חוקים נפיצים

הכנסת שבה מהפגרה הארוכה. המושב הנוכחי אמור לעסוק בחוקים נפיצים: חוק הלאום, חוק הגיוס וחוק פסקת התגברות. מתי תעסוק הכנסת והממשלה בעניין העלייה הנוצרית מאתיופיה באופן ענייני ולא בדיון שטיחי שמונעים מלחצים פוליטיים?

כזכור, במושב החורף התחוללה מהומה רבתית, שגרמה כמעט להקדמת הבחירות לכנסת ה-21 ממועד הקבוע בחוק. יציבותה של ממשלת נתניהו מסתבר, תלויה ועומדת בהחלטות שלו בלבד. המפלגות המרכיבות את הקואליציה, אין להן את האומץ לפרק את הממשלה וללכת לבחירות.

ח"כ משה כחלון, שר האוצר ויו"ר מפלגת כולנו, נמצא תחת לחץ מצד כלי תקשורת רבים שרוצים בהקדמת הבחירות, בתקווה שמא יצליחו להשפיע על הציבור הישראלי, על דפוסי ההצבעה, שלו וישלחו את הליכוד ואת נתניהו לספסלי אופוזיציה.

אך שר האוצר, יודע כי פיזור הכנסת, משמעו פירוק ממשלת ימין שממנה צמח, והוא עלול לגבות ממנו מחיר פוליטי קשה, עם פתיחת הקלפיות. לכן ימשיך להראות כאילו הוא מתנגד לחוקים שהועלו במושב הנוכחי, אך לא ימתח עד הסוף את החבל, כי הוא יודע, לכיסא שר האוצר לא בטוח יוכל לחזור בקדנציה הבאה.

לכן, אין ספק שהממשלה ה-34 תשרוד גם את המושב הנוכחי. זאת למרות המחלוקות הנראות לעין על אי-הסמכה לחקיקת חוק הלאום שמקדמת סיעת הליכוד שמרכיבה את הממשלה. חוק הגיוס הוא הנפיץ ביותר. לסיעות החרדיות - ש"ס ויהדות התורה, יש עניין פוליטי חזק, להביא להישג פוליטי שיביא להם תמיכה פוליטית במגזר החרדי. אך הצלחתם הינה הפסד פוליטי לליכוד, וליאיר לפיד ולמפלגתו יש עתיד, הבנויים פוליטית על שינאת החרדים. כלומר, כל הישג פוליטי לסיעות חרדיות הוא חיזוק פוליטי ליאיר לפיד.

ללא בקרה

חוק פסקת התגברות, נולד כתוצאה מפסילת חוקים על-ידי בית המשפט העליון, קרי: החוק להוצאת המסתננים מישראל והעברתם למדינות אחרות. המדינה רוצה לבצע שינוי בחוקי היסוד הקיימים, שעל פיהם פסל את בג"ץ החוקים שקודמו בשנים האחרונות בעניין הוצאת המסתננים לישראל. שינוי חוק היסוד, ימנע כנראה מבית המשפט העליון מלפסול את חוק המסתננים שהמדינה רוצה לקדם ולהוציא מתוכה את המסתננים.

בנוסף לשלושת החוקים שיהיו ליבת המאבק של סיעות הקואליציה והאופוזיציה, הגיע הזמן שגם הסיעות החרדיות, ומפלגת הבית היהודי, המנפנפים בנישה של דאגה לצביונה היהודי של המדינה, ידונו לעומק בעניין עליית האתיופים הטוענים שהם צאצאי יהודים שהמירו את דתם במאה ה-19.

החל משנת ה-1995 ישראל מעלה במסגרת חוק הכניסה, ממניעים של לחץ פוליטי, אתיופים שאינם זכאי לחוק השבות לישראל. כידוע, חוק השבות הוחל על יהודי אתיופיה בשנת 1973 ומתוקף זה עלתה כל קהילת ביתא ישראל.

במשך שני עשורים עלו מעל 50 אלף אתיופים הטוענים שהם פלשמורה. למרבה הצער, עלייה זו מתבצעת ללא בקרה, קרי: בירור ובדיקה על זיקתם ליהדות ובפרט לפלשמורה. מי שבודקים ומאשרים את עלייתם הם גורמים בעלי אינטרס כלכלי שהעלייה זו, הפכה ללחם ולמחאה שלהם. הרבנים הראשים הפכו את עצמם לחותמת גומי. כלומר, הם מקבלים מספרים יבשים וחותמים עליהם, כאילו מדובר בסחורה. היה צריך לבדוק כל אדם לגופו בשיתוף פעולה עם הקייסים וזקני העדה מביתא ישראל, ואם נמצא שהוא מזרעי ישראל, מוכן לנטוש את הנצרות ולהשתנות בפנימיות ובאורח החיים, כך אולי, הינו מונעים עליית מיסיונרים רבים.

אורי קונפורטי, קונוסול הסוכנות היהודית באתיופיה, שחיבר את הספר "ציונות הפוך על הפוך", תעד במשך ארבע שנות שליחותו באתיופיה את המציאות אמיתית ומביא עובדות חותכות - "40% מהאנשים שעלו אינם מזרעי ישראל". המציאות באמת חמורה. לא זיקתם לביתא ישראל קובעת את זכאותם לעלייה, אלא קירבתם לארגונים: מי שקבעו מי זכאי לעלייה ומסרו את שמותיהם למשרד הפנים, הם הארגונים. מרגע שהממשלה מאשרת את המכסה לעלייה, הארגונים הופכים לשחקנים מרכזים בקביעת זכאי עלייה, וכך הפכו את מבקשי העלייה ואת המשפחות שעלו כבר לישראל לבני ערובה.

כוח פוליטי

לאורך שני עשורים, הארגונים הם שקבעו מי זכאי לעלות, הם אלה שהעבירו שמות למשרד הפנים שהנפיק אך ורק אשרות עלייה. הדבר הזה, הפך את מבקשי עלייה ואת משפחותיהם שכבר עלו, לבני ערובה על-ידי הארגונים. כשהם ציוו עליהם להגיע להפגנות, הגיעו. שדרשו מהם להתפקד לליכוד, עשו זאת ללא הבנת משמעות התפקדות ובכלל את האג'נדה הפוליטית של מפלגת הליכוד. במצב כזה אפשר לשער, שאם היו מצווים עליהם להתפקד לרשימה המשותפת, כך היו עושים, כי כאן, מה שקובע הוא כוח פוליטי, ללא שום הוכחה לזיקה ליהדות.

למרבה הצער, הציבור הישראלי ואפילו חברי הכנסת, ועיתונאים למיניהם שהפכו את עצמם לשופרי העלייה, לא מכירים את העובדות. העיקר טוענים - גזענות - כי מדובר בשחורים. זה מתלבש יפה, איש לא יטרח להעמיד אוותם במקום עם העובדות. לצורך חיפוי הסיפור שולפים את הנרטיב המוכר. אלפי נוצרים עולים מרוסיה, לא שמענו התנגדות כלשהי.

אז כך, העובדות הן, די ברורות ושקופות: חוק השבות, לא דורש הוכחה על שמירת מצוות תר"ג, אך ורק הוכחה היות יהודי. לכן, לפי ההגדרה של חוק השבות מיהו יהודי העולים מרוסיה עונים להגדרה של יהודי. הביאו מסמכים ואישורים, אבל לפי ההלכה היהודית, הם אינם יהודים. עוד דבר, בבקשה שגם אותם האתיופים שמבקשים עלייה שיעשו זאת דרך חוק השבות בלבד. הרי הם טוענים שהם יהודים, שיוכיחו ויעלו על-פי חוק השבות.

חוק הכניסה הומצא בעבור עליית הפלשמורה בלבד, ומספרים בודדים עולים דרכו גם מהודו הקרויים: בני מנשה. עכשיו הבנתם את מי מפלים לרעה ולטובה? האתיופים הטוענים שהם צאצאי יהודים שהמירו את דתם במאה ה-19, עולים במסגרת חוק הכניסה ובכל זאת טוענים לגזענות. העלייה מרוסיה ומכל העולם היהודי מתבצעת אך ורק מתוקף חוק השבות.

במקרה הזה, האתיופים הם שחורים, הצבע מפחיד את חברי הכנסת ואנשי ציבור, למרות שחלקם מכירים את העובדות, אבל מעדיפים לשתוק מחשש שמא תודבק בהם חלילה תווית של גזענים.

תעמולה שקרית

בטח שמתם לב שגם צה"ל הפך לתעמולה שקרית. בעל כורחו לקמפיין פוליטי מביש. צעירים שנמנים עם קהילת פלשמורה, עם גיוסם לצה"ל יוצאים למאבק ציבורי. הם בוכים מול המצלמה, זה מסתדר יפה. חייל בוכה שהוריו באתיופיה. כבר אמרתי שאיש לא יטרח לבדוק את העובדות, אבל המראה שחייל קורע בבכי את הצופים דרך מסך הטלוויזיה משכנע וכובש, זה מה שהם רוצים - להשתיק, שחלילה לא תקום מחאה ציבורית כנגד עלייה נוצרית. הצופים לא יודעים את האמת. אותו עיתונאי הוא כלי המשרת את המטרה. זה שהוא חוטא במקצועיות באמינות, זה כבר עניין אחר, הוא מטעיה אנשים ומוליך את הצופים שולל. כי הם ראו רק את הבכי. אבל מה מסתתר מאחורי הבכי? הם לא קיבלו את המידע הנכון. כך עובדת התעמולה השקרית והנבזית שפוגעת בזהות היהודית של המדינה. ישראל מצד אחד פועלת לגרש מסתננים, ומצד שני היא מעלה נוצרים שאין להם נגיעה ליהדות, אלא מלחץ פוליטי, נטו. מאחורי הקמפיין עומדים ארגונים מיסיונרים הפועלים מארה"ב שיש להם נציגים בישראל ובאתיופיה.

ישראל היא כבר בת ה-70 וראוי שתפסיק את הסחיטה הרגשית, ותיקבע מדיניות ברורה בסוגיה זו. כי זה פוגע בזהותה היהודית של יהודי אתיופיה. באתיופיה, גרו יהודי אתיופיה בכפרים נפרדים, כאן חיים עם כולם. נוצרים קשרי זוגיות בין יהודי אתיופיה לבין אותם אנשים שעלו בטענה שהם צאצאי יהודים שהמירו דתם במאה ה-19 ולא ניתן למנוע נישואים כי לעולים יש תעודות גיור לחומרא. עניין שינוי אורח חיים זה כבר שאלה אחרת. מי שרוצה לדעת את מידת התערות שלהם בעולם היהודי, ראוי שיערוך סיור בשכונות שהם גרים בהם. יווכיח במו עיניו בפעילות המיסיונרית הקיימת. מי שהרוויחה מעלייה זו היא הכנסייה האתיופית בירושלים.

מפלגת ש"ס, שנאבקה להעברת חוק המרכולים וגרמה כמעט לפירוק הקואליציה, ראוי שתיקח פיקוד על משרד הפנים שהיא אמונה עליו ותעצור את המסחיטה הרגשית שאין לה סוף.

אין זה פוטר את כל המפלגות מלפעול בממשלה למנוע את המשך עליית המיסיונרים המתחפשים לפלשמורה, כי אין סוף לאיחוד משפחות. העת להפעיל את ההגיון ולא את הרגש שעלול למחוק את המדינה היהודית. לפי הגדרה של עלייה במסגרת חוק הכניסה, כל אתיופי יכול לטעון שהוא מצאצאי היהודים שהמירו את דתם במאה ה-19. אתיופיה מונה 90 מיליון נפש, כמה יכולה להכיל ישראל הקטנה?