תפסנו אמריקה

עדיין לא כולם השכילו להבין, עד כמה התמזל מזלה של מדינת ישראל, שבבית הלבן יושב נשיא בדמותו של דונלד טראמפ, כל כך פרו ישראל, ופרו יהודי, שירושלים איננה נשכחת ממנו תדיר, והיא עולה לעיתים תכופות. על ראש שמחתו.

בימים אלה, כאשר מונה ג'ון בולטון ליועץ לביטחון לאומי, ישראל תפסה בכלל 'אמריקה'. בכך הושלם תהליך שחתר למענו הנשיא טראמפ. כוורת מדינית וביטחונית, ששניים משלושת קודקודיה (בולטון ופומפאו) הם אוהדים מושבעים של ישראל, מבקשים את טובתה, רואים בה שותפה נאמנה ואמינה, בעלת ברית אידיאולוגית. לישראל הדבר יעניק רשת ביטחון, וגב יציב וזה המיטב שאפשר היה לקוות לו.

ואם נזכרים מעט בהתנהלותה של אמריקה בעבר, אין לנו אלא לברך על הבחירה הטובה הזאת. לו הייתה נבחרת קלינטון, מהדורה רעה נוספת מבית מדרשו של הצורר אובמה, הייתה מדינת ישראל, בצרות.

בחשיפה של הפצצת הכור הגרעיני הסורי, עלתה שוב התנהגותה של אמריקה, הפעם בניצוח ג'ורג' בוש הבן, ששיחק משחק מכוער, ועשה הכל כדי לטרפד את המבצע. הוא העלה הצעה לפעול באפיק דיפלומטי, וכאשר נוכח שישראל נחושה לעשות מעשה, ניסו לטרפד זאת באמצעות הדלפה. עיתונאי אמריקני שאל את שגריר ישראל באו"ם, "האם נכון שיש כור אטומי בסוריה? ומשהעניין עלה, יצאה ישראל למבצע המופלא בתוך 24 שעות, ובכך חוסל הכור הסורי, שכול תוכניתו הייתה לחסל את ישראל באמצעות גרעין.

שמענו רבות בעבר על "ידידותה" של ארה"ב לישראל... במלחמת העולם השנייה, כתגובה על הבליץ הגרמני שהנחית פצצות מוות על לונדון ומתקפת הפתע היפנית על פרל-הארבור, חיל-האוויר האמריקני וזה הבריטי משתפים פעולה וכותשים את היבשת האירופית הנשלטת על-ידי הגרמנים בהפצצות מן האוויר. דרכים, רכבות, גשרים, מופצצים, מפעלי מתכת ומפעלי מזון, על כל דבר שעשוי לסייע לגרמנים, הם זורעים הרס וחורבן ולא חסים על אזרחים המתרסקים למוות. רק בנושא אחד הם משתפים פעולה עם עמו של היטלר. הם עושים מאמצים שלא לשבש את ביצוע הפשע הנורא ביותר בדברי הימים - השמדתם ההמונית של יהודי אירופה.

דחו את כל הפניות

כאשר הספינה סנט לואיס הגיעה לחופי אמריקה כשעל סיפונה 930 יהודים, המנסים להימלט מגרמניה ההיטלריסטית, השלטונות האמריקנים סרבו לאפשר לאומללים לעלות לחוף. האוניה חזרה לאירופה של היטלר, רבים מהנוסעים התאבדו בדרך, רובם נספו בשואה.

מכול מיליוני הטונות של חומר נפץ מרסק שהטילו האמריקנים ובעלי בריתם הבריטים על היבשת האירופית, הם לא הטילו אף לא פצצה אחת על המשרפות של אושוויץ. הם לא הפציצו גשר אחד. בדרך המובילה להשמדה את יהודי אירופה, הם לא פגעו אף לא ברכבת אחת מהרכבות המובילות יום יום גברים, נשים ותינוקות לאפר. כיום יש עדויות למכביר המצביעים על כך שהיה זה במתכוון. רבים הביאו לידיעת הממשל האמריקני ולרוזוולט הנשיא, פרטים מחרידים על השמדת היהודים והאמריקנים דחו את כל הפניות, ללא יוצא מהכלל, לעשות משהו להצלת היהודים (אל ג'ון מק'קלוי תת-שר המלחמה נשלח מכתב תחנונים ממנהל מחלקת ההצלה, ליאון קובוביצקי). כאשר נודע על כוונת הגרמנים להשתמש בפצצות גז רעילים נגד רוסיה,האמריקנים הזהירו אותם והגרמנים נרתעו. באותה עת, היו גורמים שונים שביקשו שרוזוולט יזהיר גם לגבי השמדת היהודים בתאי הגזים, אבל הוא דחה את כל הפניות.

בפגישה שנערכה בעיצומה של המלחמה, בין רוזוולט למלך סעודיה אבן-סעוד, הנשיא האמריקני השתכר מריח הנפט, ואמר על המלך המושחת שבארצו עדיין התנהל סחר עבדים גלוי, כי למד ממנו יותר מכול אשר לימדוהו מכריו הציונים כל ימי חייו.

עם התמוטטות השלטון הבריטי בארץ ישראל, הערבים חמושים בכלי משחת שהשיגו מידי הבריטים, יחד עם הלגיון הערבי, מסתערים על הישוב היהודי, ומכריזים בגלוי על כוונתם להשלים את מה שהיטלר לא הספיק. שיירות של משאיות הנושאות מצרכי מזון לישובים נצורים הועלו בלהבות, רבים ממלווי השיירות נשרפו חיים. היהודים נתונים בכול מקום לאש רצחנית משכניהם הערבים, פגזים רסקו יום יום יהודים העומדים בתור לקבלת מנות-מזון דלות. האמריקנים קובעים על-פי דיווחים מודיעיניים ממקורותיהם וממקורות האינטליג'נס הבריטי שהיהודים בארץ-ישראל על סף השמדה. החלה התארגנות המונית של צעירים יהודים לארץ, במטרה להיחלץ לעזרת הישוב היהודי העומד על חייו. צעירים אמריקנים מבקשים להגיע לארץ, חלקם קצינים עם ידע צבאי חשוב, הוכנו כמויות גדולות של נשק מעודפי המלחמה, נשק שכל כך חסר כאן.

ואז... הממשל האמריקני הטיל אמברגו, לפיו כל אזרח אמריקני שייחלץ ויבוא לעזרת היהודים בארץ כמתנדב, וכול אזרח שייתפס מבריח נשק, צפוי לעשר שנות מאסר ואובדן זכויות של אזרח אמריקני.

תוכניות שלום

היו בודדים שבכול זאת הגיעו. ייזכר לטובה הקולונל סטון שכאן שינה את שמו למרקוס כדי להעלים את דבר שהותו בארץ. הקולונל האמיץ נהרג, ועל שמו הישוב טלזסטון בהרי ירושלים. רק בודדים העזו להגיע. המאסות שהתארגנו כדי להגיע, נרתעו ונותרו באמריקה.

ומה אמר הממשל האמריקני? איננו רוצה להיות מעורבים בסכסוך במזרח התיכון (זה לא הפריע להם לדחוף את אפם לתוכניות "שלום" שונות ומשונות, שכולם לטובת הערבים) את זה עשה ועוד איך.

לאחר פלישת צבאות ערב למדינה שמלאו לה אך יום אחד, והכול במטרה להשמידה, האמריקנים לא השמיעו קול מחאה.

הצבא פתח באופנסיבה, כיתר את הצבא המצרי, וחמשת אלפים חיילים ובראשם הקצין גמאל עבדול נאצר מצאו עצמם מכותרים בכיס פלוג'ה, ועמדה בפניהם הברירה להיכנע על נשקם או להיכתש בידי הצבא הטרי של ישראל. מיד באה התערבות מצד האמריקנים שכופפה את ממשלת ישראל, ואפשרה לחיילים המצרים להיחלץ מהמצור יחד עם כלי נשקם. אותו ממשל אמריקני שמנע עזרה למדינה הנאבקת על קיומה בטענה שאינם רוצים להתערב בסכסוך, שב והתערב בגסות בדרישה נחרצת שניסוג מהשטח שכבשנו בסיני.

כך נשארה מדינונת שצורתה סימן שאלה הפוך מוקפת אויבים. בכול לילה חדרו מסתננים ערבים מהשטח הכבוש בידי ירדן ביהודה ובשומרון, ומהשטח הכבוש בידי מצרים ברצועת עזה, בזזו ורצחו אזרחים. אלה היו ה"פידאיון" הידועים, וגם הסורים לא טמנו ידם בצלחת, ומיררו את חיי התושבים על שפת הכנרת, כשהם יורים במכונות ירייה צרורות מוות. הממשל האמריקני לא עשה דבר למנוע זאת, ומאידך כאשר הגיבה ישראל, האמריקנים זעמו, כינסו את מועצת הביטחון, וגינו בכול תוקף את ישראל.

עד מלחמת ששת הימים, פרט למספר קטן של סוללות נ.מ מדגם הוק, וגם זאת רק לאחר שהנשיא קנדי שוכנע שישראל נתונה לסכנה אמיתית, הוא נענה והסכים לספק כמות מצומצמת של כלים הגנתיים. ולאויבינו סיפקו כמות גדולות של כלי משחית הרסניים, למרות שקיבלה סיוע מסיבי מרוסיה. כאשר נאצר נכנס לסיני בניגוד להתחייבויות של מבצע קדש, הוא ציווה על 'כוחות השלום' של האו"ם להסתלק. מדינות ערב התייצבו כולן לצד נאצר, ושר החוץ אבא אבן טס לאמריקה כדי לפגוש את הנשיא לינדון ג'ונסון. זה אילץ את אבן להמתין לפגישה ימים רבים, ולמרות התחייבות בכתב של ארה"ב מהנשיא הקודם אייזנהואר, להתערבות אמריקנית במקרה שהמצרים יעזו לקדם צבא לתוך סיני, או שיחסמו את תעלת סואץ לפני כלי שייט ישראלים, ג'ונסון התחמק בטענה שאינו מוצא את ההתחייבות וכי עליו להתייעץ עם מדינות אירופה, וכך עמדה ישראל לבדה מול אויביה, וניצחה ניצחון מזהיר.

התערבות גסה

כול מי שעיניו בראשו יכול היה לדעת שמלחמת יום הכיפורים נרקמה כמזימה משותפת בין מצרים למעצבי המדיניות באמריקה, ולמרבה הצער בסיוע סוכנים יהודים שהושתלו בעמדות חשובות בקרב קובעי המדיניות של ממשלת ישראל. מצרים של סאדאת פתחה במתקפה מתואמת עם סוריה נגד ישראל בעצם יום הכיפורים. האמריקנים התערבו התערבות גסה שבה מנעו מחיל-האוויר התקפה מקדימה על בסיסי האויב במצרים.

בתקופה הראשונה הוכתה ישראל קשות ואמריקה סירבה לספק נשק. ומזכיר המדינה האמריקני קיסינג'ר אמר: "ניתן לישראלים להקיז דם עד אשר יתרככו לקראת המהלכים שאני עומד לנהל".

רק לאחר שהקזנו דם יקר וחששה של אמריקה פן תשתמש ישראל בנשק גרעיני, באה אספקת נשק ברכבת האווירית. במהלך המלחמה גברה ישראל, חיילנו צלחו את התעלה והארמיה השלישית כותרה מכול עבריה, אפשר היה לכתוש את הצבא המצרי, אבל אמריקה התערבה ובלחץ עצום שהפעילה, אפשרה ישראל אספקת מזון לארמיה, ואפשרה למצרים להיחלץ על כל כלי הנשק שברשותם, דבר שקשה למצוא לו תקדים בדברי הימים. קיסינג'ר לחץ על ישראל, להסיג את כוחותיה שמעבר לתעלה, כאשר כוחות מצריים עדיין החזיקו שטחים ממזרח לתעלה, ולא הרפה, עד שישראל נכנעה.

מאז הקמת המדינה, לא זו בלבד שהאמריקנים מיאנו להכיר במעט מירושלים שהיה בידינו כבירת ישראל-הם אף לא הכירו בכך ששטח זה הוא חלק ממדינת-ישראל וסרבו להיפגש בירושלים בכול פגישה רשמית. אומנם לא היינו צריכים את האישור של אמריקה בזכותנו על ירושלים, אך מגמה זו העידה על הרוחש במסדרונות הממשל.

זה אך מעט מזעיר, על מעללי האמריקנים, ואין לנו אלא לברך כי טראמפ הגיע בעת הזאת למלכות, וכי הממשל היום, רואה בישראל, נכס אסטרטגי חיוני ועוגן של יציבות. וכי שלושת אישים אלה הם ניצים מובהקים שהתנגדותם להסכם הגרעין עם אירן שרקח אובמה, היא נחרצת וחד-משמעית., והם יעניקו למדינת ישראל, סיוע בכול מה שיידרש.