|   15:07:40
דלג
  דרור אידר  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
ניכיון שיקים - יתרונות וחסרונות
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל

100 שנים של ויכוח

ראיתי השבוע את מה שקרה במכללת שנקר, ואז נזכרתי במה שאירע לי כמרצה באקדמיה לאמנות 'בצלאל' לפני כעשור. הנה: דף ביומן - קורות יום אחד ב'בצלאל'
29/06/2018  |   דרור אידר   |   מאמרים   |   תגובות
אקדמיה לאמנות "בצלאל" [צילום: איתמר לוין]


פרשת הסטודנטית בשנקר, העמידה מראה מול עולם האמנות הישראלית בפרט והתרבות הישראלית בכלל. באבחת עבודה אחת, הצליחה לחלץ ממוריה ומהממסד האמנותי הרקוב, את האמת הערומה: אין שם חופש אמנותי או חופש דעות, אלא טוטליטריזם רעיוני חונק, המבקש לשעבד את רוח האדם לתבניות מחשבה אחידות, שנקבעו בבית המדרש לתקינות פוליטית ולאינדוקטרינציה שמאלית.

עבודתה של הסטודנטית משנקר הייתה פשטנית למדי, ודווקא בשל כך כוחה הרב. היא הייתה פשטנית כמו רבות מהעבודות הנחשבות "מתוחכמות", "חתרניות" ושלל תארים שאין מאחוריהם הרבה, למעט רצונו של המבקר וקובע הטון להאדיר את האמן. מסביב, בד"כ שתיקה, כמו ב"בגדי המלך החדשים", אנשים פוחדים לומר "המלך הוא עירום".

ואז נזכרתי בקורות יום אחד באקדמיה לאמנות "בצלאל", שם לימדתי שלוש שנים עד שנפטרו ממני. חזרתי ליומן של אותו יום בראשית יולי 2007. הדברים החלו קודם, בכנס שהתקיים במאי אותה שנה: "ימין שמאל ורוח הקודש – דת ופוליטיקה באמנות הישראלית". ראש המחלקה להיסטוריה ותיאוריה ביקשה ממני להרצות בכנס השנתי; אמרה שהיא יודעת שאומר דברים אחרים ממה שידברו שם.

ישבתי ארבעה חודשים בספרייה והכנתי הרצאה: "שומרי הסף - על תדמיות פוליטיות כוזבות והדרה תרבותית באמנות הישראלית". ביקשתי להראות, מה מפסידה האמנות הישראלית (והתרבות) מהדרתם של אמנים טובים, שלא מצייתים לקודים התרבותיים של הקבוצה ההגמונית באמנות הישראלית (בכל עשור זה השתנה: האמנים המודרים היו יהודים מדי, ציונים, דתיים, מתנחלים, ימנים וכן הלאה).

התרגלתי עד אז לכנסים אקדמיים מנומנמים.

והנה, דקות אחדות לתוך הרצאתי החלו להפריע לי בקהל וקמה מהומה. התזה שהצגתי הייתה קשה להם (כמו למורים משנקר). בין המפריעים היו מורים מהמחלקה. לא הצלחתי להציג את כל הדברים שתכננתי; יושבת הראש המזועזעת ממני, לא הוסיפה זמן פציעות.

בעקבות הדברים התקיימה ישיבה בין מורי המחלקה. מרצה אחת דיברה על אדריכלות בהקשר פוליטי; מרצה אחר חיזק את עמדתי ודיבר על הדרת חלקים נכבדים באמנות הישראלית. שני המרצים האלה הביעו אי-נחת מהעובדה, שכדי להתקבל לביאנלה או למוזאונים מספיק לדבר על ה"כיבוש" ולא משנה איכות העבודה. לדבריהם, הכיבוש מוכֵר טוב בחו"ל, ואנשים שלא היו זוכים לשום דיון אמנותי רציני, מתקבלים בגלל עיסוקם ב"כיבוש".

כל הזמן נזרקו הערות מהצד השמאלי רדיקלי, שביטלו את הטענות. ב"בצלאל" התוודעתי לסוגים השונים בשמאל; אני הייתי החריג שהגיע מעבר להררי החושך.

מרצה נוסף קם לדבר; מאלה שהפריעו בקולניות להרצאתי בכנס. פתח בטענה, ש"אין שום דבר חוץ מהכיבוש", וצריך להציף את התודעה הציבורית כל הזמן. אמר שכולם כאן – כולל הוא עצמו – משתפים פעולה עם הכיבוש, בעצם העובדה שהם מלמדים בבצלאל, הנמצא ב"מקום כבוש". מישהו העיר, שהר הצופים היה מובלעת ישראלית עוד מקום המדינה ועלו אליו בשיירות. בתגובה אמר המרצה, שהכיבוש לא התחיל ב-67' אלא עם הציונות...

הוא התייחס לטענת הפלורליזם, שראש המחלקה העלתה - שכדאי לשמוע קולות אחרים, גם מקרב הימין והמתנחלים (היא אמרה זאת בעקבות ויכוח ביניהם לאחר הרצאתי –הוא ניסה להכפיש אותי, שאין לי באמת דוקטורט וטענות דומות). ובכן, אמר, הוא מתייחס למדינת ישראל כאל "פלנטת הכיבוש במובן של פרימו לוי"; ישראל עבורו, דומה ל"פלנטת אושוויץ". אם כך, שאל: "האם בפלנטת אושוויץ היינו נותנים לקצין ס"ס להרצות על שירה?!"

הייתי היחיד שם שלימד שירה. הוא הזכיר מספר פעמים את אחד המנחים בדוקטורט שלי שלדבריו "מלמד אצ"ג ונתן אלתרמן מהזווית הכהניסטית" (בדיחה. הבחור לא יודע לקרוא אצ"ג ואלתרמן, אבל ניחא), לעומת אריאלה אזולאי ועדי אופיר שגם מלמדים בבר-אילן אבל את "השיטות הביקורתיות". לדידו אין ימין ושמאל באמנות אלא "אוונגרד ונון-אוונגרד", ואוונגרד קשור "בתפישות הומניסטיות" (כל השאר – ימין, דתיים, שמרנים ואחרים - רחוקים מזה).

לשיטתו, שמאל זה "תמיכה ללא סייג בעמדת החלש בלי להכתיב לו את עמדותיו" (יש המון מה לומר על הקביעה הטיפוסית הזאת. בהזדמנות). הוא קבע: האמנות הישראלית לדורותיה היא "תמיד ימנית", משום שהיא "תומכת בממשלה ומזדהה עם המדינה". אמר שהוא מוכן שיבוא סטודנט מאריאל (לא מרצה ח"ו) לבצלאל, והוא ילמד אותו "תכנים שמתאימים לו" - "אני הראשון שמוכן ללמד פילוסופיה יהודית" - כך שאחר כך, כשיחזור לאריאל, "הוא יהיה חייל שלי". סיפר שכך פועלת אריאלה אזולאי בבר-אילן (שלדעתו אינה אוניברסיטה כלל) - יש לה 15 דוקטורנטים שהיא "מכוונת אותם שיהיו חיילים שלה". זאת ההצדקה המוסרית שהוא מצא לכך שהיא מלמדת באוניברסיטה "כזאת". כך חזר מספר פעמים על הדימוי "חיילים". אוי לאירוניה.

האמת, לא רציתי לענות, אבל הפריעה לי השתיקה היחסית סביב דיבורו מצד רוב המרצים. אז פתחתי באמירה, שאני מדבר כקצין הס"ס במשוואה שלו. ציינתי שאמירתו היא חרפה; "בצלאל" לא שייכת לו או לחוגו החברתי, ואני נמצא שם בזכות. ככלל, טענתי, יש לימין ולשמרנים משנה סדורה ומנומקת עם הוגי דעות רציניים. צעקו לי: "מי, מי יש לכם?" אמרתי, שחבל על דבריי, כי כל הוויכוח הזה מתנהל אצלם "בתוך המשפחה" שאינני רואה עצמי חלק ממנה; זאת, מכיוון שלטעמי אין כיבוש; איננו כובשים, כי חזרנו הביתה. טענתי שאם אנחנו רק "ישראלים" (במובן שלהם), אז באמת אנחנו קולוניאליסטים; אבל אם אנחנו "יהודים", אז שבנו לארצנו, ותמיד היה רצף של יישוב יהודי כאן. אמרתי שמבחינת רבים מהמרצים, גם שמאל ציוני הוא ימין. הוספתי שדימוי החייל שחזר בדבריו, החזיר אותנו למנהרת זמן ואפשר לראות, כיצד מתפתחת מחשבה טוטליטרית.

אמרתי שהמנגנון המשלים להדרה (exclusion) הוא "האדרה" (glorification) והבאתי כדוגמה את ציוריו האחרונים של רפי לביא על דיקטים בתערוכה שכינה "ערבי שפם סגול". לתערוכה המופרכת הזאת חיבר אותו מרצה טקסט מופרך עוד יותר, שבו שיבח את לביא והשווה את ציוריו עם הסימפוניה התשיעית של בטהובן (!). בהרצאות קודמות, אמר אחד המרצים שרפי לביא הדיר דרך קבע את הציירים ה"יהודיים", ה"לאומיים" או ה"ציוניים" ואלה שהלכו בעקבותיהם, ונהג לומר על ציורים כאלה: "זה מתאים לוועדת קישוט". כעת אמרתי, שציוריו של לביא לא מתאימים אפילו לוועדת קישוט.

החלה מהומה, שבה הוכיחו אותי שתי מלומדות, שאין לי מושג באמנות ולכן אינני יכול לדבר על כך, כי "אינני מומחה" (זה עומק הסיפור. כמו הכנסייה הקתולית בימה"ב, שבה רק כוהני הדת, ה"מומחים", אחזו בידע ותיווכו את התנ"ך להמונים). אח"כ ניגשו שני מרצים, ואמרו שגם לדעתם לביא קיבל מעמד לא מוצדק. "מדוע לא דיברתם?" שאלתי. הם התחמקו. לאורך כל דבריי, הפריע אחד המרצים ואמר, בין השאר, שאני גס רוח וחסר תרבות, ושאני לא מבין ש"הכל זה כיבוש". למרצים שביקשו שיקשיב ולא יפריע, ענה שהוא לא מעוניין בדיאלוג, "כי יש כאן מאבק". עד כאן בקליפת אגוז, מאה שנות ויכוח. בימים ההם, בזמן הזה.

תאריך:  29/06/2018   |   עודכן:  29/06/2018
דרור אידר
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
100 שנים של ויכוח
תגובות  [ 14 ] מוצגות   [ 14 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
הכוח בידם
29/06/18 12:03
2
חשדנית
29/06/18 18:29
 
לא מוזר
1/07/18 13:02
 
חשדנית
4/07/18 17:35
3
טודא
29/06/18 18:49
4
למי שלא זוכר
30/06/18 07:12
5
שמ
30/06/18 12:47
6
כמה פעמים
30/06/18 13:12
 
למטומטם
30/06/18 15:03
 
זה מעניין ומחכים
30/06/18 15:40
 
קורא בעיון
30/06/18 23:15
 
חחחחחחחחחחחחחחחחח
1/07/18 16:30
7
הם אבודים
30/06/18 17:41
8
עיתונאי הימין
1/07/18 06:47
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
בפרשת השבוע בלעם מזכיר שוב ושוב את הייחוס של עם ישראל ליעקב-ישראל (במדבר כג): (י) מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב, וּמִסְפָּר אֶת-רֹבַע יִשְׂרָאֵל... (כא) לֹא-הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב, וְלֹא-רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל... והפסוק הידוע מכולם (פרק כד): (ה) מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל. לא ציטטנו את כל הפסוקים שבהם מופיע האזכור הכפול הזה, אבל די בכך לענייננו. דיברנו בעבר על משמעותם של שני שמותיו של יעקב-ישראל והפעם נתייחס לנקודה אחת שנוגעת לימינו. בסוף ימיו, לפני שהוא מזמין את בניו לשמוע את ברכותיו הוא מברך את מנשה ואפרים בני יוסף ומעניק להם את הזכות להיחשב כבניו ממש. אחר כך הוא פונה ליוסף: (כב) וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ, שְׁכֶם אַחַד--עַל-אַחֶיךָ: אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי, בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי.
29/06/2018  |  נסים ישעיהו  |   מאמרים
במאמרו: "פתרון שלוש המדינות"1 מנסח גרשון הכהן נוסחת "פלא" חדשה לטיפול במציאות המשבר הישראלי-פלשתיני, שבאופיה מזכירה את סיסמת יוזמת "אוסלו" הזכורה לרע: "עזה ויריחו, תחילה". בדרך כלל מאמריו של הכהן מנוסחים בתמציתיות ובבהירות ועוסקים בצורה ממוקדת במספר מצומצם של נושאים מהותיים מתחום האקטואליה הנזילה שלנו. דומני שהפעם החטיא בבחירת הכיוון והשיטה גם יחד.
28/06/2018  |  רפי לאופרט  |   מאמרים
בעוד כשישה חודשים עתיד הרמטכ"ל גד איזנקוט לפרוש מתפקידו ולהצטרף אל צבא הגימלאים של צה"ל. בזיכרון הקולקטיבי של ישראל לא ייזכר איזנקוט כמפקד צבאי רב עלילות אלא כמי שהיה פוליטיקאי למחצה כאשר כיהן כשלישו הצבאי של ראש הממשלה אריאל שרון וגם זה משהו. איזנקוט התקדם אט אט מתפקיד אחד למשנהו בעיקר בכוח מתכונת הקידום האוטומטי. פקודיו מעולם לא העריצו אותו על עוז רוחו או על תבונתו הצבאית היתרה. הם כיבדו אותו במידה מסוימת כיוון שהיה ראש המטה הכללי.
28/06/2018  |  עמי דור-און  |   מאמרים
בשלושת החודשים האחרונים מיישמת תנועת החמאס מדיניות חדשה של אלימות מבוקרת כלפי ישראל, שהחליפה את מדיניות הריסון שננקטה על ידה בשלוש וחצי השנים שחלפו מאז מבצע "צוק איתן. למעשה, שלוש שנים וחצי של "הודנה" קטנה. החמאס, כך נראה, מוכן להסתכן בהידרדרות עד כדי עימות נרחב עם ישראל, על-מנת להשיג הסדר עם ישראל שיחלץ את הרצועה מהמצוקה הכלכלית הקשה.
28/06/2018  |  עמוס גלבוע  |   מאמרים
סקר "התקשורת והמגזר" שערך השבועון הדתי-לאומי "בשבע" לרגל גיליון ה-800 נותן פן נוסף על האמון הנמוך שרוחש הציבור הדתי-לאומי לתקשורת הכללית. יותר ויותר חובשי כיפה מתברגים בה, אך לדעת ציבור הקוראים-צופים-מאזינים הסרוג, הם מבטאים רק פן מוגדר מאוד של ערכי הציונות הדתית.
28/06/2018  |  עידן יוסף  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
יורם אטינגר
יורם אטינגר
ב-2024 יש 69% רוב יהודי בשטח המשולב של יהודה, שומרון ו"הקו הירוק" - לעומת 39% מיעוט ב-1947 ו-9% ב-1900 - הנהנה מרוח גבית של שיעור פריון ומאזן-הגירה-חיובי    אין פצצת זמן דמוגרפית ער...
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
יש מחלוקת בקרב החוקרים בנוגע לגודל האוכלוסייה במאה ה-19 ולגבי המספר המדויק של כל קבוצה דתית, אבל, הריבוי הטבעי המוסלמי היה אטי בהשוואה לגידול האוכלוסייה היהודית והנוצרית
דן מרגלית
דן מרגלית
ביבי הוא הסוכן המדיני היעיל ביותר של אירן אף שאינו עושה זאת במודע ובמתכוון חלילה    הוא הסוכן הפוליטי של טראמפ נגד המפלגה הדמוקרטית במודע
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il