אחד המנהגים הפסולים של התקשורת "הישראלית" הוא מתן במה לאויב, למחבלים, כדי שאלה יעבירו את מסריהם לציבור הישראלי. האם שירות השידור הבריטי, BBC, נתן במה לאויב הגרמני ולפעילים נאצים בעיצומה של מלחמת העולם השנייה?! כתבים ומגישים אינם אמורים לדברר את האויב. כך במדינות שפויות. לא כך בישראל.
שוב ושוב נשמעים קולותיהם של מחבלים בכירים המדברים בעברית קולחת, שאותה למדו ב"כלא" הישראלי, והעיתונאים הישראלים נזהרים בכבודם ושואלים אותם בעדינות, שמא ייפגעו רגשותיהם של המחבלים. היום, למשל, ניתנה שוב ושוב במה למחבל ג'יבריל ראג'וב, הטרוריסט שאיים על שחקן הכדורגל מסי וגרם לביטול משחקה של נבחרת ארגנטינה בישראל. לאיש ניתנה הזדמנות להשמיע את קולו ואת איומיו בערבית, בעברית ובאנגלית, תוך התערבות גסה בענייניה של ישראל, והמראיינים מטעם אמצעי השידור הממלכתיים (?) של ישראל נשמעו לפחות כמי שמבינים את עמדתו.
בשבוע שעבר ראיינו מגישים ישראלים אחרים,
קלמן ליבסקינד ואסף ליברמן, מחבל אחר, עסקן אחר ברשות הטרור הפלשתינית, ואפשרו לו לנזוף בישראל הבלתי מוסרית, שמא זו תעז ותמנע מהמחבלים הכלואים ב"כלא" הישראלי לצפות במשחקי הגביע העולמי. אפילו לא עלה בדעתם לתמוה מדוע בכלל למחבלים כלואים יש טלוויזיה. אין ספק ששלטונות ישראל ייזהרו מלשלול מהמחבלים את "הזכות" לצפות בטלוויזיה בכלל ובמשחקי הגביע העולמי בפרט.
החמאס מחזיק בגופות חיילי צה"ל ומתעלל במשפחותיהם, וממשלתה ההומנית (?) של ישראל, כמו גם התקשורת המסבירה פנים למחבלים מרואיינים, אינם שואלים האם לא נכון והומני יותר לשלול מהמחבלים את התנאים המפליגים ב"כלא" הישראלי: טלפונים, טלוויזיה, אולפן לעברית, לימודים אקדמיים. לתקשורת הישראלית נראה גם מובן מאליו שהרוצח מרוואן ברגותי צפוי ויוכל להתמודד על הנהגת רשות הטרור הפלשתינית עם הסתלקותו של מכחיש השואה הנוכחי, ולעזאזל מערכת המשפט הישראלית ו-5 מאסרי עולם שנגזרו על הרוצח ברגותי בגין 5 מעשי רצח.