מוות-פתע מטווח רחוק

בצה"ל כנראה עדיין לא הפנימו את העובדה שפחד ממוות-פתע, המגיע כאילו משום מקום הוא אמצעי מלחמה יעיל ביותר אם משתמשים בו כהלכה ובזמן הנכון. למרבה הצער, בשעה שמאות פרחחי חמאס מסתובבים ברחבי רצועת עזה ומכינים עפיפוני אש שמבעירים, ללא כל הפרעה, אלפי דונמים מניבים של תבואה, כמו גם יערות חורש, ואין מי שבולם את מעשי הנבלה. אילו הפעיל צה"ל את האמצעי המפחיד עד מוות, המצוי בידיו האש הייתה מתרחקת משדותינו ועוברת לגופם של עברייני האש הפלשתינית.

באיזה אש המדובר? האם גם אנו רוצים להבעיר אש בשדות החמאס? התשובה שלילית. האש שלנו היא זו הבוקעת מהלועות של רובי סער משוכללים והמכוונת אל גופם של פושעי האש, בידי צלפים מיומנים, מנקודות שיגור שמעבר לאופק, הרחק מהעין של האויב.

רוב הציבור מאמין כי צלף הוא מי שאוחז רובה בידיו, מכוון היטב ויורה. לא זה המצב. צלף הוא מי שיודע להפעיל רובים מיוחדים שטווח המוות שלהם מגיע ביעילות ובדיוק עד טווח של כ-2.5 ק"מ ואין אפוד מגן המסוגל לבלום אותם.

בניגוד לצלפי משטרה, צלפי הצבא יורים במטרות בטווח המקסימלי האפשרי כדי להימנע מאיתור מהיר ולהגדיל את החשאיות של הצלף. רובי הצלפים הפופולריים ביותר הם בקליבר 7.62 מ"מ. מאחר שרובי צלפים מרמה זו צריכים להתמודד עם כלי נשק צבאיים מסוגים שונים בעלי טווח דומה (800 מטר), צלפים צריכים לשלוט במיומנויות שדאות, הישרדות בתנאי שטח והסוואה, כדי להסתיר את עמדתם. את המיומנויות האלה ניתן לנצל כאשר לאחר מעקב באור יום מגיעים למחנה בו מתגוררים עברייני האש. אחרי מעקב כזה קל יחסית לפגוע בעבריינים מטווחים רחוקים מבלי שיאותר היורה. לזה קוראים מוות פתע מטווח רחוק.

טווחים ארוכים

הפיתוח האחרון הוא של רובים צבאיים לטווחים ארוכים במיוחד, ואלה באים בקליברים גדולים יותר מה-7.62 מ"מ הסטנדרטי. רובים אלה מאפשרים לצלף להסתכן פחות ולבזבז פחות זמן על הסוואה והסתתרות מכוחות האויב. בארצות הברית פותחו שני רובי צלפים בקליברים ייחודים שכל מטרתם היא ירי לטווחים ארוכים במיוחד: ה-CheyTac Intervention בקליבר 0.408 אינץ' שיעיל עד לטווחים של כ-2300 מטר, והבארט M99 בקליבר 0.416 אינץ' שיעיל עד לטווחים של כ-2600 מטר.

עד 2002 כלי הירי שהחזיק בשיא הצליפה הארוכה ביותר, כלומר: הריגת לוחם אויב מהמרחק הגדול ביותר, לא היה רובה צלפים אלא היה מקלע כבד מדגם M2 בראונינג עם כוונת טלסקופית, שבאמצעותו רשם הצלף המעוטר קרלוס הת'קוק צליפה והריגה מטווח של 2,286 מטר. שיא זה נשבר רק במאה ה-21 בקרבות ההרריים של מלחמת אפגניסטן (2001-2014). בהרים אלה ובפרט בעמק שאח אי-קוט צפיפות האוויר נמוכה בהרבה מהצפיפות בגובה פני הים (העמק נמצא בגובה 2,432 מטר מעל פני הים), עובדה שמגדילה במאות מטרים את הטווח האפקטיבי המקסימלי של הרובים.

רובה McMillan TAC-50, המתוכנן לצליפה בטווחים ארוכים, היה רובה הצלפים הראשון ששבר שיא זה. השיא נקבע על-ידי רב-טוראי רוב פרלונג מצבא קנדה ב-2002 באפגניסטן, כאשר ירה ברובה TAC-50 והרג חמוש של הטליבאן מטווח של 2,430 מטרים בירייה הראשונה פרלונג החטיא, בשנייה הוא פגע רק בתרמיל של החמוש. בשלישית הוא פגע בפלג גופו העליון והרג אותו.

בסוף 2012 נשבר השיא, כאשר שני צלפים מגדוד הקומנדו השני של צבא אוסטרליה הרגו מפקד בטאליבאן כאשר פגעו בו מטווח 2,815 מטרים. השיא נשבר שוב ביוני 2017 בעזרת הרובה מקמילן TAC-50 בירי לעבר מחבל דאעש בעירק ממרחק של 3,450 מטרים.