תשע"ח חייבת להיות קודם כל רוחנית ואידיאולוגית.
לפסימיות של יושקה פישר לגבי עתידה של אירופה יש בסיס איתן, אבל הפתרון שהוא מציע חסר סיכוי. הדוגמה הישראלית אינה יכולה לעזור לו, מפני שמהותנו הלאומית וערכינו נוגדים את הד.נ.א. של האיחוד האירופי, ולכן אולי לא לחינם הוא ממרר את חיינו.
נותרה מחשבה טורדת אחת: על הקשר בין שקיעתה של אירופה לאובדן יהודיה. מאות האלפים שנאלצו להגר והמיליונים שהושמדו, לו היה ניתן להם להקדיש את עושר כישרונותיהם לארצות מגוריהם כפי ששאפו בכל מאודם, לא מן הנמנע שהיו משאירים לדורו של יושקה פישר אירופה אחרת, עם עתיד אחר.
