העקרונות העומדים מאחורי הברוטליות חסרת התקדים של דאעש נחשפים בניתוח ראשון מסוגו של ספר הדרכה בן 579 שכתב אידיאולוג הארגון, אבו עבדאללה אל-מוחג'יר. הטכטס מתיימר להצדיק את פעולותיו של הארגון, כולל עריפת ראשים, סחר בגופות ורצח ילדים.

העיתון גארדיאן מדווח, כי הניתוח בוצע במשך שנתיים בידי מומחי קבוצת קווליאם העוסקת במאבק בטרור. הספר, "תורת המשפט של הדם", נמצא בשימוש בידי אנשי דאעש ותומכיהם, והוא מציב את הבסיס החוקי והתיאורטי לפעולות הארגון. החוקרים הצליחו להשיג בשנת 2015 עותק שלו, כאשר שימש להדרכת מגויסים חדשים לדאעש בסוריה – בעת שיא התפשטותו של הארגון במדינה. למרות המפלות הכבדות שספג דאעש מאז, סכנתו נותרה בעינה – בעיקר לנוכח העובדה שהאידיאולוגיה לא נמחתה.

אחד הפרקים בספר קובע, כי לוחם ג'יהאד צריך להעדיף את המוות על פני כניעה. אבל השייח סלאח אל-אנסרי, החוקר שתרגם את הספר מערבית וכתב את ההערות, אומר שאין כל מצוה דתית כזו. לדבריו, מסורת הלחימה האיסלאמית אף מצווה להעניק יחס הומני לשבויים. "עבודתנו חושפת את הכזבים של הטיעונים הפרוטו-איסלאמיים של דאעש, ומדגימה את הבורות ואת ההתעלמות מההשכלה המוסלמית המסורתית כמו גם מערכים מוסלמיים ואנושיים בסיסיים של חסד וחמלה", מוסיף אל-אנסרי.

אחדים מ-20 פרקי הספר נושאים את הכותרות "עריפה וקטיעה", "חטיפת כופרים לוחמים" ו"כיצד להרוג מרגלים". פרק אחר פותח בהדרכה ברורה לגבי היחס כלפי הכופרים: "הרגו אותם, הילחמו בהם בכל אמצעי שיכול לחטוף את נשמותיהם, הוציאו את נפשותיהם מתוך גופם, נקו את האדמה מהטינופת שלהם, סלקו בכל מחיר את הסבל שהם גורמים למין האנושי". יש גם פרק המנסה להצדיק את השימוש בכלי נשק להשמדה המונית: "המטרה המרכזית אליה אנחנו שואפים – ועושים זאת בכל הכוח האפשרי – היא להשיג כלי נשק, כלי נשק להשמדה המונית, משום שאין מנוס מן החובה להתגונן בפני אלו המפיצים אמונות סוטות ורפש נגד האיסלאם ומאמיניו".

חוקרי קווליאם מפריכים בזו אחר זו את כל טענותיו של אל-מוחג'יר, תוך שימוש בקוראן, במסורת המוסלמית והתייחסות לאיסורים האתיים והמוסריים שמטיל האיסלאם בזמן מלחמה. לדברי אל-אנסרי, הספר מציע פרטים סבוכים מתוך המסורת הסונית ומשתמש בהם בצורה מטעה כדי לתת "הצדקה" איסלאמית למעשי טרור.

אחד מעמודי התווך של הספר הוא האבחנה בין "ארצות האיסלאם" לבין "ארצות הכפירה", המובילה למסקנה לפיה מותר להילחם נגד מי שאינם מאמינים. אולם אומרי מומחי קווליאם, האבחנה הבינארית הזאת היא המצאה תיאולוגית מאוחרת, וההסתמכות עליה כדי להצדיק מתקפות על אזרחים היא אבסורדית. אל-אנסרי מזהיר, כי קורא תמים וחסר רקע במשפט המוסלמי, עלול להשתכנע מטיעוניו של אל-מוחג'יר, משום שהוא כתוב בצורה היוצרת את הרושם שיש לו משקל דתי – בעוד שבפועל הוא אינו משקף את המורכבויות הפלורליסטיות של הפסיקה המוסלמית.