|
|
איי חרבות [צילום: Nabaa Media/AP]
|
|
|
|
|
זוכרים איך לפני זמן קצר כל התקשורת שלנו זעקה ש"האירנים על הגדר"? המציאות הייתה שונה: לא היו שום אירנים, או גרוריהם, על הגדר; זוכרים איך אחרי הפלת המל"ט האירני, הפרשנות התקשורתית המתלהמת הזהירה שבכך צמצם חיל-האוויר את חופש הפעולה שלו בשמי סוריה, ויותר חמור: ישראל עשתה שגיאה איומה בכך שפתחה במלחמה נגד אירן האימתנית? כמובן המציאות הייתה שונה. למה אני מזכיר "נשכחות" מהעבר הקרוב? כי ממש בימים אלו הכותרות זועקות כל הזמן משהו בנוסח: "אסד על הגדר/על הגבול". אז לפי שעה אין עדיין שום חייל של אסד, כלומר מה שנקרא הצבא הסורי, על קו הגבול או בקרבתו. אין שום איום מידי או קרוב על ישראל!
מה היא המציאות, ומה קורה בדרום סוריה, וכחלק ממנה ברמת הגולן הסורית? ובכן, לפני כמה חודשים, אחרי שהשתלט על האזור שמצפון מזרח לדמשק (הע'וטה המזרחית) והפכו לאיי חרבות, השתלט אסד על החלק הדרומי מערבי של העיר דמשק, שבמרכזו היה מחנה הפליטים הפלשתינים אל ירמוק. כמו כל מקום אחר בסוריה גם הוא הרוס לחלוטין. מאות אלפי הפליטים שהיו בו פשוט נגוזו. ואז הוא קבע לעצמו יעד אסטרטגי חדש: להשתלט מחדש על כל דרום סוריה ולהתייצב בסופה של המערכה על הגבול הירדני בצד הדרומי ועל הגבול הישראלי של רמת הגולן בצד המזרחי. לצורך כך רכז המשטר הסורי של אסד כמעט את כל הצבא הסורי שקיים (פחות מרבע בהשוואה לעוצמתו ערב המרידה ב-2011), הוא הכוח הלוחם העיקרי. מסתפחים אליו כוחות קטנים מהמליציות השיעיות שבהנהגת אירן, וכן כוח של חיזבאללה. במלחמת התעמולה המתנהלת כל הזמן, עם "ידיעות מזויפות" כמובן, יש הפרזה עצומה בגודל הכוחות הללו מכל הצדדים: האירנים מפריזים כדי להראות אצבע משולשת לישראל, המורדים מעוניינים ל"חמם" את ישראל, וישראל כמובן אינה טומנת ידיה בצלחת ויש לה עניין להפריז. מרבית הכוחות של המליציות השיעיות בהנהגת אירן ערוכות עכשיו הרחק הרחק במזרח סוריה ליד נהר הפרת.
הנקודה החשובה והמהותית אינה קשורה דווקא לאירנים אלא לרוסיה של פוטין. כל התכנון של המבצע הצבאי הסורי הוא של הרוסים; כמעט כל הפיקוד על המבצע הוא רוסי! זהו למעשה מבצע רוסי. וכמובן חיל-האוויר הרוסי. חיל-האוויר הרוסי, בהפצצות חסרות רחמים, הוא זה שהיטה את כף מלחמת האזרחים הסורית לטובת המשטר של אסד. בלי סייגים, בלי עכבות, בלי טיפת "מידתיות", בלי שום מחאות של ארגוני זכויות אדם. את זה הם עושים עכשיו. אירוניה: במוסקבה מריעים לנבחרת רוסית חלשה, אך כזאת שנלחמה כאילו היא בסטלינגרד, ובאותו זמן המפציצים הרוסים הורסים כפרים ומניעים גל של פליטים.
ליעד האסטרטגי ישנם שלושה יעדים אופרטיביים:
האחד, להשתלט על השטח שבידי המורדים הנמצא מצפון לעיר דרעא ומזרחית לאוטוסטראדה לדמשק ולהגיע עד לנקודת הגבול הירדנית שליד העיר נציב (מרחקים של עשרות קילומטרים מגבול רמת הגולן).
השני, להשתלט על העיר דרעא (שחציה הדרומי בידי המורדים) ולהשיג בכך הישג סמלי כי שם פרצה המרידה נגד אסד.
השלישי, להשתלט על כל השטח שממערב לאוטוסטראדה, והוא רמת הגולן הסורית המוכרת לנו (חלקו הדרומי בידי דע"ש).
נכון ל-4 יולי הצבא של אסד בפיקוד הרוסי השלים את מרבית היעד האופרטיבי הראשון, אך לא הגיע עדיין לגבול הירדני. לפניו עדיין המערכה לכיבוש דרעא, ולאחריה רמת הגולן. כאן, להבדיל משני היעדים הראשונים "הסיפור" אינו פשוט, כי כאן ישנה ישראל. ועל כך במאמר נפרד.
