|
|
ישר לחדר הניתוח [צילום: הדס פרוש/פלאש 90]
|
|
|
|
|
מאוחר בלילה, מוקד החרום של קופת החולים כמעט ריק, שלא כמו בערב סוכות, שביקרתי בו באחרונה, לצערי. די בזריזות, הוכנסתי לרופאה, שהביטה בדימום מאמתי השמאלית ובנפיחות, שפשתה בכף ידי הימנית, ויעצה להגיע מיד לחדר מיון בבית-חולים. אחרי התלאות שעברתי בערב סוכות בבית החולים שיבא, החלטנו לנסוע לבית החולים מאיר בכפר-סבא, ממש ליד הבית, למרות המטען הרגשי הכבד, שיש לי נגד בית החולים, יותר מארבעים שנה.
רטט עבר בגבי שוב, כשפסעתי ליד האשנב, שהיה הכניסה לחדר המיון. נרשמנו, והספקתי לבלוס את הכריך, שקניתי בדרך. כיוון שלא חשבנו, שבית הקפה בכניסה למאיר יהיה פתוח בשעה זו.
כשסיימתי את הכריך, קראו לי להיכנס. אחות תשאלה אותי, והצמידה לי צמיד זיהוי - 'ידון', בסלנג המקומי. אחות אחרת הצמידה לזרועי "פרפר" (בראנוּלה), שדרכו יוכלו לשאוב מדמי, ולהזרים לי עירויים. הכל נעשה במהירות ובמקצועיות, ונשלחתי להמתין עד שתתפנה מיטה במיון.
באישון לילה, הגיע למיטתי בחדר המיון. מומחה לכלי דם, תפר מניה-וביה את הפצע המדמם באמתי. אחריו הגיע אורתופד, מומחה לכף יד, שניסה להוציא דגימה מהנפיחות בכף ידי.
כעבור כשעתיים, הועברתי לפנימית ג׳ - תדהמה. קבלת פנים חמימה במחלקה, למרות השעה המאוחרת, מאוד, והתייחסות לכל דבר ודבר. אחרי האשפוז בשיבא, הייתי המום. הדאגה הלבבית והכנה אפיינה את כל שהותי בפנימית ג׳. שם הכינו אותי לניתוח, שהסיר קריש דם מכף ידי. כיוון שאני חולה מורכב, נדחה הניתוח כמה פעמים; וכמעט 24 שעות שהיתי בצום.
סניטר הביאני לחדר הניתוח, ומרדים בעל מבטא רוסי ניגש אליי, כדי להסביר לאשתי ולי באריכות את ההליך. אחרי כמה דקות הצטרף אליו מרדים בכיר, ויחד ענו לשאלותינו. הכל נעשה באדיבות ובעדינות מפתיעות, למרות שנמשך זמן רב.
מאוחר בלילה הוצאתי מחדר הניתוח למחלקת התאוששות, כשיד ימיני רדומה, ואינה מגיבה. אני רעב, אמרתי לאחר צום ארוך מיום הכיפורים. במחלקה אורתופדית ב׳ סיימו במהירות את קליטתי, והאחות פתחה בפנינו את המקרר, והוציאה שפע של מוצרי חלב, ריבה, לחם וסכו"ם. אכלתי, ושתיתי. למרות הכאב, הגיע הזמן לישון.
מילת סיכום על פנימית ג׳ במאיר: להגיע רק אם מוכרחים, אך היחס שם אדיר ומתחשב והטיפול מעולה. נפרדנו בצער מפנימית ג׳, והגענו לאורתופדיה ב'. הפלא-ופלא, היחס, העדינות וההתחשבות כמו בפנימית ג'. כנראה, משהו גנטי במאיר.
שירות (בשתי המחלקות): 9 פלוס בסולם בן-צדף.
אדיבות: 10 לשתי המחלקות.
מזון: 8 לשתי המחלקות במאיר. זו הוכחה, שבבית-חולים ציבורי ניתן להגיש מזון אכיל, גם בשבתות. קערת תפוחים עומדת בפינת הקפה באורתופדית ב', ולידה מקרר לדברי חלב. במחלקה יש חדר אוכל, ואינך חייב לאכול בחדר האשפוז.
ציוד: 9 לשתי המחלקות.
טיפול: 9 פלוס לשתי המחלקות.
אסתטיקה: שתי המחלקות נקיות ומצוחצחות. 9.
סיעוד: שתי המחלקות קרובות ל-10.
סיכום: בית חולים אינו בית. הגיעו אליו רק אם אתם חייבים. פנימית ג' ואורתופדית ב' במאיר הנן מקומות מצוינים להתרפא בהן בזכות צוותיהן הנהדרים.
