"דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד כל שעריה..."
מזה עשרים ושניים חודש שומם הר הבית מבעליו. מזה עשרים ושניים חודש סובבים אנו את ההר כמו שועל את הכרם משוועים להיכנס, חרדים למתרחש בפנים, נעצרים בשער.
"ויצא מבת ציון כל הדרה היו שריה כאילים לא-מצאו מרעה וילכו בלא כח לפני רודף"...
בשבוע שעבר חל צום תשעה באב. אם ח"וח לא יגיע המשיח, נצום גם השנה ונתאבל על חורבן בתי המקדש.
רביב דרוקר בספרו "חרקירי" יודע לספר, שיועציו של אהוד ברק אמרו לו בקמפ דיוויד שהציבור הישראלי לא ייתן לו לוותר על הר הבית. תשעה באב הוא אבל לאומי כללי. לא דתי, או ימני, או ספרדי. הוא על-סקטוריאלי. הוא אבל על אובדן הריבונות על ההר, שאין מעליה. חורבן בתי המקדש משמעו בימינו המצב האומלל הזה, שאין אנו יהודים גאים בארצנו, בהרנו עדיין.
"...הסגיר ביד אויב חומות ארמונותיה קול נתנו בבית ה' כיום מועד".
המלחמה הנוכחית פרצה כשעלה אריאל שרון להר הבית. כמו אריה המשליט ריבונות עלה שרון להר. כי הוא ידע, כמו כולנו, שמי ששולט בהר שולט בכל ארץ ישראל.
"לא תהיו באילת ומטה דגלכם בים סוף
שם - קנה סוף.
בגדתם בהרכם העליון מכל הר בעולם
הקדוש מכל הר בעולם.
ולא תשבו במושב לאומים באין זה הר ההר
משען לגבכם בעולם.
...ישראל בלי ההר הוא - לא ישראל."
כך כתב אורי צבי גרינברג בשירו "ישראל בלי ההר". אין לנו קיום באומות בלי האפשרות, הזכות והחובה לבקר בלב הכיסוף של הנפש היהודית, בהר הבית. הוא הוא המפעם בכל לב יהודי בעולם, הוא הנישא בתפילותינו האומרות: "והשב את העבודה לדביר ביתך".
ככל שיארך הזמן שבו ההר סגור, כך יהיה קשה לפתחו מחדש. כך אומר השב"כ, כך ברור לכל אדם חושב. מצבו הקשה של האיסלאם הפונדמנטליסטי בעולם נותן לנו היום הזדמנות מצויינת לפתוח את שעריו לכל דורש.
"פצו עליך פיהם כל אויביך שרקו ויחרקו שן אמרו בלענו אך זה היום שקיוינו מצאנו ראינו".
מבחינת ערפאת, העובדה שיש לכאורה איסור דתי לעלות להר, מהווה סימן לתלישות העם מארצו. לא מסיבות דתיות היסטוריות אנו כאן, לדעתו, אלא מסיבות של פור שהפיל הרצל. אם היהודים מוותרים כל כך בקלות על מה שמוגדר בדתם כמקום הקדוש ביותר - במהרה יוותרו על הכל.
"ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון העלו עפר על ראשם חגרו שקים הורידו לארץ בתולות ירושלם".
בגלל מחשבות גלותיות הפושות בכל מקום בעם, אנחנו בעמק והם בהר. אנחנו בקידרון והם על הר הבית. אנחנו בשפלה המושפלת והם בגב ההר. בגבעות השולטות. בטבור העולם. והולך ומתגבש בהר ליבנו סטטוס-קוו חדש שאין לישראל נחלה בו. סגור השער. אטום.
יש לפתוח את ההר ליהודים. עכשיו. כל יום שעובר מבסס את ריבונותם של אויבינו כריבונות תמידית בהר חו"ח. אנחנו כמהים אליו, בכל נימי נפשנו ומאודנו. גם השנה נחתום את מגילת איכה בכוונה גדולה ונאמר:
"השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם".
