|   15:07:40
דלג
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
כיצד להכין בבית שייקים מיין
קבוצת ירדן
אתם מתכננים מסיבת רווקים לחבר הכי טוב שלכם? כך תעשו את זה נכון!

בעקבות החלומות

בעקבות החלומות בשיר "מה יהיו החלומות" מאת בלפור חקק בשונה לאותם משוררים הרי בלפור חקק בשירו לא משבץ ממש את הנוסח המקראי אלא מרמז עליו בהזכרה במילים שלו בשיר
27/03/2018  |   חגי קמרט   |   כתבות   |   תגובות
בלפור חקק וספרו רשות לתיקון עולם

השיר של בלפור חקק "מה יהיו החלומות" הוא שיר מפתח להבנת הביוגרפיה השירים של בלפור חקק, ובעצם גם של הרצל חקק, כיוון שהמשורר כותב אותו בגוף ראשון רבים, כמו מבטא בשירו את הזהות התאומית. הוא כותב את השיר, כביכול, בשם "הרצל ובלפור חקק". אביא את השיר, ואציג את ההתרחשויות בשיר שלב אחר שלב:

מה יהיו החלומות/בלפור חקק

כְּשֶׁבָּאנוּ לָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה

רָאוּ עָלֵינוּ כָּתְנוֹת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֵינוּ

וּבָאוּ עָלֵינוּ לְהַפְשִׁיטֵנוּ כָּתְנוֹת הַפַּסִּים

וְחוֹתַם הַזָּהָב בְּשׁוּלֵי הַכֻּתֳּנוֹת.

גַּם אָמְרוּ:

וְנִרְאֶה מַה יִהְיוּ הַחֲלוֹמוֹת.

כְּשֶׁבָּאנוּ לָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה

הָיִינוּ מַחֲרִישִׁים וְלוֹחֲשִׁים:

אֶת אַחֵינוּ אֲנַחְנוּ מְבַקְּשִׁים.

יוֹם אָפֵל הָיָה הַיּוֹם הַהוּא.

לֹא רָאוּ אַחֵינוּ צָרַת נַפְשֵׁנוּ.

וְלֹא שָׁמְעוּ.

הַיּוֹם כְּשֶׁאָנוּ מְשׁוֹרְרִים

בְּחַצְרוֹת עַם, בִּטְרַקְלִינִים יָפִים

אֵצֶל שַׂר הַמַּשְׁקִים וְשַׂר הָאוֹפִים

שִׁוִינוּ אַחֵינוּ לְנֶגְדֵּנוּ בַּנְּעִימִים:

כָּתְנוֹת הַפַּסִּים

עלינו תמיד.

וּבְשָׁעוֹת שֶׁל שֵׁינָה טְרוּפָה

בִּרְגָעִים לְלֹא אוֹר

עוֹדֶנּוּ זוֹכְרִים לִפְעָמִים

אֶת הַבּוֹר.

1. רקע כללי

מן המפורסמות הוא שמפגש בין ישן לחדש לא תמיד סוג בשושנים. יש והוותיק יותר חושש מהחדש - מהצעיר, ואף ויהיה בעל כישרונות הרי שמחד-גיסא יראה בו כטירון כמתחיל. ולכן סף הזלזול מצדו לצעיר גובר. ומאידך-גיסא, עלול לפחד ממנו פן יטפס בסולם ההצלחה וייקח ממנו את מקומו.

עם זאת, מובן שהדברים לא חד חד ערכיים, אלא תלויים באופיו ואישיותו של אותו וותיק. כי הרי ידוע שישנם גם אחרים, הנותנים סיכוי לחדש- לצעיר ולא זאת, אלא אפילו לוקחים את הצעירים תחת חסותם עוזרים על ידם והצלחת הצעיר כמוהו כהצלחת הוותיק.

השיר הזה מעלה רעיונות וקווים למפגש בין שני הכוחות הללו. הוותיק מול הצעיר כאשר ברקע דומה כי חבוי פן אחר שאינו מוזכר, אך ידוע לבני אותו הדור והוא הפן העדתי. שמשום רצוננו לא להעלותו על הפרק לא נזכירו לאורך כל הניתוח של שיר זה.

1.1 מבוא קצר לגבי מבנה צורה ותוכן


מבחינת המבנה

המוטו של השיר קשור קשר הדור למבנה השיר והוא מעין קונטרפונקט במוזיקה היינו שני קווים מקבילים שיוצרים ביניהם הרמוניה פנטסטית. העכשיו מול האתמול, או: צעירי העם המתחדש בארצו מול זקני העם אבותיו מתמול שלשום. כאשר באו אל הארץ החדשה, ראו נא בני ישראל שירדו מצרימה וחזרו לארצם הישנה - עתה חדשה - מול צעירים שעלו מהנכר אל ארצם של המאה העשרים! המוטו הזה של הַקְבּלה והליכה מקבילה בין התנ"כי הישן לחדש, לבין הצעירים שעלו ארצה וניסו להיאחז בה (בעיקר במובן הרוחני: שִירה) עובר כחוט השני לאורך השיר.

מבחינת הצורה

כאמור לעיל, קווים מקבילים: מאורעות ימי קדם מול המאה העשרים.

משוררי ימי הביניים התייחדו בכך שנהגו לשבץ שיבוצים מקראיים בשיריהם: כך יהודה הלו, כך אבן גבירול ואחרים. קל ונאה לעקוב אחרי המהלך האסוציאטיבי של המשורר בשיבוציו השונים.

בשונה לאותם משוררים הרי בלפור חקק בשירו לא משבץ ממש את הנוסח המקראי אלא מרמז עליו בהזכרה במילים שלו בשיר. אֶרמֵז ולא שיבוץ. ובכך ניתן לראות חידוש במלאכת השיבוצים האסוציאטיביים בעוצמת זיקה גבוהה לספר הספרים.

למשל: "רָאוּ עָלֵינוּ כָּתְנוֹת הַפַּסִּים", כאשר משורר ימי הביניים היה כותב אולי "וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים." ומשלֵב הפסוק בשירתו.

רבי שלמה אבן גבירול כותב למשל בשירו

קיט1 "אלוהיך אש אוכלה והחטאים ילהט בסבך"

בדברים ד 24 כתוב: "כד כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא". זאת אומרת: הציטוט בשירת ימי הביניים הוא מדויק וכך הוא משתבץ בשיר. בשני המקרים ניתן לראות קשר אסוציאטיבי במעברים בשיר בין שיבוץ לשיבוץ אלא אצל משוררי ימי הביניים הקשר הוא רציף ואלו אצל בלפור חקק הקשר לא חייב להיות רציף. והבדל נוסף כאמור: שם השיבוץ כלשונו וכאן מרומז אל הנוסח המקראי. בלפור חקק נוקט בדרך הארמז ולא בדרך השיבוץ.

הצורה היא התחלה מפיאנו: היינו עלייה לארץ עם תקוות ושמחה עליה בקרשנדו, על לשיא של ההצלחה למרות כל הקשיים. ובכל זאת, זיכרונות של מידי פעם על פגעי העבר (הבור) היינו מעין ירידה קלה ב"קשת" או בפעמון השיר. הבור (בשורה האחרונה), מרמז כמובן לבור של יוסף, הבור אליו הוא הושלך.

מבחינת התוכן:

שיר תיאורי-סיפורי שהולך ומתפתח עד לשיא: מהכמיהה לארץ החדשה העלייה אליה, קבלת הפנים הלא יפה (בלשון המעטה), המאבק להישרדות ולהכרה, עד ההצלחה וההליכה בטרקלינים סלונים עם יקירי עמך ישראל כאשר ברקע צץ מידי פעם או מזכיר מידי פעם אותו "בור" את ההתחלה הקשה. השיר מתנהל באנלוגיה לסיפור יוסף.

2. השיר עצמו התייחסות תוכנית (פה ושם נגיעה צורנית)


2.1 בית ראשון:

כְּשֶׁבָּאנוּ לָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה רָאוּ עָלֵינוּ כָּתְנוֹת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֵינוּ וּבָאוּ עָלֵינוּ לְהַפְשִׁיטֵנוּ כָּתְנוֹת הַפַּסִּים וְחוֹתַם הַזָּהָב בְּשׁוּלֵי הַכֻּתֳּנוֹת. גַּם אָמְרוּ: וְנִרְאֶה מַה יִהְיוּ הַחֲלוֹמוֹת.

כשם שבני ישראל ירדו מצרימה ומשם חזרו לארץ כנען הישנה החדשה, כך שני הצעירים (הרצל ובלפור חקק) עלו לארצם הישנה, והחדשה לגביהם. כשם שאחֵי יוסף קנאו בו והתנכרו לו והורידו ממנו את כתונת הפסים שהיה בעצם נשמת אמו ההולכת כצל עמו לשומרו (מעין קמע של אהבה), כך התנכרו אחֵי העם (והרי כל ישראל אחים הם) לשני הצעירים המבטיחים המוכשרים וניסו לקרוע מעליהם מתוך קנאה והתנשאות ויוהרה את כתונת הפסים שעשתה להם אמם אשר הכירה וידעה מי הם גוזליה.

ההבדל (שאינו הבדל) הוא שבמקרא כתוב שישראל היינו יעקב עשה לבנו את כתונת הפסים. אך ברור לכולנו שרחל עשתה לו וישראל הוא יעקב, לקח את החזקה עליה לעצמו, כאילו הוא בעל החולצה והוא הנותן אותה. כך שהקו מקביל כאן: האֵם עשתה לילדיה את הכותונת, וגם במקרא רחל עשתה את הכותונת.

בשיר: וּבָאוּ עָלֵינוּ לְהַפְשִׁיטֵנוּ כָּתְנוֹת הַפַּסִּים

במקרא: וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת-יוֹסֵף אֶת-כֻּתָּנְתּוֹ, אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים- בראשית ל"ז, 23.

בשיר: וְנִרְאֶה מַה יִהְיוּ הַחֲלוֹמוֹת.

במקרא: וְנִרְאֶה, מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו (בראשית ל"ז, 20).

לחותַם הזהב יש משמעות תנ"כית א .שמות כ"ח: שם מתואר האפוד שעשוי היה חותם זהב (ו ו וְעָשׂוּ, אֶת-הָאֵפֹד: זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן תּוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר--מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב". וכן בהמשך יא יא מַעֲשֵׂה חָרַשׁ, אֶבֶן--פִּתּוּחֵי חֹתָם תְּפַתַּח אֶת-שְׁתֵּי הָאֲבָנִים, עַל-שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב, תַּעֲשֶׂה אֹתָם ב .שיר השירים: שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל-לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל-זְרוֹעֶךָ--כִּי-עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה: רְשָׁפֶיהָ--רִשְׁפֵּי, אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה. היינו: האפוד מצד אחד של הכהן הגדול-קודש! ומצד שני: חותם האהבה. שני צירופים אלו מתקשרים לחותם הזהב שבשולי הכותונת שעשתה להם אמם. את זה גם את הקודש ואם את היצירה מתוך אהבה ניסו לקחת מהם אותם מתנשאים יהירים.

יש כאן שני ביטויים חזקים מאוד המתקשרים לרקע שכתבנו לשיר:

ּובָאוּ עָלֵינוּ לְהַפְשִׁיטֵנוּ כָּתְנוֹת הַפַּסִּים גַּם אָמְרוּ: וְנִרְאֶה מַה יִהְיוּ הַחֲלוֹמוֹת.

לא רק שניסו להפשיט מעליהם את כתונת הפסים כשם שאחי יוסף הפשיטו אותו מכתונתו, אלא מזכיר גם את קריעת הממלכה מעל שאול על-ידי שמואל. היינו: לקרוע מעליהם את עולמם את ממלכת השירה שלהם, את שירתם החדשה היפה. ואז, כאשר ייטלו וייקחו הם את העט מידם, או אז נראה מה יהיו חלומותיהם, מה הם יכתבו.

שוב הטקסט 'המאה ועשרימי' הולך בד-בבד עם הטקסט המקראי. ויש כאן משום זלזול-לעג לרש, וחמור מזה ניסיון של השתקה או הכאה בסנוורים, עד כדי הלם! ברור שהדרמטיות שבכך מרגיזה כבר מכאן את הקורא ויוצרת ריחוק מאחיהם (הסופרים המשוררים הוותיקים) שבארץ החדשה.

2.2 בית שני:

כְּשֶׁבָּאנוּ לָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה הָיִינוּ מַחֲרִישִׁים וְלוֹחֲשִׁים: אֶת אַחֵינוּ אֲנַחְנוּ מְבַקְּשִׁים. יוֹם אָפֵל הָיָה הַיּוֹם הַהוּא. לֹא רָאוּ אַחֵינוּ צָרַת נַפְשֵׁנוּ. וְלֹא שָׁמְעו.

בהמשך סיפורִי רציף לבית ראשון- בהבט תנכ"י - כאן בהיפוך! בתנ"ך, יוסף היחיד הולך לדותן לראות בשלום אחיו, אותם הוא מבקש לראות. כאן בשיר: כאשר באו האחים אל הארץ החדשה היו מחרישים ולוחשים, היינו: נוקטים בענווה ובייראה, הן בשל הקודש אליו הגיעו והן בשל ההערכה לזכות הראשונים של אחיהם (המשוררים הסופרים), שכבר נמצאים בארץ. אך הם השניים (הרצל ובלפור חקק) ביקשו את אחיהם, היינו: רצו לתת מעצמם עבורם רוצה לומר עבור העם כולו. אך כמו שתמיד קורה- המציאות מאכזבת היא קשה ואפלה טחו עיניהם של אחיהם מראות את צרתם של האחים.

בשיר: אֶת אַחֵינוּ אֲנַחְנוּ מְבַקְּשִׁים

בתנ"ך: אֶת-אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ (בראשית ל"ז, 16).

בשיר: לֹא רָאוּ אַחֵינוּ צָרַת נַפְשֵׁנוּ / וְלֹא שָׁמְעו.

בתנ"ך: אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ, וְלֹא שָׁמָעְנו (בראשית מ"ב, 21.

הישראלים הגיבו בהתעלמות: היינו: את מַטה הנדודים של המשפחה, את כל שעברה, אסונות ויגיעות עד שהגיעה אל הארץ הזו. וכאן במקום לאַפשר לשניים לתת מעצמם בלא תמורה לתת, חסמו אותם האנשים היהירים במסך חשכה אפל.

2.3. בית שלישי

הַיּוֹם כְּשֶׁאָנוּ מְשׁוֹרְרִים בְּחַצְרוֹת עַם, בִּטְרַקְלִינִים יָפִים אֵצֶל שַׂר הַמַּשְׁקִים וְשַׂר הָאוֹפִים שִׁוִינוּ אַחֵינוּ לְנֶגְדֵּנוּ בַּנְּעִימִים: כָּתְנוֹת הַפַּסִּים עָלֵינוּ תָּמִיד.

מסתבר שהחיים עשו את שלהם, ואת הכישרונות והיכולות אי-אפשר היה לקחת מהשניים ההם- המשוררים הרצל ובלפור חקק. הם עלו וגבהו על כל העדיים כיוסף שגבה במצרים, וישב אצל שולחן מלך ושרים - כך הם גבהו וסובבו במחוזות של סופרים ומשוררים ואחזו בצמרות ופסגות היצירה. באנלוגיה לסיפור יוסף, כאן נזכרים שר המשקים ושר האופים, המופיעים בסיפור בבראשית מ"א, 9. עם זאת כשם שנאמר בתהילים ט"ז ח "שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד: כִּי מִימִינִי, בַּל-אֶמּוֹט". כך הם מחלו על קבלת הפנים האפלולית והמשיכו לשאת פניהם אל האור ולכבד את האחר: "שִׁוִינוּ אַחֵינוּ לְנֶגְדֵּנוּ בַּנְּעִימִים: הם לא עשו כמעשה קבלת הפנים האפלולית של אחיהם בארץ החדשה אלא קיבלו פני אחיהם במגילת האור והאהבה.

הביטוי החותם את הבית: כָּתְנוֹת הַפַּסִּים עָלֵינוּ תָּמִיד. מזכיר את מה שאמר טל ברודי בזמנו "אנחנו על המפה".

כלומר: למרות הכל נוע ינוע! כתונת הפסים לא ירדה מעלינו כפי שירדה מגופו של יוסף. אותנו לא הצליחו להפשיט מערכינו ומהמורשת שלנו. אנחנו גאים והצלחנו בדרכנו ואהבת אמנו עִמנו לאורך כל הדרך. עם כל זאת, עם ההצלחה עם ההליכה בבגדי משי בטרקלינים מוזהבים, עדין זוכרים הם תמיד את כור מחצבתם, את כל שקיבלו מאמא, את אותה כתונת פסים שאי-אפשר היה להסירה מעליהם- ולא רק משום שהייתה שזורה ורקומה בחוטי זהב של אהבה עמוקה מאם לילדיה.

2.4. בית רביעי

וּבְשָׁעוֹת שֶׁל שֵׁינָה טְרוּפָה בִּרְגָעִים לְלֹא אוֹר עוֹדֶנּוּ זוֹכְרִים לִפְעָמִים אֶת הַבּוֹר.

הסיפא של השיר מעצים עצבות וכעס. ברגעים ללא אור היינו בשעת צוק העתים בשעה קשה- זוכרים לפעמים (לא תמיד) את הבור. כזכור אחי יוסף זרקו אותו אל הבור במטרה להורגו... האנלוגיה אל מעשה אנשי הארץ לאחים מעורר פלצות וחלחלה ואומנם כך באמת הרגשנו - אנו החברים של הרצל ובלפור - באותה תקופה כלפי אותם מתנשאים גאים שחשבו עצמם באולימפוס ולא ידעו להעריך את האוצרות שהילכו לידם.

3. השיבוצים או הקשר האסוציאטיבי בשיר

אפשר לעקב אחר האסוציאציות התנ"כיות של המשורר. מעין אנלוגיה לדרכם של משוררי ימי הבינים המשבצים שיבוצים תנכ"ים על דרך אסוציאטיבית.

הנה לסיכום השיבוצים:

כְּשֶׁבָּאנוּ לָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה

ישעיהו ס"ה י"ז: כִּי-הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים, וָאָרֶץ חֲדָשָׁה; וְלֹא תִזָּכַרְנָה הָרִאשֹׁנוֹת, וְלֹא תַעֲלֶינָה עַל-לֵב.

רָאוּ עָלֵינוּ כָּתְנוֹת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֵינוּ

מה היא הארץ החדשה? ארץ ישראל כמובן אז המלה ישראל מזכירה למשורר את ישראל אבינו ובשל כתונת הפסים הפסוק הוא:

בראשית ל"ז 3 ג וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים

וּבָאוּ עָלֵינוּ לְהַפְשִׁיטֵנוּ כָּתְנוֹת הַפַּסִּים

בראשית ל"ז 23 " כג וַיְהִי כַּאֲשֶׁר-בָּא יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת-יוֹסֵף אֶת-כֻּתָּנְתּוֹ אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו".

כתונת הפסים שנעשתה ליוסף נרקמה מתוך רקמות הלב . מתוך אהבה גדולה מכאן האסוציאציה המובילה אל שיר השירים. שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל-לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל-זְרוֹעֶךָ--כִּי-עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה: רְשָׁפֶיהָ--רִשְׁפֵּי, אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה. ולכן חוֹתַם הַזָּהָב בְּשׁוּלֵי הַכֻּתֳּנוֹת. חותם האהבה המשולה לזהב.

חושב המשורר מה מקור השנאה ליוסף שהפשיטו אותו את כתונת הפסים? תשובה: חלומותיו! ל"ז 5: "וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם, וַיַּגֵּד לְאֶחָיו; וַיּוֹסִפוּ עוֹד, שְׂנֹא אֹתוֹ. ומכאן האסוציאציה המתבקשת היא:

ְגַּם אָמְרוּ:

וְנִרְאֶה מַה יִהְיוּ הַחֲלוֹמוֹת.

בראשית ל"ז 20: "וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו.

סיכום ביניים:

הציניות ורעות הרוח היא שהם ניסו להדביר או לכבות את אש האהבה ואת החלום של הצעירים בארצם החדשה. הם ניסו להכות ברצון ההגשמה העצמית שלהם.

הלאה:

מחרישים ולוחשים: מזכיר את חנה הצדיקה אשת אלקנה. שמואל א 13 "יג וְחַנָּה, הִיא מְדַבֶּרֶת עַל-לִבָּהּ--רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת, וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ; וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי, לְשִׁכֹּרָה. מכאן החרש והלחש.

ומכאן חוזר אל יוסף מבקשים: אגב מחרישים לוחשים לאותה חריזה עם מבקשים:

אֶת אַחֵינוּ אֲנַחְנוּ מְבַקְּשִׁים

בראשית: ל"ז טז וַיֹּאמֶר אֶת-אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה-נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים:

יוֹם אָפֵל הָיָה הַיּוֹם הַהוּא.

מזכיר את ישעיהו ח פסוק 22 "וְאֶל-אֶרֶץ, יַבִּיט; וְהִנֵּה צָרָה וַחֲשֵׁכָה מְעוּף צוּקָה, וַאֲפֵלָה מְנֻדָּח"

הנה בארץ החדשה שקיווה בה לטוב באה אפלה.

לֹא רָאוּ אַחֵינוּ צָרַת נַפְשֵׁנוּ.

בראשית מב 21: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ"

וְלֹא שָׁמְעוּ.

בני ישראל היא עם קשה עורף ולא פעם סרו ממצוות ה' ולא שמעו לתורתו.

למשל מלכים ב יז 14 "וְלֹא, שָׁמֵעוּ; וַיַּקְשׁוּ אֶת-עָרְפָּם, כְּעֹרֶף אֲבוֹתָם, אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִינוּ, בַּיהוָה אֱלֹהֵיהֶם".

הלאה:

אך היום כאשר מהלכים הם בטרקלינים - אצל שר המשקים והאופים. שוב בראשית מ"א 9: "ט וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר אֶת-חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם. 10: "יפַּרְעֹה קָצַף עַל-עֲבָדָיו וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים אֹתִי וְאֵת שַׂר הָאֹפִים. וכן:

· שִׁוִינוּ אַחֵינוּ לְנֶגְדֵּנוּ בַּנְּעִימִים: כמו הפסוק מתהילים ל"ח 8

· שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד: כִּי מִימִינִי, בַּל-אֶמּוֹט.

כָּתְנוֹת הַפַּסִּים עָלֵינוּ תָּמִיד. כמו שנאמר על-ידי גלילאו גלילי" ובכל זאת נוע ינוע "היינו כתונת הפסים עדיין עליהם כמו " לא ימוש ספר התנ"ך הזה מפיך".

וּבְשָׁעוֹת שֶׁל שֵׁינָה טְרוּפָה

בִּרְגָעִים לְלֹא אוֹר

עוֹדֶנּוּ זוֹכְרִים לִפְעָמִים

אֶת הַבּוֹר.

תהילים קלז 1 עַל נַהֲרוֹת, בָּבֶל--שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם-בָּכִינוּ: בְּזָכְרֵנוּ, אֶת-צִיּוֹן.

בראשית ל"ז 22: "כב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל-תִּשְׁפְּכוּ-דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל-הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל-תִּשְׁלְחוּ-בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל-אָבִיו.

בשני קווים מקבילים פוסע השיר אט אט- התנ"ך מול מציאות ימינו, עליות וירידות מול עליות וירידות אהבה וקנאה מסירות אומץ ורצונות, כאן ושם.

נצחונם של האחים הוא גם נצחונה של כתונת הפסים, היינו: של ישראל האב בתנ"ך מול סעידה האם האוהבת במציאות החדשה.

הערות

1. וראה דב ירדן שירי הקודש לאבן גבירול עמוד 372 תשלג.

תאריך:  27/03/2018   |   עודכן:  27/03/2018
חגי קמרט
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
הטלת רימון היד על בית הכנסת מסעודה שם טוב ב-14 בינואר 1951, במהלך רישום יהודי עירק לעלייה לישראל, גרם למותם של שלושה אנשים ופציעת ששה קשה ו-19 קל וכצפוי לסערת רוחות בקרב הקהילה היהודית. מאחר שהממשלה העירקית לא הזדרזה לפרסם את ממצאיה, הופרחה שמועה זדונית שהתנועה הציונית ביצעה את המעל במגמה לזרז את יציאת היהודים מעירק. הטחת אשמת השווא החמורה בתנועה הציונית פגעה בחבריה ובאיש שעמד בראשה מרדכי בן פורת. במשך כל השנים הוא נלחם על טיהור שמה של התנועה הציונית ושל שמו, כולל בתביעת דיבה בבית משפט, וקיווה לחשיפת האמת על הפרשה.
27/03/2018  |  צבי גבאי  |   כתבות
רשלנות של הפרקליטות, טעות (או "טעות") של בית המשפט העליון ובעיקר עבירות שיבוש חמורות מצידו של אהוד אולמרט, הן שהביאו לזיכויו מחמת הספק של אולמרט מהאישום המרכזי נגדו בפרשת הולילנד ולקיצור מאסרו בארבע שנים וחצי. כאשר אולמרט מנופף באותו זיכוי וטוען "זוכיתי לחלוטין בפרשת הולילנד", News1 מזכיר מה היו העובדות כהווייתן.
27/03/2018  |  איתמר לוין  |   כתבות
השופט: דוד שאול גבאי-ריכטר, בית משפט השלום בירושלים
27/03/2018  |  איתמר לוין  |   כתבות
כשליש מהמזון המיוצר בעולם לצריכת אדם נזרק לפח או יורד לטמיון בדרכים אחרות. עם זאת, כמות מזון גדולה הרבה יותר "מתבזבזת" עקב הרגלי אכילה הכרוכים בשימוש לא יעיל במשאבי טבע. במחקר חדש המתפרסם (יום ב', 26.3.18) בכתב-העת המדעי רשומות האקדמיה האמריקנית למדעים (PNAS), מצאו מדעני מכון ויצמן למדע ושותפיהם למחקר, דרך חדשה להגדיר ולכמת "אובדן מזון אלטרנטיבי", בהשראת המושג הכלכלי "עלות אלטרנטיבית" (עלות אובדן החלופה), אשר מתייחס לעלות בחירת חלופה מסוימת על חשבון חלופות אחרות.
26/03/2018  |  עידן יוסף  |   כתבות
מדי שנה מטפלים צוותי מד"א במאות אירועי טביעה בחופי הרחצה, בבריכות ובמאגרי המים השונים בארץ. במהלך עונת הרחצה הקודמת עמדו כוחות מד"א בכל רחבי הארץ בכוננות והעניקו טיפול רפואי ל-234 בני-אדם שנמשו מהמים, מהם: 124 בחופי הים התיכון, 22 בחופי ים המלח, שמונה בחופי אילת, שמונה בחופי הכנרת, 40 בבריכות ציבוריות, 22 בבריכות פרטיות, שלושה בגן השלושה (סחנה), חמישה בנהר הירדן ושני מקרים במאגרי מים ברחבי הארץ.
26/03/2018  |  זכי הלר  |   כתבות
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
צבי גיל
צבי גיל
האירוע היה משהו ומישהו, נכון יותר מי שהם, שאני מלווה במשך עשרות שנים    היו שם כל המי ומי מבין מקימיי הטלוויזיה הישראלית ומעצביה בשעתה היפה
יורם אטינגר
יורם אטינגר
ב-2024 יש 69% רוב יהודי בשטח המשולב של יהודה, שומרון ו"הקו הירוק" - לעומת 39% מיעוט ב-1947 ו-9% ב-1900 - הנהנה מרוח גבית של שיעור פריון ומאזן-הגירה-חיובי    אין פצצת זמן דמוגרפית ער...
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
יש מחלוקת בקרב החוקרים בנוגע לגודל האוכלוסייה במאה ה-19 ולגבי המספר המדויק של כל קבוצה דתית, אבל, הריבוי הטבעי המוסלמי היה אטי בהשוואה לגידול האוכלוסייה היהודית והנוצרית
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il