|   15:07:40
דלג
  חנינא פורת  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
ניכיון שיקים - יתרונות וחסרונות
קבוצת ירדן
כיצד להכין בבית שייקים מיין

תיאטרון באר שבע - מחובבים למקצוענים

"מטרופולין הנגב העתידי" - זקוק לתיאטרון משלו מבנה ייעודי לא היה בנמצא, אנשי רוח ומחזאים לא חיו בעיר וייצרו בה ורבים שאלו עקב כך, מה תהיה תרומתו המעשית של הקמת תיאטרון מקצועי/מסחרי בבאר-שבע לחיי העיר ולנגב
21/05/2018  |   חנינא פורת   |   יומני בלוגרים   |   תגובות
באר שבע [צילום: פלאש 90]


פתיח

בשנות השבעים, מרחקה של באר-שבע מהמרכז הוא הרבה יותר ממרחק גאוגרפי. העיר שמספר תושביה לא עלה על 80 אלף, הייתה עסוקה בבעיות קליטת עולים, תעסוקה, העלאת רמת החינוך בבתי הספר התיכוניים (מקיפים) ובמאמצים לשכלל ולפתח את בית-החולים והאוניברסיטה. ההערכה הייתה ששליש מתושבי העיר לא דיבר עברית (המאפשרת הבנת מחזה בתיאטרון) ובכל זאת "משוגעים לדבר" טענו שיש להפוך את להקת חובבי התיאטרון ללהקת תיאטרון מקצועי כפי הקיים בערי המרכז והצפון.

מבנה ייעודי לא היה בנמצא, אנשי רוח ומחזאים לא חיו בעיר וייצרו בה ורבים שאלו עקב כך, מה תהיה תרומתו המעשית של הקמת תיאטרון מקצועי/מסחרי בבאר-שבע לחיי העיר ולנגב. הנימוקים של המחייבים את הקמת התיאטרון הרפרטוארי בעיר היו בעיקר במישור החזוני/אידאולוגי תוך שימת דגש על העתיד - צריך מוסד תרבותי על רמה שירחיב את האופק התרבותי של תלמידי התיכון; יש צורך בהקמת מוסד זה עבור עיירות הפיתוח, המושבים והקיבוצים החיים בקרבת העיר ודרומה לה; וכן, לדעת המובילים, לתיאטרון מעין זה, יש תפקיד חשוב בחיזוק הקהילה העירונית, בקירוב עדות ומגזרים ומתן ביטויי לייחודיות של העיר והנגב.

הם אף סברו שהצגות שיוכנו בעיר, תצאנה לסיבוב הופעות במרכז הארץ ובצפונה וכך תביא את "דבר העיר והנגב" לתושבי המדינה. בהמשך הכתבה, נסקור את עשור השנים הראשון להקמת התיאטרון באמצעות ראיונות, כתבות, ושיחות שקיימנו, ונתעכב על כמה מהאישים הבולטים בתחום - בן-ציון כרמל, זכריה לירז וגרי בילו. כן תוזכר פעילותם החשובה של השחקניות והשחקנים "מהדור הראשון" שנתנו גיבוי "למשוגעים לדבר". נעמוד גם על עמדות מנהל בית העם (התיאטרון לעתיד, אושיות התרבות בעיר, וכן על עמדות בעלי התפקידים המרכזיים בעיר ובראשם ראש העיר אליהו נאווי.

מבט מהיר מלמעלה
חנה אלוזלאי הספרי [צילום: פלאש 90]

מרכז הצעירים
לאורך השנים הועלו הצגות התיאטרון ב"בית העם" (בו שוכן כיום גודמן - בית ספר למשחק בנגב), וכשהורחבה הפעילות הועלו חלק מההצגות גם ב"מרכז הצעירים" ובהיכל התרבות באר שבע

למרות הקשיים, גובשה עם הזמן קבוצת שחקנים, שכללה במהלך השנים את שרון אלכסנדר, חנה אזולאי הספרי, חגית דסברג ויורם חטב
▪ ▪ ▪

התיאטרון נוסד על-ידי השחקניות נעמי בלומנטל ומרגלית סטנדר בסיועו של סגן ראש העיר ומחזיק תיק התרבות, בן-ציון כרמל, בעת כהונתו של אליהו נאווי כראש העיר. בשנת 1973, לאחר שהועלו כבר שתי הצגות, מונה לתיאטרון מנהל מקצועי, גרי בילו. הוא שימש כמנהלו האמנותי והאדמיניסטרטיבי במשך כשמונה שנים, ופעל להעלאת רמתו ולפעילותו כתיאטרון רפרטוארי המציג הצגות קבועות למינויים.

בתחילת דרכו חווה התיאטרון קשיים רבים, ביניהם מספר מועט של שחקנים ומנויים. עם ראשוני התיאטרון מאותה תקופה נמנים: נעמי בלומנטל, אתי שילוני, דב'לה רייזר, ששי סעד, שמוליק שילה, יוסי קאנץ, הוגו ירדן, מיכאל רונן, רפי תבור, מרגלית סטנדר, עירית שילה, אילנה ינובסקי, אורה בר-אור ורוברט הניג. מאוחר יותר הצטרף דורון תבורי. במאי הבית הראשון של התיאטרון היה ד"ר דן רונן. התיאטרון נתקל בקשיים נוספים, כמו העדר מבנה הולם ומחסור בתקציבים.

בשל מיקום התיאטרון, הרחק ממרכז הארץ, נמנעו שחקנים ובמאים רבים להגיע אליו. למרות הקשיים, גובשה עם הזמן קבוצת שחקנים, שכללה במהלך השנים את שרון אלכסנדר, חנה אזולאי הספרי, חגית דסברג ויורם חטב. תחילה הועמק הקשר בין התיאטרון לתושבי הסביבה. לאחר מכן התחזק הקשר עם תיאטרון בית ליסין ושחקניו ששון גבאי ויונה אליאן, וכן עם אמנות לעם, שאפשרו לו את הגדלת קהליו בארץ. במאים רבים ביימו בתיאטרון, בהם עדנה שביט, תום לוי, דן רונן, תיאודור תומא ועוד.

בשנים 1981 - 1993 ניהלה את התיאטרון ציפי פינס, שתרמה רבות להתפתחותו. מ-1993 ניהל אותו גדי רול, ומ-1996 הוא נוהל על-ידי רזי אמיתי. בין השנים 2009-2004 ניהל אותו השחקן נתן דטנר. בספטמבר 2009 מונה במקומו שמוליק יפרח ולצדו המנהל האמנותי רפי ניב. לאורך השנים הועלו הצגות התיאטרון ב"בית העם" (בו שוכן כיום גודמן - בית ספר למשחק בנגב), וכשהורחבה הפעילות הועלו חלק מההצגות גם ב"מרכז הצעירים" ובהיכל התרבות באר שבע. בשנת 2008 עבר התיאטרון למבנה חדש, המשכן לאמנויות הבמה באר-שבע.

נסיונות להקמת במה בב"ש
מילוא. ניסה [צילום: מילנר משה/לע"מ]

ראשי הערים בנגב עודדו את הקמת "הבימה" כפי שגיבו את הקמת אוניברסיטת בן-גוריון
▪ ▪ ▪

במאים רבים רצו, חשבו או ניסו להקים תיאטרון בבאר-שבע עוד לפני ראשית שנות השבעים וביניהם: יוסף מילוא, פיטר פריי, אברהם אסיאו, אטיין דה-בל, ותיאודור תומא. קצת אחרי ניסיונות אלה קמה להקת תיאטרון של חובבים שעבדה בבית העם. על כך דיווח זכריה לירז בתסקיר שחיבר למען הוועדה האמנותית של בית העם לקראת דיון בנושא "בימת באר-שבע" שנערך באוקטובר 1972.

לירז הזכיר כי יש לקיים דיון יותר יסודי באשר לעתיד הבימה לאור ההצגה הראשונה "מתי תתחתן עם אשתי". לירז ציפה מחברי "הוועדה האמנותית" של הבמה לכוון ולהדריך את צוות החובבים. המחזה לדבריו, יוצג בין החודשים ספטמבר-דצמבר 1972 (יותר מ-80 הצגות) בפני קהל של למעלה מ 25000 צופים, מהם 15,000 צופים מבני באר שבע והנגב. לדידו, זהו הישג גדול.

ראשי הערים בנגב עודדו את הקמת "הבימה" כפי שגיבו את הקמת אוניברסיטת בן-גוריון. הם ציפו ליהנות משירות תרבותי זה שרק עיר מרכזית מסוגלת לתת. לירז ציין כי שלושת השחקניות, תושבות העיר, גב' מרגלית סטנדר, גב' גרינבאום (נעמי בלומנטל) וגב' רהב עושות מאמצים רבים ומעבר לכל המוטל והמצופה משחקן המקבל משכורת. הן שותפות לעניין ובכוח התמדתן ונחישותן הלהקה צוברת ניסיון ושם.

היסטוריה קצרה
דוד טוביהו [צילום: דוד אלדן/לע"מ]

בפברואר 1972 נערכה בדירתה של מרגלית סטנדר פגישה של מספר "משוגעים לדבר"
▪ ▪ ▪

באוקטובר 1971 שוחח לירז עם בן-ציון כרמל מחזיק תיק התרבות בעירייה על הצורך בהקמת בימת תאטרון. לאחר שנה היא קמה. לירז אף פנה לראש העיר אליהו נאווי וזכה לתמיכתו המלאה בעניין. בפברואר 1972 נערכה בדירתה של מרגלית סטנדר פגישה של מספר "משוגעים לדבר" במטרה לברר האם קיים גיבוי ציבורי וצורך אמתי בהקמת תיאטרון בבאר-שבע.

בפגישה השתתפו, ברוריה נאווי אשת ראש העיר, קצין חינוך פיקוד דרום, ציון שורק, אורי בוכמן, שמשון לימון, גב' הילמן, גב' שמיר, דויד טוביהו (לשעבר ראש העיר), פרופ' עצמון, נעמי גרינבאום, שושנה רהב, דליה אברמסון, זכריה לירז. כל הנוכחים תמכו באופן גורף בהקמת התיאטרון. נקבעו שתי ועדות ובהמלצת השחקניות הוחלט באותו מעמד להציג מיידית את "מתי תתחתן אשתי" (קומדיה על-פי לוק וקונטי) בעיבודה של עדה בן-נחום. (גרי בילו כינה אותה משום מה, פארסה צרפתית). סוף-סוף אושר תקציב מינימלי והחזרות החלו.

באותו מעמד נבחרו אנשי המקצוע להצגה זו - הבמאי - תאודור תומא, צייר תפאורה - אלי סיני, מנהל במה - ישראל אברהמי ועוד. חמישה מתוך שבעת אנשי המקצוע להצגה הראשונה היו מתל אביב. הבמאי תאודור תומא עלה בשנת 1959 מרומניה אחרי לימוד משחק ובימוי שם, הקים את קפה-תיאטרון במלון הילטון בשנת 1966, והחל משנת 1972 הוזמן לביים בהולנד ובארצות אירופיות אחרות. בשנת 1974 - 1975 ביים תומא בתיאטרון העירוני את מחזהו של פרננדו ארבאל הספרדי "פיקניק בשדה הקרב" (מחזה אבסורד שנכתב כביקורת על מלחמת העולם הראשונה).

תקציבים וארגון
משפצים [צילום: פלאש 90]

כדי להפוך את בית העם למשכן הקבוע של התיאטרון נדרש שיפוץ בעלות 650 אלף ל"י
▪ ▪ ▪

משרד החינוך העניק להצגה הראשונה מענק של 20 אלף ל"י והעירייה נתנה סכום קטן מזה. על-פי תחשיבי לירז עלות ההצגה עד "עלות המסך" הייתה 54 אלף ל"י אך כל ההכנסות נועדו למימון ההצגה השנייה. לקראת החודשים הבאים נמכרו כ-55 הצגות בסיוע משרד יחסי ציבור בתל אביב. לירז קבע כי כדי להפוך את בית העם למשכן הקבוע של התיאטרון נדרש שיפוץ בעלות 650 אלף ל"י.

לירז והצוות דאגו ליידע את התקשורת הכתובה והמשודרת במתרחש בבימת באר שבע וזו לתהודה רחבה. במקביל נפגשו לירז והצוות עם בעלי מקצוע מהמרכז כדי לשמוע את חוות דעתם וביניהם: מר יסעור מנהל תיאטרון חיפה, הבמאי והשחקן אמנון מסקין, גב' לאה פורת, מנהל צוותא, עיתונאים, אנשי רדיו וטלוויזיה אנשי יחסי ציבור ועוד. המסקנה מפגישות אלה שההצגות שתהיינה על רמה נאותה תוצגנה בבאר-שבע ובנגב; להתבסס על צוות שחקנים מצומצם; והעיקר - על התיאטרון חייב להוות מרכז קהילתי לנער ולשוחרי האמנות בעיר.

תוכניות לעתיד
לירז צירף לתזכירו מספר תחשיבים ולבסוף הציג את התוכנית להצגות לחודשים ספטמבר-אוקטובר 1972
▪ ▪ ▪

לירז הודיע כי כמועמדים לביים בעתיד הקרוב נקבעו: אמנון מסקין, גב' לאה פורת; תאודור תומא; יוסף יזרעאלי ועוד. בקשר להגדלת קהל הצופים על "הוועדה האמנותית" יחד עם ההנהלה לשתף את וועדי עובדים, מועצות אזוריות, מושבים, קיבוצים, את האוניברסיטה ומפעלים גדולים בדרום לקנייה מרוכזת של כרטיסים.

לירז צירף לתזכירו מספר תחשיבים ולבסוף הציג את התוכנית להצגות לחודשים ספטמבר-אוקטובר 1972 וכך מתברר שהן הוצגו בקיבוץ חצרים, בעומר, בתל אביב, באופקים, בקיבוץ שדה בוקר, בטכניון, בערד, בדימונה בירושלים, ובירוחם, מצפה רמון, רחובות, חיפה וכמובן הצגות רבות בבאר-שבע.

גרי בילו - תחנות בחייו
גרי בילו [צילום: בוצ'צ'ו]

בשנת 1970 שב ארצה והחל לנהל אדמיניסטרטיבית את התיאטרון לילדים ולנוער של אורנה פורת
▪ ▪ ▪

גרי (גרשון) בילו (בלוצרקובסקי) (1944 - 2011) נולד בסין ובשנת 1950 עלה לישראל עם משפחתו והתגורר בחיפה. שירת בחיל הרפואה בתפקיד חובש תעופתי. עם שחרורו מצה"ל, טס ללונדון ולמד ב-RADA, האקדמיה המלכותית לאמנויות הבמה. סיים שם לימודי ניהול הצגה. בשנת 1970 שב ארצה והחל לנהל אדמיניסטרטיבית את התיאטרון לילדים ולנוער של אורנה פורת.

ב-1973 היה בין מקימי תיאטרון באר-שבע וניהל אותו במשך שמונה שנים. לאחר מכן הציע את ציפי פינס להחליפו שם. משנת 1981 ועד 2009 ניהל את בית הספר לאמנויות הבמה "בית צבי" ברמת גן. בשנת 1982 יסד את ההוצאה לאור של המחזות, שליד "בית צבי". בשנת 1984 הקים את תיאטרון הספרייה, שפעל לצד "בית צבי" והעלה הפקות בהן משתתפים לרוב בוגרי בית הספר. ב-21 בדצמבר 2012, במלאת שנה למותו, נקרא האולם הראשי בבית צבי על שמו והוסר הלוט מעל פסלו.

קשריו עם באר-שבע
מטרופולין [צילום: נתי שוחט/פלאש 90]

כרמל סחף את כולם ברעיון שבאר-שבע ראויה להיות מטרופולין תרבותי
▪ ▪ ▪

בשנת 1973 הוא קיבל הצעה לנהל את תיאטרון באר-שבע מטעם השחקנית נעמי גרינבאום (בלומנטל) בוגרת בית-צבי שעברה להתגורר בבאר-שבע בעקבות בעלה רופא העיניים ושאותה העריך מאוד כשחקנית. את מרגלית סטנדר הכיר בעודו נער ורשמית ההזמנה הייתה מטעם סגן ראש העיר בן-ציון כרמל. כרמל סחף את כולם ברעיון שבאר-שבע ראויה להיות מטרופולין תרבותי ולכן היא זקוקה לתיאטרון משלה.

גרי זכר את בתקופה הראשונה את צורתו העלובה של בית העם, את הכישלון בהבאת התפאורות וביטול הצגות בשל כך ואת חום הקיץ באולם מלא ילדים ונשים עם תינוקות היושבים על כסאות עץ חורקים. הוא זכר שתומא ביים בקיץ 1973 את ההצגה של ליליאן הלמן "צעצועים בעליית הגג". בילו היה אז בן 29 וסירב לבקשת כרמל להסתפק בתפקיד מנהל אדמיניסטרטיבי. הוא רצה להיות מנהל אמנותי.

כרמל הסכים לקבלו כשנת ניסיון והם החלו לגייס תקציב ממשרד החינוך והעירייה. בילו פיטר כמה מהשחקנים שבאו מהמרכז והחל לבסס את התיאטרון על קבוצת שחקנים באר-שבעית וחברי קיבוץ מהסביבה כך התלקטה הקבוצה הראשונה שכללה את: ששי סעד, רפי תבור, הוגו ירדן, יוסי קאנץ, דב רייזר, דן רונן (שהובא כבמאי והתגורר בעיר), אתי שילוני, מייקל סול, מיקי רונן, ואורה בר אור. על קבוצה זו תכנן בילו את העונה הראשונה שאמורה הייתה להציג חמישה מחזות.

המחזה הראשון ומלחמת יום כיפור
אילוף הסוררת [צילום: גדי דגון]

180 איש
בשנה הראשונה רק 180 איש העזו לקנות מינויים במחיר של 25 לירות (אז).

המפנה חל בין העונה הראשונה והשנייה לאחר שבילו והשחקנים עברו מדלת לדלת ומכרו מינויים
▪ ▪ ▪

בילו והשחקנים בחרו במחזות ראשונים עם קריצה לבתי הספר התיכוניים בהנחה שזה יהיה הקהל הפוטנציאלי הראשוני בתחילת הדרך. המחזה הראשון שנבחר היה מחזה של מולייר "הרופא בעל כורחו" שנכתב במאה ה-17. למחזה השני נבחר המחזה המספר על מאבקה של הלן קלר בשם "עושה הנפלאות". נבחרו עוד כמה וביניהם "אילוף הסוררת".

ערב החזרה הגנרלית למחזה הראשון פרצה מלחמת יום כיפור והתחלת הפעילות נדחתה לינואר 1974. ההצגות הראשונות בוימו על-ידי דן רונן ואחרים. בינתיים נמשך המאבק להשגת תקציב שעד כה העירייה לא הגדירה אותו כמיועד לתיאטרון העירוני. צעיר בן 16, רפי מכלוף, הפך לטכנאי וחשמלאי וסחף עמו צעירים רבים בשכונות לאהבת התיאטרון.

עדה בן-נחום עשתה את העיבוד ברמה גבוהה וללא תשלום ולידיה עיצבה את התפאורות ברמה המקובלת בתאטרונים בתל אביב. בשנה הראשונה רק 180 איש העזו לקנות מינויים במחיר של 25 לירות (אז). כרמל לא ויתר והמשיך לנסות ולהרחיב את המטרופולין התרבותי באמצעות מנצחים, מוסיקאים, רקדנים ועוד.

המפנה חל בין העונה הראשונה והשנייה לאחר שבילו והשחקנים עברו מדלת לדלת ומכרו מינויים. בעונה השנייה היו כבר 1,800 מינויים והתחושה הייתה שהתיאטרון יוצא לדרך המלך. תרם להצלחה המחזה של מולייר "טרטיף" שביימה עדנה שביט ודב רייזר שיחק בתפקיד הראשי. בתוך 3 חודשים גדל מספר המינוי ל-2,500 וכך הבטיח התאטרון מבחינה תקציבית עוד 25 - 30 הצגות.

סיבוכים
הלהקה גדלה ל-32 שחקנים ומדי ערב התקיימו 3 הצגות בבאר-שבע
▪ ▪ ▪

בילו המשיך לעבוד אך אט אט התפתחו אינטריגות והוא הסתכסך עם כמה משחקני המפתח. למרות הקשיים, בעיקר ניתוק מהמרכז, הוא המשיך עוד כמה עונות ואז גמלה בליבו ההחלטה להתפטר. הוא חסר את הקשר היומיומי עם התרבות בתל אביב ובעיקר מהעובדה ששחקנים טובים סירבו לרדת לבאר-שבע. העיר הצטיירה לו כעוינת וקשה. בתיאטרון פרצו סכסוכים על-רקע קנאה ועמדות סמכות והתחושה בעיר הייתה כי בילו איבד את שליטתו בתיאטרון.

ועל אף זאת סיכם את שיא הישגיו בתקופה בה פרח. שחקניו הציגו מחזות של מחזאים ישראלים ("ההבטחה" מאת מרים קיני) ואת "עלי כינור" בבימוי חנן שניר, שהייתה "לשלאגר" והייתה להצגה הראשונה שעברה את מאה ההופעות. הלהקה גדלה ל-32 שחקנים ומדי ערב התקיימו 3 הצגות בבאר-שבע. בעונה הרביעית והחמישית כבר פעלו סדרות מינויים נפרדות, והופקו כעשר הצגות בשנה.

ראש העיר אליהו נאווי ליווה בהבנה בתחילת הדרך את הפרויקט אך לאחר מכן שינה טעמו עקב מתיחות פוליטית בעיר. עקב היחסים המתוחים בין כרמל לנאווי טען בילו, התיאטרון לא פרח ולא קיבל את התקציבים שהיה זכאי להם. בילו עצמו זוהה "כאיש של בן-ציון" והיה לא רצוי בין פעיליו ואנשיו של ראש העיר נאווי.

פינלה
להקות מחול [צילום: האתר הרשמי]

החל משנות השביעים קמו בעיר להקות מחול, זמרים, נגנים שהרחיקו עד לתל-אביב
▪ ▪ ▪

יוזמי חלום התיאטרון בבאר-שבע פעלו עוד לפני שהומצא המושג "מיתוג". היום התרגלנו שכל יוזמה חדשה בעיר נועדה לקדם אותה ולמתג אותה. אבל, כרמל, לירז, סטנדר, בלומנטל ובילו חלמו להקים תיאטרון קהילתי/מקצועי לטובת בירת הנגב שבעתיד תהיה המטרופולין הדרומי. בפועל הקמת התיאטרון קירבה את תלמידי התיכון למחזאות זרה וישראלית ולמקצועות המלווים הפקות מעין אלה כמו - ריקוד, זימרה, נגינה ועוד.

ואכן, החל משנות השביעים קמו בעיר להקות מחול, זמרים, נגנים שהרחיקו עד לתל אביב. הרצון להקים מוסד תרבותי מעין זה אמור היה לחזק את "הלוקאל פטריוטיות" בעיר מרוחקת, פריפריאלית השקועה במאבקי עדות, במחסור בתעסוקה ובשממה תרבותית. על-אף שהגיעו לתיאטרון גם לא דוברי עברית שוטפת אט אט הוא החל לחבר בין השכונות והעדות והפך "לנכס כל עירוני". הוא הקטין וצמצם, לפחות לערב אחד - ערב ההצגה, את תחושת הבדידות, והדלות הפריפריאלית.

בפועל, שחקנים שנקלטו באנסמבל והתפתחו, נחטפו בסופו של דבר על-ידי התיאטרונים החזקים בתל אביב ומדי פעם נזקק המוסד ""לחיזוק חיצוני". אם מותר לשאול בתחום התרבות את שאלת "העלות - מול תועלת" הרי שבמושגים של עלות בוודאי שהתיאטרון לא היה "מסחרי בשנים המדוברות" אך התועלת התרבותית-חברתית-עירונית שלו בדרך למטרופולין

הדרומי - הייתה רבה ומעל למשוער.

לעיון נוסף

תיאטרון באר-שבע, ארכיון טוביהו (א"ט), תיק 0040.08.

בילו גרי, ראיון, א"ט, 1991, תיק 0849.0.

"דבר", עיתון יומי, 24 באוגוסט 1972; 3 בינואר 1974.

נתיב טלי, מכל הרוחות, מנהל הבית הולך, "דבר", 7 באוגוסט 1981.

סטנדר מרגלית, ראיון, 1990א"ט, תיק 0849.10.
תאריך:  21/05/2018   |   עודכן:  21/05/2018
חנינא פורת
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
תיאטרון באר שבע - מחובבים למקצוענים
תגובות  [ 0 ] מוצגות   [ 0 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
בס"ד
אחד המבחנים הבולטים של מערכת פוליטית, המצויה בתהליך התהוות והתגבשות, הוא אופן טיפולה בגורמי הכוח הצבאיים הנתונים למרותה. אופן התפתחות יחסי הגומלין האלה עשוי להשפיע על אופיה של המערכת הפוליטית, והשליטה על גורם הכוח הצבאי משפיעה על דרך התפתחות המבנה הפוליטי של המדינה. חברות זכו לשקט יחסי ככל שהצליחו להכפיף את גורם הכוח הצבאי למוסדות האזרחיים של החברה.
זה זמן רב שלא שמחנו כל כך בארצנו הקטנה והאהובה. אני סבורה שהמדינה הייתה צריכה "להיוולד" במזל שלי - מזל דלי (בחודש ינואר-פברואר) ומדוע? כי יכולים לקרות שני דברים למזלֵי דלי: או שהדלי שלהם מלא, או שהדלי שלהם ריק!
15/05/2018  |  שמחה סיאני  |   יומני בלוגרים
בספר המסע שלו כותב הרב רונצקי זצ"ל שהוא בא להודו גם כדי "לעצור משטף החיים, להתבונן עליהם ולומר לעצמך מה לשמר ומה לשפר. לא להיכנע להרגל, למחשבות ולמעש, רק מפני שאוחזים בהם, במשך שנים רבות. להקיש בם ולנענעם שוב ושוב, כדי לגעת באמת לאמיתה, עד כמה שאפשר. ממש כפי שעושים, אותם צעירים, במסעם במרחבי החופש הללו, של הודו הבלתי נגמרת, בממדיה הענקיים".
15/05/2018  |  משה חסדאי  |   יומני בלוגרים
בר צבי ראיין עשרות שיח'ים וחאג'ים ונכבדים ושאלותיו נסבו בשלושה נושאים עיקריים האחד, תיאור הקמתה של העיר ומבניה המרכזיים; השני, יחסי הממשל הטורקי והבדואים; והשלישי, תיאור המאבקים הפנימיים בין השבטים בכל הנוגע לשליטה בעיר ובמשאביה
14/05/2018  |  חנינא פורת  |   יומני בלוגרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
יש מחלוקת בקרב החוקרים בנוגע לגודל האוכלוסייה במאה ה-19 ולגבי המספר המדויק של כל קבוצה דתית, אבל, הריבוי הטבעי המוסלמי היה אטי בהשוואה לגידול האוכלוסייה היהודית והנוצרית
בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ'
הרבה זמן כבר לא חוויתי פער גדול כל כך בין המציאות לסיקור המעוות שלה בתקשורת הישראלית    צר לי לקלקל למחרחרי הריב והמחלוקת, אבל מה לעשות, פשוט הייתי שם וזה היה הרבה פחות דרמטי...
יורם אטינגר
יורם אטינגר
ב-2024 יש 69% רוב יהודי בשטח המשולב של יהודה, שומרון ו"הקו הירוק" - לעומת 39% מיעוט ב-1947 ו-9% ב-1900 - הנהנה מרוח גבית של שיעור פריון ומאזן-הגירה-חיובי    אין פצצת זמן דמוגרפית ער...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il