במשך שבועות ארוכים התעלל החמאס בתושבי עוטף עזה. הממשלה עמדה מנגד - הבליגה/הכילה. במשך שבועות ארוכים שרפו, ירו, חיבלו העזתים במרחבי האזור ובגדרות. עמל שנים הפך את הירוק המלבלב, לשחור משחור.

הערבים הם, על-פי מיטב המסורת, אלופים בשימוש יעיל באש. סיפור ישן. אלא שלראשונה (נזכור גם את חיפה - נובמבר 2017), נזדמן להם לעשות זאת תחת ממשל ישראלי נבחר, מול צבא חמוש עד לשיניו, במדינה שתפקידה המרכזי הוא לשמור על חייהם ורווחתם של אזרחיה. הפעם היה זה ממשל אפוד בכללים של הבלגה, הכלה וכמובן: הסדרה באופק...

תשובות הממשלה, עשו שימוש בכלל השחוק "לא נגרום לאסון הומניטרי לתושבי עזה", והמהדרים הוסיפו: "על לא עוול בכפם", כך שרים בממשלה נשאו את עיניהם למרום. "עוד מעט תהיה הסדרה" הבטיחו.

"אבו מאזן חוסם כספים המגיעים לתושבי עזה", אמרו אמצעי התקשורת. "נמצא תחליף ממקור אחר לכספים שחוסם הראיס. לא נרשה אסון הומניטרי" וכו' וכו'... ", ואכן הממשלה דאגה. נמצא מקור אחר לכסף החסר. אלא שההשתוללות על הגדר נמשכה, וגם, איך לא, ההבלגה נמשכה.

סיפור ההבלגה הוא, על קצה המזלג, תמצית סיפורה של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. למעשה כבר על פרעות תרפ"א 1921, ראשית מלחמת הדמים של הערבים בישוב היהודי בארץ, לא הגיבו היהודים. מאז נכפתה על היישוב היהודי אותה הבלגה בהוראת מוסדות היישוב, ואף ניתן לה הכשר אידיאולוגי על-ידי ראשיו, בן-גוריון, ברל כצנלסון ואחרים.

גם בסיבוב השני ביפו (יום ראשון ה-19 באפריל 1936), כאילו כדי להוכיח כמה המנהיגות הערבית "מכבדת" את אותה ההבלגה, ובעיצומה, עט המון ערבי משולהב על היהודים. כ-7,000 מהם ברחו. ביהודי יפו בוצעה "נכבה". אז עברו הפורעים אל שכונות יהודיות סמוכות (כרם התימנים, מנשייה ורחובות סמוכים), הציתו בתים, חנויות ובתי-מלאכה. ביפו שוב לא התיישבו יהודים עד לשחרורה במלחמת העצמאות.

גם תורה של טבריה הגיע, ועדיין ההבלגה בתוקף... ימים ספורים לפני יום הכיפורים, ב-2 באוקטובר, 1938, ז' בתשרי תרצ"ט - מוצאי שבת, יצאו כשלוש מאות ערבים, מאומנים היטב, על-ידי קצינים נאצים (שנשלחו על-ידי ההנהגה הנאצית מברלין), למתקפה רבתי על העיר, רצחו ופצעו עשרות יהודים, בהם ילדים. מסע ההרג שתוכנן גם לפגיעה בישובים יהודיים נוספים בגליל העליון, נקטע הפעם. היה זה וינגייט שהודיע לאנשיו: כאן לא תהיה הבלגה. הוא פשט על כפרים ערביים בגליל העליון החל בכפר חיטין, מצא את האחראיים לפשע: "הרגתם נשים וילדים בשנתם - לא ריחמתם עליהם", עשרה מהפורעים נורו. מאז שקט הגליל.

ונחזור לעזה. אחרי כל אירועי הדמים שנחתו על תושבי הנגב בימים האחרונים ולמרות ההבלגה הכפויה, ממשיכים העזתים להשתולל, גם בעת כתיבת שורות אלו, הפעם באמצעות ירי רקטות ללא אבחנה. 'ממתינים להסדרה'. יאמר חלק מהשרים וגם ראש הממשלה.

כיצד יסתיים הסבב הנוכחי של אלימות אותה כפה החמאס על ישראל? האם יגשים החמאס את מטרתו "להרגיל" את ישראל לעצימות נמוכה וקבועה של השתוללות על הגדר? כפי שהוא עושה באופן קבוע במהלך השבועות האחרונים? האם ישראל תמשיך להיות הומנית בכל מצב, גם כשהיא משלמת על כך באמינותה ובבריאותם של תושבי העוטף ושל חייליה? ימים יגידו.

העיתוי הוא מלך הדרמה


אצל אלשיך אין מקריות - מדוע אינני משתתף בצהלה הכללית?

דקה לפני העברת המפתחות למחליפו, משחרר אלשיך לתקשורת את המלצות המשטרה ביחס לחשודים בפרשת הצוללות. אתם הבנתם את זה?

למשכימים להריע על חפות נתניהו בתיק הצוללות (ואני ביניהם), אני ממליץ, לזכור פרט 'קטן' אחד (אבל חשוב מאד): העיתוי, העיתוי, העיתוי (של המלצות המשטרה). כבר אמר פעם איש תקשורת ידוע: "העיתוי הוא מלך הדרמה". כיצד קרה שבדיוק עכשיו, היום, דקה לפני שיניח את המפתחות על השולחן וילך סופסוף לביתו, שיחרר אלשיך לתקשורת, את המלצות המשטרה ביחס לחשודים בפרשת הצוללות?

המפכ"ל אלשיך, מלך התזמונים (והתחמונים), למיניהם, הבין היטב כי בכך הוא ייכתב לנצח בדברי הימים כטהרן ההיסטורי של מדינת ישראל. הוא מקווה בסתר ליבו כי אם אכן יוגשו כתבי אישום, שמו של נתניהו יוזכר שוב ושוב במהלך השימועים, המשפטים, הערעורים, שעוד יבואו, ושהתהליך המשפטי יחלץ בדיעבד, מהנאשמים בפועל ומעדי המדינה את התכנים שהוא מייחל להם. במחי בחירת העיתוי הבטיח אלשיך, שגם עכשיו, ובפרט עכשיו, הנושא הזה לא ירד מהמסך ומהפרינט, במשך השנים הבאות. כל הגה כל מילה של אחד העדים/הנאשמים, תהדהד ברמה. כל אמצעי התקשורת הששים אלי קרב ואל דמו של נתניהו, יעסקו בכך ורק בכך. שמו של נתניהו, למרות 'שחרורו' מהפרשה, לא ייפקד מתוצריו הרדודים של התהליך המשפטי. וכך סיפור הצוללות (+ נתניהו), ימשיך, לצערי, להזין את התקשורת עוד זמן רב.

רמזים ראשונים לתהליך הממאיר הזה מצאנו בדבריו של ברק, הספוגים ברוע ובקנאה, וגם של אחרים, ביניהם כאלה שאותם היועמ"ש מסרב בעקשנות בלתי ברורה, לחקור חקירה של ממש. לכך לדוגמה נתן כבר רביב דרוקר מ'אוהבי' נתניהו הידועים, ביטוי בתוכניתו "המקור" (ערוץ 10, 13.11.18), כאשר הוא, ומסתבר גם עורכי הסדרה, מקפידים להזכיר את נוכחותו הסמוכה של נתניהו לאישים המרכזיים בפרשה, והם עושים זאת שוב ושוב במסירות רבה.

במהלך השנים הקרובות ניווכח כי אלשיך צוהל בקול גדול, ואומר לכל שוחרי נתניהו: "חברים, אמרתי לכם"?!" וכנראה גם מצפה המפכ"ל לשעבר לצ'פחה עזה על שכמו מהפוליטיקאים משמאל, שעכשיו יחככו את כפות ידיהם בנחת. יש מי העושה את מלאכתם נאמנה.