קובץ ידיעות בנוגע למשטרה, פרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה - כולן מסוף השבוע שעבר - ולצידן הערות שלנו.

1. הידיעה: אביחי מנדלבליט אישר נוהל בנוגע לעדויות של עובדי מדינה בהליכים אזרחיים בהם המדינה היא צד, ולפיו הפרקליטות תקבע מה יגיד עובד מדינה שזומן לעדות ועם מי יהיה לו מותר לדבר. ההערה: מדובר בחשש ממשי לשיבוש הליכים ובהתנהלות שלא תעלה על דעתו של כל צד אחר.

2. הידיעה: להב 433 גייסה עדי מדינה בפרשת אלון חסן בניגוד לנוהלי היועץ המשפטי לממשלה. פרקליטות מחוז דרום חתמה איתם על הסכם ולפיו הם אינם העבריינים העיקריים במעשים עליהם העידו, למרות שההפך הוא הנכון. ההערה: מי שאישר את ההסכם הזה, מומי למברגר, קיבל קידום לתפקיד המשנה לפרקליט המדינה.

3. הידיעה: עדים וחשודים בפרשת חסן נחקרו כאשר הם אזוקים שלא לצורך. כמה מן העדים קיבלו רק ערב עדותם הודעה על סגירת התיק נגדם. ההערה: לפחות החלק השני הוא נוהג קבוע של הפרקליטות, המשמש אותה כדי להטיל אימה על עדים.

4. הידיעה: אלי אברבנאל, אז המשנה לפרקליט המדינה, הורה למשטרה לחקור את עצמה בנוגע להשלכות פרשת מלכה-פישר על פרשת חסן - בניגוד לחוק. ההערה: אברבנאל קיבל קידום והוא כיום שופט מחוזי.

5. הידיעה: חלקים משמעותיים מחקירותיהם של עדים וחשודים בפרשת חסן לא תועדו. מדובר בהתנהגות שחוזרת על עצמה למרות שבית המשפט מעיר עליה שוב ושוב. ההערה: בית המשפט כבר אמר את מה שרצינו להגיד.

6. הידיעה: גורמים במערכת המשפט שעקבו אחרי תיק אלון חסן מתחו ביקורת נוקבת נגד התנהלות השופט יואל עדן בתיק, וטענו, כי הוא הפגין יחס עוין כלפי התביעה, שכלל התבטאויות בעייתיות, קטיעת טיעוני התובעים ומתן אפשרות לסנגורים "להתעמר בהם". ההערה: ברור לחלוטין שה"גורמים" הללו הם אנשי הפרקליטות, קרוב לוודאי - התובעים בתיק. במקום להתמודד עם פסק הדין, הם מטילים רפש בשופט. והם עוד יותר גרועים מאהוד אולמרט; הוא לפחות אומר את הדברים בגלוי.

7. הידיעה: המדינה מודיעה לבג"ץ ששלב א' של הגדלת שטח המחיה של אסירים, עליה הורה בית המשפט העליון, יבוצע באיחור של 13 חודשים וארבעה חודשים לאחר המועד לביצוע פסק הדין כולו. ההערה: המדינה עשתה דין לעצמה ופשוט אינה מקיימת את פסק הדין.

רק כדי להשלים את התמונה, עוד שלוש ידיעות מהחודש שעבר בצורה טלגרפית. בית המשפט העליון נוזף במדינה שהגישה עידכון ברגע האחרון: "לא נסכים שיתייחסו אלינו בזלזול". בג"ץ למדינה בדיון קודם על פסק הדין בנוגע לבתי הכלא: "פסק דין זה לא המלצה". בג"ץ על איחור של המדינה בהגשת תגובה בעתירה של משפחת גולדין: "ושוב המדינה קובעת עובדה דיונית".

המשותף לכל הידיעות הללו: התנהגות בלתי תקינה, בלתי אתית ואף בלתי מוסרית של הרשויות האמורות להוות אות ומופת להקפדה על כל תג בחוק. התנהגות שאותן רשויות עצמן לא היו עוברות עליה לסדר היום, אם היא הייתה באה מכם או ממני. התנהגות המעמידה בספק את היושרה המקצועית ואת הזכות המוסרית שלהן לחקור ולהעמיד לדין את מי שמשבש הליכים, מפר את החוק ומבזה את בית המשפט.

זה לא צירוף מקרים

למה המשטרה, הפרקליטות והיועץ המשפטי מתנהגים כך? כאשר נשאל ג'ורג' מאלורי מדוע הוא רוצה לטפס על האוורסט, השיב: "כי הוא שם". התשובה לשאלה שלנו היא: "כי הם שם". כי הם יכולים. כי הם במעמד בו אין עליהם ביקורת אמיתית, או ביקורת בכלל. כי מח"ש סוגרת את רוב התלונות על שוטרים בלי לבדוק אותן. כי הפרקליטות הצליחה לסרס את נציבות הביקורת. כי היועץ המשפטי מקבל מבית המשפט העליון יד חופשית ורוח גבית. ובקיצור: הם מתנהגים בצורה בריונית כי איש אינו מונע זאת.

ועוד היקש, הפעם מהמסורת היהודית. למרות שאנחנו בחג הפסח, הסיפור הוא על יום הכיפורים. ר' חיים מבריסק היה דורש מהחולים לאכול ככל שיידרש. שאלו אותו: מדוע כבודו מקל בדיני יום הכיפורים? השיב ר' חיים: אני לא מקל ביום הכיפורים, אני מחמיר בפיקוח נפש. וההיקש: אני הקטן לא מקל עם העבריינים, אני מחמיר עם רשויות האכיפה. הדרישה שהרשויות יהיו נקיות מכל רבב, אינה עומדת בסתירה להכרה בחשיבותן העצומה למאבק בפשיעה על כל סוגיה. הביקורת על הרשויות אינה באה להצדיק השתלחויות בהן מצד פוליטיקאים, עבריינים ופוליטיקאים-עבריינים.

אם היינו נוברים קצת יותר בארכיון, היינו מגלים שלא מדובר בצירוף מקרים. היינו מגלים עוד ועוד פסקי דין המצביעים על חיפושים ומעצרים בלתי חוקיים, העדר תיעוד של חקירות, ביזוי החלטות שיפוטיות, התעלמות מהוראות בית המשפט ומרעין בישין נוספים. חלק מהמצב הזה נובע מאישים העומדים בראש המערכות - שי ניצן ורוני אלשיך הם דוגמאות בולטות. אבל חלק, ואולי הרוב, נובע מכך שהמערכות עצמן יודעות שאיש לא יגע בהן. התקשורת כותבת - והשיירה עוברת. בתי המשפט מותחים ביקורת - ולא נוקטים בשום צעד מעשי. הפוליטיקאים מדברים - והשוטרים והפרקליטים מנפנפים אותם.

התנהלות בריונית שכזאת היא תסמין לריקבון הנובע מתחושת "אני ואפסי עוד". היא מלמדת על זלזול עמוק בחוק ובציבור. היא מצביעה על פקידים שהפכו בעיני עצמם לשליטים כל-יכולים. היא תוביל לכך שגם הציבור יחליט שהחוק אינו חל עליו ולאובדן אמון מוחלט במערכות האכיפה. ומכאן קצרה הדרך לאנרכיה שתקעקע את שלטון החוק ואת יסודותיהן של המדינה והחברה. כן, אם יש מישהו שבאמת מאיים על קיומה של המדינה - זה לא אירן ולא חמאס ולא ארגוני הפשיעה ולא השחיתות השלטונית. אלו הן מערכות אכיפה שנוטלות את החוק לידיים.