החשש מפני תגובות תקשורתיות ובעיקר מפני עתירות לבג"ץ בנוגע להחלטות בעניינו של
בנימין נתניהו עלול להוביל להחלטות מוזרות, בלשון המעטה - כפי שמלמדת הודעה שמפרסם (יום ג', 31.7.18)
מבקר המדינה,
יוסף שפירא. השורה התחתונה שלה: למרות העדר כל סיבה לכך, הוחלף אחד משלושת החברים בוועדה שתדון בבקשתו של נתניהו למימון הגנתו המשפטית.
נתניהו ביקש לאשר לו לקבל תרומות מבן-דודו נתן מילקובסקי ומאיש העסקים ספנסר פרטרידג' המקורב אליו. הבעייתיות בבקשה כפולה: הן ברמה העקרונית של תרומות לראש ה
ממשלה, והן נקודתית משום שלפחות מילקובסקי הוא עד בפרשת
ארנון מילצ'ן (נתניהו טען שהיה זה מילקובסקי שמימן רכישות שונות שלו, בין היתר של סיגרים יוקרתיים). מאידך-גיסא, הכללים מאפשרים מתן אישור לקבלת מימון חיצוני שכזה, מתוך הכרה בכך שהייצוג המשפטי בפרשות אלו הוא יקר מאוד ולרוב מחוץ להישג ידו של איש הציבור הנחקר.
היועץ המשפטי לממשלה,
אביחי מנדלבליט, קבע בתחילת החודש, כי מימון זה טעון אישור של ועדת ההיתרים שממנה מבקר המדינה. הוא הציע שהוועדה אף תקבע מגבלות שיבטיחו, כי הכספים שיועברו לנתניהו ישמשו אך ורק לצורך מימון ההוצאות המשפטיות; מינוי נאמן שיוסמך לפעול למטרה זו בלבד; קביעת מגבלה ביחס לסכום המימון שנתניהו יקבל למטרה זו; מתן האישור לפרק זמן מוגדר ומוגבל ועוד.
שפירא מינה לחברים בוועדה את השופט המחוזי בדימוס
עוני חבש, פרופ'
אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט, ומי שהיה מועמד לבית המשפט העליון) ועו"ד נורית ישראלי (היועצת המשפטית של משרד מבקר המדינה). הישיבה התכנסה לישיבתה הראשונה ב-19.7.18, אבל דקות ספורות לפני תחילת הישיבה נחת על שולחנו של שפירא מכתב של עו"ד שחר בן-מאיר - איש שמאל ועותר סדרתי נגד נתניהו, שרוב העתירות שלו נדחות על הסף בידי בג"ץ. הוא דרש לפסול את הכהן, בנימוק שמאמריו בעיתון
ישראל היום עוסקים בין היתר בפרשות נתניהו.
באי-כוחו של נתניהו, עוה"ד
יעקב וינרוט ו
עמית חדד, התנגדו להחלפתו של הכהן באומרם שאין כל חשש ל
ניגוד עניינים. הכהן עצמו אמר אף הוא, שאין כל בסיס לבקשה: אין לו היכרות אישית עם נתניהו, הוא כותב טור פרשנות מקצועי ובחקירות נתניהו עסק רק פעמים בודדות. הכהן גם העיר - וזה חשוב לענייננו - שהוא התבקש בידי כמה אמצעי תקשורת להגיב על פנייתו של בן-מאיר עוד לפני שזו הגיעה לשפירא.
שפירא קובע: "אין כל ממש בבקשת הפסלות ולא מתעורר כל חשש למשוא פנים מצידו של פרופ' הכהן". הוא מציין, שהיה מקום לדחות את בקשתו של בן-מאיר גם בשל השיהוי בהגשתה, גם בשל דלות הפרטים שיש בה וגם משום שהוא בכלל לא צד לעניין. אבל אז - אז בא האבל:
"למרות כל האמור, הואיל ועל כף המאזניים עומדת זכותו של ראש הממשלה לנהל הליך מהיר ויעיל בוועדה למתן היתרים ומאחר שעיכוב בהמשך בירור בקשתו של ראש הממשלה יגרור אותנו לחודש אוגוסט ומיד אחריו לחגי תשרי, החלטתי, לא בלי היסוס, ובהסכמתו של פרופ' הכהן, כי עו"ד אביגדור רביד יחליף את פרופ' הכהן כחבר במותב שדן בבקשה זו" [רביד היה מנהל נציבות תלונות הציבור במשרד המבקר].
עכשיו נראה מה קרה כאן. אדם פוליטי הגיש למבקר המדינה בקשה חסרת יסוד מבחינת התוכן וחסרת בסיס מבחינת ההליך, אשר הטילה דופי באדם אחר. מבקר המדינה דחה אותה, גם מבחינת התוכן וגם מבחינת ההליך - ואז עשה בדיוק את מה שהתבקש בה: החליף את אותו אדם, למרות שקבע שאין שום סיבה להחליף אותו. האמירה שבהחלטה על העיכוב הצפוי בפעילות ועדת ההיתרים מלמדת, ששפירא ידע היטב מה יקרה אם ידחה את בקשתו של בן-מאיר: הלה ירוץ לבג"ץ ועלול לקבל צו ביניים שיתקע את עבודת הוועדה. שפירא העדיף להיכנע מראש, במיוחד כאשר נוסף האיום הברור בכך שהוא יותקף בתקשורת (שכאמור ידעה על הבקשה עוד לפניו).
זהו תקדים חמור, אפילו חמור מאוד. אדם שמנצל לרעה הליכי משפט כדי להשיג מטרות פוליטיות ולצורך פרסומת אישית, מטיל אימה על מבקר המדינה ומביא אותו לנקוט בפעולה שלדעתו אינה נחוצה. אדם שרץ לספר לחבר'ה עוד לפני שבכלל נכנס למיטה, מצליח ליצור רושם של מקהלה תקשורתית העומדת הכן לפצוח בזעקות שבר אם דרישתו הפסולה לא תתקבל. מה הלאה? אולי צריך לפסול את שפירא עצמו בטענה שהוא מוטה נגד נתניהו? אולי יהיה צריך לפסול כל שופט שידון בענייניו של ראש הממשלה בטענה שיש לו דעה פוליטית בעדו או נגדו?
החלטתו של שפירא גם עומדת בניגוד לפסיקה מפורשת של בית המשפט העליון - הן במישור העקרוני והן במישור הפרטני. נשיאי בית המשפט לדורותיהם ממעטים מאוד לפסול שופטים ושבים ומדגישים, שצריך להוכיח עילת פסלות אמיתית וממשית, ולא חששות והערכות. הם מוסיפים, שהזכות לשפוט היא גם החובה לשפוט ושאפילו תחושה לא נוחה של השופט עצמו אינה עילה לפסילה. ובנושא נתניהו נקבע שוב ושוב, שאביחי מנדלבליט - שיש לו היכרות אישית קרובה עימו - יכול לדון ולהחליט בענייניו; ה"עילה" לפסול את מנדלבליט גדולה בערך פי מיליון מהעילה לפסול את הכהן - ובכל זאת שפירא פסל את האחרון.
זה מה שקורה כאשר תקשורת מגויסת מנהלת מערכה חסרת פשרות נגד אדם אחד (במקרה שלנו - ראש הממשלה). וזה עוד יותר מה שקורה כאשר בית המשפט העליון פותח את דלתותיו בפני כל מי שהופך אותו לכלי פוליטי. התוצאה היא החלטה שאין לה שום מקום במשטר מתוקן.