ירידה בקצב צמיחת התמ"ג, ירידה משמעותית בערך הפאונד, עלייה במחירי הנדל"ן - האם מתממשות התחזיות הפסימיות של השפעת הברקזיט על הכלכלה הבריטית? לאו-דווקא/עמנואל ארביב.

ראשית, בריטניה ממשיכה להציג נתונים כלליים יציבים יחסית ואף טובים בהשוואה לגוש היורו. שנית, יש הגורסים כי הפרידה מהאיחוד האירופי תעשה דווקא טוב לכלכלה החמישית בגודלה בעולם. שלישית, יש גורמים נוספים ואף משמעותיים ביותר מהברקזיט שיוצרים אי-ודאות פיננסית באנגליה. ובשורה התחתונה, איש לא יודע לאן יובילו השיחות הנוכחיות על הסכמי הסחר לאחר הפרישה מהאיחוד, עד כמה יתחזק הקו הסוציאלי שזוכה לפופולריות לאחרונה, ולאן תשוט הכלכלה האנגלית.

חוסר ודאות הוא שם המשחק - וזו בעיה.

מה היו החששות הכלכליים לקראת הברקזיט?

כידוע, ביוני 2016 הצביעו אזרחי בריטניה על פרישה מהאיחוד האירופי, הקורמת עור וגידים עוד מחודש מרס 2017 וצפויה להסתיים בשנה האזרחית הבאה. לתקופה הסמוכה לפרישת בריטניה מהאיחוד, התלוו לא מעט חששות מהפן הכלכלי, כאשר הגופים הפיננסיים מציגים תחזיות שונות בטווחים הקרובים והארוכים.

כך לדוגמה, עלה החשש כי בטווח הארוך תהיה עלייה משמעותית בעלויות הסחר עקב מכסים חדשים, דבר שיפגע קשות בתמ"ג הבריטי. אומנם את הקשיים ניתן להקל על-ידי חתימה על הסכמי סחר עם ארה"ב ועם מדינות האיחוד עצמן, אך סביר להניח שהאיחוד ירצה להקשות בתנאי המו"מ ואפילו "לנקום" במדינה השוררת שהעזה לפרוש.

עוד תחזיות קודרות ששמענו היו על ירידה במחזור ההשקעות הזרות ויחסי המסחר הבריטיים בכלל, הפחתה בערך הליש"ט, הקטנת הייצוא מבריטניה ורגולציה קשוחה שתתלווה להסכמים עם מדינות אחרות. כל אלו אמורים לפגוע בכלכלה הבריטית בטווח הארוך, ואליהם מתווספת עובדה שלגביה אין מחלוקת: חוסר הוודאות ימשיך ללוות את בריטניה עוד תקופה ארוכה והשווקים אינם אוהבים במיוחד הפתעות.

כפי הנראה, חששות מוגזמים

אמנם עוד מוקדם לקבוע כיצד ייראה מכלול ההשלכות של הברקזיט, אך לגבי דבר אחד יש וודאות: בטווח המיידי החששות היו מוגזמים. מי שרוצה למצוא דוגמה לכך, יוכל לראות את הירידות החדות במדדים ובמניות המובילות בבורסה של לונדון בימים הראשונים שלאחר הברקזיט, שעד מהרה חזרו אל רמת המחירים שלפני הפרישה מהאיחוד.

עוד דוגמה היא שבמחצית השנייה של 2016, כלומר לאחר הברקזיט, שמרה הכלכלה החמישית בגודלה בעולם על כוחה בהיבטים רבים, ואף שיפרה אותם לאוד מדיניות שאימצו גורמים מוניטריים. הבנק המרכזי של בריטניה הודיע על הפחתת הריבית, רכש אגרות חוב קונצרניות במיליארדים ונקט בפעולות רבות נוספות כדי לתמרץ ולעודד את הכלכלה. לכך הצטרפו שיעורי האבטלה הנמוכים ביותר שידעה הממלכה הבריטית מזה כעשור, עלייה בשכר הממוצע במשק, כניסת משקיעים זרים לשוק הנדל"ן, וצפי לעלייה בייצוא.

כאמור, היו מי שחששו שהאיחוד "ינקום" בבריטניה על פרישתה, ושלכך יהיה ביטוי במכסים גבוהים על התוצרת הבריטית. אז נכון שלאיחוד יש סיבות טובות להקשות עם הממלכה המאוחדת, אך גם יש לו סיבות חשובות לשמור על יחסי מסחר חמים איתה. יתר על כן, כאשר אנו רואים את המכסים החדשים שהטיל לאחרונה נשיא ארה"ב טראמפ על פלדה ואלומיניום, העלולים להוביל למלחמת סחר, ברור שמדינות האיחוד ירצו לצמצם ככל הניתן את כמות "האויבים" - ובריטניה עלולה להיות אויבת מסוכנת.

יתרה מכך, יש גורמים הסוברים שהברקזיט דווקא ייטיב עם הכלכלה הבריטית בטווח הארוך. לדוגמה, ברגע שבריטניה תהיה חופשית מהמכסים האחידים הגבוהים שמוטלים על ייבוא ממדינות מחוץ לאיחוד, ניתן יהיה לייבא מוצרים בעלויות פחותות, והאנגלים ייהנו מהקלה ביוקר המחיה.

מצד שני, אי-אפשר להגיד שהכל ורוד בכלכלה הבריטית, למשל עלייה בקצב האינפלציה אל מעבר ליעדים שהוכתבו על-ידי הבנק המרכזי, פיחות מתמיד בפאונד, שחיקה מסוימת בשכר, ועליית מחירי הנדל"ן. עם זאת, לא מדובר רק בהשלכות של הברקזיט. ישנם גורמים משמעותיים נוספים שמשחקים תפקיד, כפי שנראה מייד.

חוסר הוודאות בפוליטיקה הבריטית

כידוע, בחודש יוני 2017, התקיימו בחירות כלליות בבריטניה, אליהן דחפה ראשת הממשלה תרזה מיי, אשר זיהתה יתרון מוחץ בסקרים וביקשה למנף אותו לצורך המו"מ הצפוי על עסקת הברקזיט. אולם תוצאות הבחירות היוו סטירת לחי לראשת הממשלה ולמפלגה השמרנית בכלל, שנחלשה לעומת הבחירות הקודמות. המפלגה גרפה 317 מושבים ונשארה הגדולה ביותר בפרלמנט, ובכך ירדה ב-13 מושבים לעומת הבחירות הקודמות. זאת לעומת מפלגת הלייבור בהנהגת ג'רמי קורבין, אשר שזכתה לעלות ב-30 מושבים לעבר 262 מושבים בפרלמנט.

עקב כך נאלצה להקים מיי ממשלה עם המפלגה הדמוקרטית, וסבלה מביקורת נוקבת על תפקודה במערכת הבחירות. החלשת כוחה לא היוותה בשורה טובה מבחינה כלכלית, עקב ההשפעה על נקודת הפתיחה במו"מ על הברקזיט. ולא רק זאת: גברו החששות בשוק מפני השפעתו הגוברת של ג'רמי קורבין, המציג תפיסה כלכלית שמאלנית שאיננה אהובה במיוחד על הכוחות הפיננסיים המובילים בממלכה.

אמנם בכל הקשור לברקזיט מציג קורבין עמדה דומה למדי לזו של מיי (כלומר שיש לצמצם למינימום את ההפסדים), אך בכל הקשור לפן הכלכלי, מדובר בשמיים וארץ. כך למשל, מפלגתו של קורבין תומכת בהעלאה משמעותית של מס ההכנסה על בעלי משכורות גבוהות, קביעת שכר מקסימום לבכירים, והעלאה רצינית של מס התאגידים הבריטי. בנוסף, הלייבור דוגל בהלאמה של מגוון שירותים ציבוריים, החל בדואר ועד לחשמל ורכבות.

הלייבור לא זכה בבחירות באנגליה, אך אין ספק שכוחו והשפעתו גדלו, בניגוד לכל התחזיות. יש לשים לב לעובדה שהבחירה בברקזיט באה מאותן שכבות סוציו-אקונומיות, החשות כי החברות באיחוד האירופי מנעה שיפור במצבן הכלכלי. מכיוון שהלייבור ובעיקר אותו פלג שמוביל קורבין, מציעים צעדים רדיקליים לשיפור הרווחה, ניתן לראות קשר הדוק בין שתי ההצבעות (לברקזיט ולבחירות).

עובדה זו לא נעלמה מעיני כלכלנים, חברות ותאגידים הרואים סכנה בפופולריות הגוברת של קורבין באנגליה. למשל, אם ניקח בחשבון שהבירה האנגלית מהווה מרכז כספים בינלאומי חשוב ביותר, הרי שהדיבורים על העלאת המס עלולים להפחיד בעלי הון ולהוביל לבריחת כספים מאנגליה לעבר מקלטי מס.

על כל פנים, מה שוודאי הוא חוסר הוודאות. כאשר צובר כוח מנהיג רדיקלי הדוגל במצע סוציאליסטי, עד כדי הלאמת תשתיות, קשה לתת אמון ביציבות הפיננסית שכה חשובה לכלכלה הבריטית כעת. בוודאי שאין אלה בשורות טובות למי שמושקע בפאונד, שכבר איבד אחוזים ניכרים מערכו לאחר הברקזיט (הדבר טוב כמובן ליצואנים הבריטים ולתיירות הנכנסת). לכן, על מובילי הכלכלה והפוליטיקה הבריטית לנסות להפגין כוח ויציבות בכל מישור אפשרי, ובפרט בהתקדמות השיחות על הברקזיט.

מה כבר הושג בעסקת הברקזיט?

השיחות שהחלו לפני כשנה כבר הובילו למספר הבנות ואף להסכם העוסק במעבר סחורות בין אירלנד לצפון אירלנד, תשלום פיצויים של בריטניה לאיחוד, והגנה על זכויות של אזרחים שכבר עקרו מבריטניה לאיחוד. בין היתר, הוסכם כי אנגליה תשלם סכום של כ-45 מייארד אירו בתור פיצויים על הפרישה. אומנם מדובר בסכום גבוה בהרבה מזה שרצתה תרזה מיי להשיג, ובמידה מסוימת הוא משקף את חולשתה, אך למעשה עדיין מדובר ב-"כסף קטן".

הכסף הגדול מצוי בהסכמי הסחר שעדיין לא התגבשו ואשר יקבעו כיצד תיראה הלכה למעשה ההתנהלות הכלכלית בין בריטניה למדינות האיחוד. זוהי הנקודה הקריטית עבור הגורמים הפיננסיים המרכזיים בבריטניה ובאיחוד, וכאן גם מנהלים הצדדים משא-ומתן קשוח ביותר. לראיה - רק בעת האחרונה הוגשו הטיוטות עבור השיחות מצד האיחוד, ובהן אזהרה כי עמדתה של בריטניה תוביל להשלכות בעייתיות על הכלכלה האירופית בכללותה. מצד שני, בכל החודשים האחרונים שולחת תרזה מיי אזהרות בדבר פירוק המשא-ומתן ומאיימת בתקיעה של השיחות, תוך הפגנת עמדות קשוחות ככל האפשר. בהחלט ניתן להבין אותה כאשר לוקחים בחשבון שהפרישה עלולה לעלות לבריטניה עשרות מיליארדי פאונד בשנה.

הבעיה היא, שככל שהשיחות מתארכות נעשים השווקים עצבניים יותר, הפאונד יורד, חוסר הוודאות עולה ועימו ההפסדים.

אז אם לסכם במילים פשוטות, הצפי לגבי כלכלתה של בריטניה הוא לא ידוע. מצד אחד מדובר בכלכלה חזקה ומבוססת שהפגינה עמידות ראויה לשבח גם לאחר הברקזיט, ומצד שני קיימים גם נתונים פיננסיים מעט מדאיגים. לכך מצטרפים עליית כוחו של הכוח הסוציאלי בראשות ג'רמי קורבין, וכמובן חוסר הוודאות לגבי הסכמי הסחר שיגובשו לאורך השנה הקרובה, ולקראת הפרישה הסופית מהאיחוד בסוף מרס 2019.