יעקב חדד מאשדוד שילם לעיריית אשדוד חוב ארנונה משנת 1989 שגרר אחריו תוספת פיגורים והצמדות. חדד התרעם שהעיריה לא שלחה הודעות חיוב או דרישות תשלום והחוב המקורי תפח שלא בצדק. חדד תבע את העיריה בבית המשפט לתביעות קטנות באשדוד בגין רשלנות וביקש להשיב את תוספות הפיגורים ששולמו לחוב המקורי. מכתב התביעה עלה שחדד מכר דירה בחודש מאי 1989 וחוב הארנונה התייחס לתקופה קודמת. בשנת 1992, נרשם בעיריה שמו של הרוכש החדש ורק בשנת 2000, נודע לחדד לראשונה על קיומו של החוב.
חדד הדגיש בכתב התביעה, שבכל השנים שחלפו משנת 1992 ועד שנת 2000, העיריה לא הביאה לידיעתו את דבר החוב משנת 1989 ולא ביקשה תשלום. בשנת 2004 (15 שנה ממועד היווצרות החוב) "נזכרה" לנקוט באמצעי גבייה שכללו ניתוק מים בדירת מגוריו. "הודעתי לעיריה על העברת הנכס לרוכש במועד העברתו או בסמוך לכך, היינו בשנים 1988-1989, ואילו ידעתי על החוב הייתי ממהר לשלמו". חדד הוסיף שהעובדה שלא נשלחו לכתובתו החדשה הודעות חיוב או דרישות כשלהן משך תקופה כה ארוכה, גרמה לו נזקים והוצאות מיותרות.
בכתב ההגנה טענה עיריית אשדוד, שהעברת הנכס על שמם של רוכשי הדירה נעשתה רק בחודש מרס 1992, באמצעות חוזה מכר שהועבר לאגף הגבייה. "הואיל ולא נערכה העברה על שם המחזיק בנכס המשכנו לשלוח את חיובי הארנונה, המים והביוב על שמו של התובע לפי כתובת הנכס. בפועל מי שהחזיק בנכס היה הרוכש ששילם בשמו של התובע את התשלומים השוטפים והחוב של התובע נותר פתוח".
בפסק דין שניתן בחודש פברואר, קיבל שופט בית המשפט לתביעות קטנות באשדוד, גיל דניאל, את התביעה וקבע שלא נסתרה טענתו של חדד שלא קיבל במשך כל השנים הודעת חיוב או דרישה לתשלום. "מעדותו של התובע אני למד שאילו קיבל הודעת חיוב או דרישה לתשלום, לא היה מזניח את העניין ופועל להסדרת הנושא. חלוף הזמן והעובדה שלא נשלחו לתובע הודעות חיוב או דרישות כלשהן משך תקופה של למעלה מעשר שנים גרמו לו לנזקים". השופט דניאל הוסיף שהעובדה שעיריית אשדוד ישבה תקופה ארוכה ללא מעש ולמעשה זנחה את דרישתה לתשלום החוב בגין החודשים שלפני מאי 1989, "יצרה בפני התובע מצג לפיו לא קיים חוב ארנונה בגין התקופה שהחזיק בנכס".
השופט הדגיש שיהיה נכון וצודק לחייב את חדד לשלם את החוב המקורי בתוספת הצמדה, "ותוספות הפיגורים שנוספו לחוב המקורי, משך השנים, הינן בבחינת נזק שנגרם לתובע כתוצאה ממחדליה של העיריה באי משלוח הודעות חיוב או דרישה משך השנים". השופט פסק עוד שלחדד נגרמה עוגמת נפש וטרדה מסוימת בגין מהלכיה של העיריה. "אף אם מדובר בגביית חוב שהתובע חייב בתשלומו, הרי שאופן הגבייה והעובדה שזו נעשתה לאחר פרק זמן כה ארוך, חורגים מדרך ההתנהגות המצופה מרשות מקומית".
בסופו של דבר עיריית אשדוד חויבה להשיב לחדד 1,455 שקל, 118 שקל אגרת בית משפט בתוספת 500 שקל הוצאות משפט.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
