השמאל הציוני מרבה לדבר על פתרון שתי המדינות לשני העמים, בעוד שעל ההונאה הגדולה שהחלה בשנת 1967 חתומה ממשלה, שנווטה על-ידי מפלגות השמאל הציוני. ההונאה מתבטאת בתוצאה, שאנחנו "הקורבנות" של ערב 1967 שולטים למעשה ב-2018 כבר יותר מחמישים שנה על עם אחר.
כשהשמאל הציוני תפס עצמו מאוחר מאוד, שההונאה עלולה להביא עלינו שואה קיומית, זה היה בשלב שכבר לא ניתן לחזור לאחור. את שרביט ההונאה כבר לפת וממשיך ללפות בחוזקה הימין, שהעלה את ההונאה על השרטון המשיחי המסוכן, בהצהירו בלשון ברורה, שאיננו מוכן להפסיק לשלוט על העם הפלשתיני גם בחלוף יותר מחמישים שנות שלטוננו בשטחים הכבושים.
על ספינת השרטון המשיחי, המתנודדת בסערות מאבקי דמים בלתי פוסקים, יש לימין דוברים המביעים בגלוי משנה סדורה, לפיה אחרי יותר מחמישים שנה הגיעה עת ההכרעה. צד אחד של ההכרעה הוא הטרנספר. ואם לא טרנספר יש להשתית את האפרטהייד. הימין המשיחי נחוש בדעתו. מי שאינו מוכן לקבל פתרונות אלו, עליו להבין, שיש לנו צבא חזק, צבא שיידע לתת את הפתרון, רק לתת לצבא לבצע את העבודה והוא ימצא את הפתרון המתאים הנע בין טרנספר ובין אפרטהייד ולעתים אף ישלב את שניהם.
משה דיין בזיכרונותיו סיפר על פגישה עם רמטכ"לים לשעבר ב-4 ביוני, יום אחד טרם פרוץ המלחמה ב-1967, כשעל סדר היום עמדה השאלה, באיזו הונאה לבחור, ממנה ישתמע, שהמצרים הם אלו שירו ירייה ראשונה ולכן פרצה המלחמה. להונאה עליה חתומים קברניטים, ששיוו לעצמם תווית של שמאל ציוני יש "מהתחמנות הממזרית". פשוט משקרים לעולם - "
המצרים ירו את הירייה הראשונה, פתחו במתקפה אווירית ויבשתית, ואנחנו רק השבנו אש, וכך התחילה המלחמה".
מי שנמנה עם מעריצי ההחלטות המדיניות באותם הימים ותמך בהן בכל לבו הוא יהושע בר דיין (בורדיינסקי), בוגר בית הספר החקלאי מקווה ישראל, כיום בן 85, בנם של רופאים בדגניה, בצפת ולימים גם פתח תקוה וכפר סבא, נכדם של בני משפחה מראשוני הבילויים, משפחה שברכה אותנו באליהו גולומב, שאול אביגור, בשר החוץ הראשון ובראש ממשלת ישראל השני,
משה שרת.
יהושע בר דיין, שכתב אלפי עמודי יומן מלחמת ששת הימים תוך כדי השתתפות פעילה כלוחם, חייל מילואים פשוט שהיה בן 33, אומר היום בכאב -
"צר לי, בגילי המופלג, על תשעת נכדי, בני הנינים, של מייסדי ראשון לציון וחדרה, שחלילה, תוך דור או שניים, יאבדו את מולדתם".
אנחנו עלולים לאבד את ביתנו הלאומי, כי נתנו להונאה להכתיב את חיינו. הצגנו עצמנו כקורבן שנחלץ לפרוץ טבעת חנק, כשלמעשה בתוך התוהו ובוהו, בו שהו קברניטי המדינה, נתנו את היד החופשית לפעולת מנהיגים חסרי אחריות שהובילו אותנו לכיבוש 60,000 קמ"ר בסיני, את כל חבל עזה, את שטחי יהודה, שומרון ובקעת הירדן ולהשתלט על יותר מ-100,000 קמ"ר.
הצגנו עצמנו קורבן ערב 1967, שפרץ טבעת חנק. כיום, אחרי יותר מ-50 שנה, אנחנו מוּלָכִים על-ידי הסמן הימני ביותר בתוך ממשלת ישראל, המנווט למעשה את המדיניות הישראלית להנצחת שהותנו בשטחים הכבושים תוך הצגת שתי אלטרנטיבות לפלשתינים - טרנספר או אפרטהייד. אם לא יבחרו באחת משתי האפשרויות ישנה הדרך השלישית, והיא הדרך הצבאית. שהיא למעשה טלטולה של מדינת ישראל למעגלי דמים בלתי פוסקים, מעגלי גדיעת חיים בקרב שני העמים.
לימין המשיחי, שהתמקם חזק בתוך ממשלת ישראל, במציאות של שב ואל תיזום יוזמות של שלום, הוא למעשה מקרב אותנו לפתרון השלישי מתוך תחושת ביטחון, שצה"ל יעשה את זה על הדרך הטובה ביותר, אני מבקש שיעצור לרגע ויקרא רק קטע אחד מיומנו של יהושע בר דיין -
"...הם עשו את אשר הוטל עליהם, ולא שאלו מדוע. לחמו ונפלו. ראינום שרופים ... ראינום מוטלים בערמות, פצועים והרוגים, ראינום שרועים על סיפון הטנק, בגדם קרוע ומומר, באדום מדמם שלהם, והם נטולי רוח חיים...". אחרי יותר מחמישים שנה אחר המלחמה נחליט, שאנחנו יוצאים למאבק נחוש נגד המתופפים גם היום בתופי פתרון צבאי בצפון ובדרום, ולמרבה הצער, בממשלת ישראל הם אלו שמנווטים אותנו לקראת מה שחובה עלינו למנוע!
