את הצעקה שלך קוף שלי קטן
כבוי נפש ועיניים,
אקח ואשים בקופסה,
יחד עם הכאב, הסבל, הבדידות,
עם ייסורי הניסויים, והכאב הנורא,
העלבון היחס הקר וחוסר האנושיות,
הניתוק מהסביבה וההורים, והיתמות.
את הקופסה אכרוך בסרט כמתנה,
ואגיש למעניך הויויסקטורים,
שישימו אותה לנוי על השידה,
כאות כבוד על "תרומתם" למדע,
שתהיה להם כתזכורת עד,
להתנהגות קרה שכלתנית נוראה,
שזכה מהם קוף קטן אומלל,
שאינו יודע מה חטא ופשע,
שאת זעקתו נפשו וגופו הם ריסקו במחי יד גסה.
ויום אחד הם יקבלו מעט תעוזה,
להסתכל ולהתמודד עם מה שיש בתוכה,
ויבינו עד כמה החיים מורכבים,
לא רק ממדע ודברים "הגיוניים",
אלא גם מנתינה, אהבה, ורחמים,
גם למי ש"פחות חשובים"....
