הכול מצביע על כך, שמתחת לפני השטח יש זרמים של מחאה, בקרב השכבות החלשות ובקרב שכבות הביניים, מהן שואב הליכוד את כוחו. מחאה זו היא פועל יוצא של הפגיעה המתמשכת של ממשלת שרון ביסודות הבסיסיים של מדינת הרווחה וביצירת פערים, שהביאו יותר ממיליון וחצי בני אדם, וכל ילד שלישי, אל מתחת לקו העוני!
אנו שומעים פרשנים מלומדים שטוענים כי במדינת ישראל לא מחליפים שלטון על-רקע חברתי. האמנם?
מנחם בגין ניצל את מצוקת ארץ ישראל השניה והוביל אותה למהפך הפוליטי הראשון. איש בשכונות ובערי הפיתוח לא ידע היכן היא בית אל או איפה נמצאת עמנואל. הם הצביעו ליכוד מתוך מצוקה ומחאה. מהפך 77 היה מהפך חברתי ללא ספק.
גם המהפך שביצע יצחק רבין ז"ל היה מהפך חברתי ולא מדיני-ביטחוני. ישראל מאסה בשחיתות ובזלזול באזרח הפשוט והעדיפה את יצחק רבין, איש נקי כפיים, והאמינה כי יחזיר למדינה לא רק ביטחון אישי אלא בעיקר את המוסר והתקינות השלטונית.
אנחנו חייבים להאמין שאנחנו נמצאים ערב המהפך השלישי, מהפך בו מאות אלפים נפגעי שלטון הליכוד, יפנו לו עורף על-רקע בגידתו בהם ובשל הפגיעה המתמשכת באיכות חייהם ובכבודם ויחפשו אלטרנטיבה. כאשר עמיר פרץ יעמוד בראש "העבודה" למאוכזבי הליכוד תקום אלטרנטיבה: הצבעה לעבודה ולאותיות אמת בקלפי.
מפלגת העבודה חייבת לצאת לרחוב, להיכנס אל מחוזות הליכוד, ללא מורא וללא חשש, בביטחון ומתוך עמדה חברתית ברורה ולומר: די לעוני, די לזלזול באדם!
כבר היום, עצם ההתמודדות של עמיר פרץ על ראשות העבודה גורמת לזעזוע בליכוד. תארו לעצמכם מה יקרה כאשר עמיר פרץ יהיה יו"ר "העבודה"!
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
