התבערה הגדולה

ארה"ב על סף מלחמת אזרחים. לא זו מסוג סוריה, בה נרצחו מאות אלפי אנשים לאחר שעונו ו/או נאנסו, רבים מהם בצורה אכזרית ביותר.

ארה"ב חצויה כמעט באמצע, בין דמוקרטים לבין רפובליקנים. מאז שהנשיא-הגואל-המשיח סיים את כהונתו השנייה ולא הסבא ברני ולא גברת קלינטון הצליחו להמשיך את שמונה שנות האופוריה, נגרם מפח נפש כה גדול לדמוקרטים, שהם פשוט סובלים עד עצם היום הזה מהלם קרב מתמשך, ואין אפילו נקודת אור באפילה שנפלה עליהם.

התגובה הראשונית צריכה להלמד באוניברסיטאות לגבי תהליכים חברתיים המשנים את פני האומה. תלמידים באוניברסיטאות הרגישו כה מאוכזבים מכך שהמפלגה השלטת לא זכתה, שהם יצאו להפגין, גרמו הרס ונזק לרכוש. זו דרך חיים חדשה: אם בתהליך מסודר אתה לא זוכה, הרי שמותר, צריך ומוכרחים לשבור את הכלים - בצורה ממשית ביותר.

אם פעילות אלימה והרסנית לא הספיקה, הרי שהסטודנטים קיבלו חיזוק מהפרופסורים שלהם ומהנהלות האוניברסיטאות: בהרבה ממוסדות ההשכלה הגבוהה הפסיקו את הלימודים והעמידו לרשות התלמידים יועצים ופסיכולוגים, שכן הם היו במצב נפשי כה מדורדר.

גם סגל ההוראה קיבל לעזרתו היתרים מיוחדים כמו גם עזרים שזו כנראה הפעם הראשונה שקרה דבר כזה בארה"ב. יעוץ פסיכולוגי היה נחוץ, כנראה, לא רק לצעירים כי אם גם למבוגרים ולמנוסים, שכן אימת הכשלון והלא-נודע שניצב בפתח היוו מכות קשות מדי. כך הייתה ירית הפתיחה - סירוב מוחלט לקבל מרות של תוצאות הבחירות על-ידי הצד המפסיד, ומאז הלך המצב והדרדר.

אורות הטוב מול הרשע

הוליווד כמובן יצאה מגדרה להעצים את גודל האסון ולהתנגח בנשיא טראמפ בכל מקום וזמן אפשריים. הדבר הפך להיות כה נדוש ונדרש, שלא ניתן להשלים אירוע בלי לצאת בגלוי נגד הנשיא ומוסד הנשיאות. איזה אומץ נדרש, איזו תעוזה מול הרע מכל היושב לו שם בבית הלבן. נא למחוא כפיים בהתלהבות רבה, אמיתית, לא מעושה. אנחנו מובילים את המרד, אנחנו אורות הטוב מול הרשע (אני מרגיש כמעט כמו בהצגת חנוכה בה היוונים הטובים והמיטיבים יוצאים להלחם נגד המכבים הרשעים).

שכנתי, לדוגמה, אחותה של ברברה סטרייסנד, פשוט לא יודעת מנוח. הנשיא מטריף אותה. עצם היותו בתפקיד (ובחיים עדיין) הוא דבר הדורש תיקון מידי, והיא מוכנה לעשות הכל בכדי להביא לידי השינוי הנדרש. היא מתחילה את יומה ומסיימת את יומה במצב נפשי מדורדר, ודאי גם סובלת מחוסר שינה הנובע מאי יכולת הגוף להרגע, כה גרוע מה שמתרחש סביבה.

כאן בקליפורניה, מדינה בה המפלגה הדמוקרטית שולטת ביד רמה (למרות שנמצא בקליפורניה הריכוז השני בגודלו בארה"ב של נוצרים אבנגליסטים אחרי טקסס אך פשוט אין יודעים איפה הם), הפוליטיקאים הנבחרים יצאו למלחמה של ממש נגד הנשיא. כל שימוע, כל פגישה, כל הזדמנות מנוצלת להאשים את הנשיא, כאילו הוא השטן עלי אדמות, והנה האנשים המסכנים מנסים להציל את העולם ממלתעותיו.

לראש העיר לוס אנג׳לס, העיר השנייה בגודלה בארה"ב, שאיפות רחוקות טווח. הוא רואה עצמו לפחות כמועמד המועדף לנשיאות, ומדי יום ביומו ההודעות לתקשורת היוצאות ממשרדו מאוששות הנחת יסוד זאת. אריק גרסטי, בהופעה פומבית לעידוד השתתפות המצביע הלטיני בבחירות הקרובות ובמפקד האוכלוסין בשנת 2020, צריך גם הוא לרמוז על עוולות ופשעי הבית הלבן. איזו חגיגה, כמה ערבים דבריו לשומעים שנקבצו ובאו.

חסרה רק הייתה קפיצת מדרגה (קטנה שבקטנות) להתחיל להאשים את היהודים, ואין דבר זה כה מרוחק מגדר האפשרויות. נציגי המוסלמים ישבו שם בקהל, והם כה מקובלים, כולם רוצים את קרבתם (ביחוד אחרי שמונה שנות אובמה בהן למדנו שהאיסלאם דת שוחרת שלום, שורשי ארה"ב של אמריקה יונקים חיותם מהאיסלאם, אין טרור איסלמיסטי ואין חכמים, מנוסים, יפים ופועלים לטובת האנושות יותר מהמוסלמים) והם מפתחים שותפיות עם כל הנדכאים והמקופחים - מהגרים בלתי חוקיים, הומואים, נשים, שחורים, לטינים, יפנים (גם הם ישבו במחנות...), ועוד ועוד.

שנאה חסרת מעצורים

שוכחים כל הדמוקרטים יפי הנפש העושים לילות כימים, מזה כמעט שנתיים, במלחמה בשטן שהתיישב לו בבית הלבן ומסרב לעזוב, שהשנאה שהם מלבים נפיצה היא עד מאד, ואש מדרכה אינה מבדילה בין חומר לקיח אחד למשנהו, בחדווה רבה משתלטת היא על כולם עד שהם הופכים לאפר דק ולאלומות עשן מיתמרות באוויר.

רוב מי שעומד בראש ומלבה את השנאה חסרת המעצורים נגד הנשיא טראמפ הם כמובן יהודים (וביניהם גם אחותה של סטרייסנד וראש העיר לוס אנג׳לס), ועוד יבוא היום שהאצבע המאשימה תופנה נגדם - הם שבחשו, הם שגרמו, הם אשמים ועליהם לשאת באחריות לתוצאות הרות האסון לאומה כולה.

בחירות מחצית הקדנציה קריטיות. יכולות הן לשתק את יכולת הנשיא לפעול. ועתה, שבועות ספורים לפני הבחירות, הדמוקרטים קידשו את כל האמצעים - חייבים להביס את הרפובליקנים בכל דרך.

אם יזכו הדמוקרטים, ינצלו הם את הכוח המחודש לעשות כרצונם. יפסידו? הרי שגם ככה הם על סף עוורון, עילפון, אובדן חושים, חוסר שליטה כלשהי על מעשיהם. יועצים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים כבר לא יועילו. גם ההרס והחורבן שהם זרעו הוכחו כלא-יעילים-במיוחד.

מה יקרה אם ככה אם הדמוקרטים יפסידו? האוירה נפיצה, מסוכנת, ואנו איננו רגילים להתנהלות כזאת. אומנם לא סוריה כאן, אך האנושות הוכיחה במאה הקודמת עד כמה קל להפוך מתרבות מתקדמת ונאורה להתנהגות תת-אנושית. הקרקע הוכשרה, עכשיו ממתינים רק לגפרור שיצית את התבערה הגדולה.